לפני בקשת המדינה לעצור עד לתום ההליכים את המשיבים ולפסלם מלנהוג, שהוגשה יחד עם כתב אישום בו מיוחסות להם עבירות סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה בצוותא, לפי סעיף 332(2) בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק; הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(א) לחוק; ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק.
לכן, אינו זוכר דבר וגם זכאי הוא להגנת סייג השכרות, הקבוע בסעיף 34ט לחוק העונשין, תשל"ז-1977;
תוהה המשיב, כיצד ניתן לייחס לו אחריות למעשיו של משיב 1 שהפר את הוראת המתנדבים וסיכן חיים בנהיגתו הפרועה – ואם מדובר על אחריות מכוח נוכחות, מדוע לא יוחסו עבירות אלה גם לסמאח ולאלהאם?
המשיב מכחיש את קיומה של כל ראיה לכאורית הקושרת אותו לתלונה של סמאח;
התובעת המלומדת טענה לעניין אחריותו הפלילית של משיב 2 למרדף ולעבירותיו:
טענת השכרות אין לה על-מה לסמוך, לא עובדתית וגם לא משפטית, ויקשה על המשיב לתלות טענותיו לסייג זה על בקבוק בירה יחיד שנימצא ברכב;
פעולתו של משיב 2 בשני רכיבי-ארוע שקדמו להמלטות הרכב – ראשית, הטמנתו חפץ כלשהוא מתחת למושבו, ושנית, אמירת דבר-מה למשיב 1 בתכוף לפני שהחל האחרון בהמלטות ובנהיגה המסוכנת – מהוה "היתנהגות מחשידה" שבשתי אלו, על-רקע הקשר ההדוק בין המשיבים (כך שוודאי שמשיב 2 ידע על פסילתו של משיב 1 מלנהוג), מעידה לפחות על חבירה ספונטנית של המשיבים;
יש ללמוד ראשית מאחרית – העובדה שנוסעי הרכב נמלטו ממנו לאחר תום המרדף ואף נטשו אותו, מלמדת על תודעת אשם;
עניינן של סמאח ואלהאם מונח על שולחן הפרקליטות, טרם ניתנה להן היזדמנות לשימוע ולא התקבלה עדיין החלטה סופית;
ולעניין הראיות המסבכות לכאורה את משיב 2 בתלונתה הכוזבת של סמאח:
חדירה לטלפון הנייד של המשיב העלתה הודעה קולית שנשלחה מהטלפון הנייד של אלהאם בשעה 14:26, סמוך לאחר שסמאח יצאה את תחנת המישטרה בה מסרה תלונתה, ותוכנה של ההודעה נוגע להשלמת המשימה על-ידי סמאח, שמדווחת בראש ובראשונה למשיב;
הוכחו קשר ותקשורת בין נוסעי הרכב גם לאחר שנטשו אותו ועד להגשת התלונה, כך שