הגנת תמונות בחוק זכויות יוצרים

הגנה זו לא תחול על פירסום שאינו אמת אף אם המפרסם שגה בתום לב. על כן, אין חשיבות למניעיו של המפרסם או לשאלה אם סבר בשוגג כי הפירסום הנו אמת שכן, כפי שהדגיש כבוד הנשיא גרוניס בעיניין אילנה דיין, בסעיף 32 "הגנה זו איננה מתעניינת בהלכי הרוח או בתום לבו של המפרסם". בבחינה של כל אחד מהפרסומים נשוא התביעה יש להפריד איפוא בין החלקים העובדתיים של הפירסום לבין החלקים שיש בהם משום הבעת דיעה אישית של הנתבעים.

דיון והכרעה: על פי סעיף 1 לחוק זכות יוצרים, צלום הוא יצירה הכלולה בהגדרה של "יצירה אמנותית". סעיף 35 לחוק זכות יוצרים קובע, כי: "ביצירה שהיא דיוקן או צלום של ארוע משפחתי או של ארוע פרטי אחר, שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה הוא המזמין, אלא אם כן הוסכם אחרת". לפיכך, שייכת זכות היוצרים בתמונה מושא התביעה לתובע.

...

סוף דבר בגין הפרסומים בניגוד לחוק איסור לשון הרע ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, סך של 120,000 ₪.

בגין הפרת זכות היוצרים של התובע בתמונה ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד סך של 36,000 ₪.

בנוסף, ישלמו הנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 16,000 ₪.

"סעיף 56 (ב) לחוק זכויות יוצרים", קבע בית-המשפט המחוזי בתל אביב באחת הפרשות, "מונה שיקולים שונים, שרשאי בית משפט לשקול, בין היתר, כאשר פוסקים פיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים. פרמטרים דומים נלקחים בחשבון גם בעת פסיקת פיצוי בגין הפרת זכות מוסרית. ניתן לפסוק פיצוי עד לסכום של 100,000 ש'ח לכל הפרה והשיקולים בסעיף 56 לחוק הם מנחים" (ע"א 70225-07-17 י.י.מ.מ. אבטחה בע"מ נ' פלאש 90 בע"מ, בפיסקה 11 לפסק-דינה של כבוד השופטת אביגיל כהן (פורסם במאגרים, 6.12.2017.

עם כל זאת, אינני שותף לניסיונה של הנתבעת לגמֵד את היצירה הזו ולעשותה "תמונה פשוטה וחסרת ייחוד" – לשונו של כתב-ההגנה ולשון-המומחה, שהעמידה הנתבעת במיוחד לשם כך. לדדי לא יכול להיות ספק כי בעשייתו של התצלום הזה נידרש תובע 2 ליצירתיות ולמאמץ, שתכליתם קבלתה של הרשאה לצילום; תפיסתו של המעמד המבוקש בעדשת-המצלמה; העמדתה של הקומפוזיציה המתאימה ובחירתם של תנאי-הצלום ההולמים.

עמדתי עליו באחת הפרשות, בהתייחסי לפגיעה, המגעת "ללִבּתה של הפגיעה בזכות המוסרית, למשל – פירסום באתרים חדשותיים או באתרי-בידור שהם, כנדמה, קבוצת-ההתייחסות הטבעית של התובע; פירסום פוגעני, המוליך לזילות היצירה והיוצר; או ייחוסן, חלילה, של התמונות לצלָם אחר" (ת"א (שלום תל אביב-יפו) 41476-06-15 פלאש 90 בע"מ נ' י.י.מ.מ. אבטחה בע"מ, בפיסקה 12 לפסק-דיני (פורסם במאגרים, 4.7.2017)).

...

לא ירדתי לשורש-עמדותיו של מר שוחט אך סבורני כי כפייתו עליו, הר כגיגית, של השימוש בתצלום אשר לו זכות מוסרית בו, באתר שתכליתו הפצתה של אמונה דתית, ענין הוא לקחתוֹ בחשבון.

את הסכום הכולל – 25,500 ש"ח – וישוערך בהפרשי-הצמדה ורבית כחוק מיום-הגשתה של התובענה ועד למועד-התשלום בפועל, תשלם הנתבעת לתובעים, יחד ולחוד, בתוך 15 ימים מיום, שקיבלה לידיה פסק-דין זה. אשר להוצאות-ההליך.

לאחר שקבעתי כי התמונה מוגנת בזכויות יוצרים ובעליה הוא התובע, יש לבחון האם הנתבעת העתיקה את התמונה ובכך הפרה את זכות היוצרים שלו, לפי הוראת סעיף 12(1) לחוק זכות יוצרים, הקובעת כי: "העתקה של יצירה היא עשיית עותק של היצירה בכל צורה מוחשית, לרבות- (1) איחסון של היצירה באמצעי אלקטרוני או באמצעי טכנולוגי אחר". קבלתי את גרסת הנתבעת לפיה עשתה שימוש מותר והוגן בתמונה.

אימצתי לעניין זה את הדברים כפי שנקבעו בבש"א (ת"א) 11646/08 The Football Association Premier League Ltd נ' פלוני (02.09.2009)), לאמור: "אם השמוש הוא שימוש הוגן, אין להטיל סייג נוסף, של השפעה מיצטברת. נניח לדוגמא שימוש הנכלל במפורש במסגרת השימושים המותרים – ברור כי שימוש מותר לא יהפוך לאסור בשל כמות המשתמשים. כן הדין לגבי שימוש הוגן". לאור מכלול נסיבות העניין, התרשמתי כי הנתבעת פעלה בתום לב בעת שפירסמה את התמונה לצד המלל, עומדת לה הגנת השמוש ההוגן והיא לא הייתה חבה בקבלת הרשאה מפורשת של התובע כבעל זכות היוצרים בתמונה עובר לפירסום (ר' פרו' עמ' 9 שו' 20-22).

...

שוכנעתי כי לנתבעת חובה מוסרית וחוקית לחשוף בפני הציבור הרחב מעשים אלו ולפיכך, קבעתי כי עומדת לה ההגנה המנויה בסעיף זה. שלישית, טוענת הנתבעת בהתאם להוראת סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע, כי: "הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר". אף מבלי שהנתבעת הרחיבה בעניין זה, ניתן להניח שהפרסום נעשה על מנת לשמור על עניין אישי כשר – מניעת התעללות בבעלי חיים.

לא שוכנעתי כי הפרסום הפחית מפרנסת התובע, כי הנתבעת הטעתה או תיארה באופן כוזב את המצב לאשורו, בדרך הפוגעת בכיסו או במוניטין שלו.

סוף דבר ביתרת טענות הצדדים, לא מצאתי ממש ולאור המקובץ, התביעה נדחית.

דיון והכרעה האם היצירה – הדגם של מעמד הנירוסטה או התמונה, מוגנות בחוק זכויות יוצרים, תשס"ח -2007 (להלן: "חוק זכויות יוצרים") ומיהו בכלל בעל זכויות היוצרים בה? ; האם הייתה הפרה של החוק?; במידה והמענה לכך חיובי, האם עומדות למפר ההגנות המנויות בחוק זכויות היוצרים וכפועל יוצא, האם יש לחייב את הנתבע לפצות את התובעת בגין ההפרה הנטענת? הכלל הוא שלא תהא זכויות יוצרים ביצירה אלא לפי הוראות חוק זכויות יוצרים, גם אם אינטואיטיבית נראה כי יש פגיעה בזכויות פלוני כיוצר.

...

לא שוכנעתי כי יש לנציג הנתבעת אינטרס לפרסם באתרו צילום עם דמות של איש לא ידועה.

שוכנעתי מדבריו כי אין לו כל "רווח" מפרסום התמונה של מעמד הנירוסטה של התובעת דווקא משהוא משווק מעמד דומה כאשר העסק קיים בשוק שנים רבות ולא בשל אותו תצלום – הון החברה יגדל, בשים לב לכך שאם מדובר במוצר ייחודי הרי שלא יוכלו לייצר או להתקין מוצר שכזה ואז יהיה חשופים לתביעות מלקוחות.

סיכומו של דבר, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 800 ₪ תוך 30 יום.

מצאתי על כן לקבל באופן חלקי את התביעה ולקזז מסכום הפיצויים רכיב מסוים, בגין שימוש שנעשה בתמונה בנגוד לחוק זכויות יוצרים, והכל כמפורט להלן: חוק איסור לשון הרע - כללי במסגרת חוק איסור לשון הרע יש לאזן בין שתי זכויות: האחת חופש הביטוי, והשנייה זכות האדם לשמו הטוב (ר' בהקשר זה ת"א (הרצ') 33759-02-11 ישר - אובוז נכסים ואחזקות בע"מ נ' יניר ישראל לוין (פסק דינה של כב' השופטת ל' ביבי (פורסם בנבו) וההפניות שם).

שלב ג' - האם לנתבעת עומדת הגנה בדין התובעת טעונת להגנת מפר תמים המעוגנת בהוראות סעיף 58 לחוק זכות יוצרים.

...

לאחר שבחנתי את הראיות והטענות, איני סבור כי עומדת לנתבעת הגנה זו באופן מלא, זאת בשים לב לאופי התגובה החריפה.

התוצאה: הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים, לאחר קיזוז: 8,000 ₪ - פיצויים בעוולת לשון הרע.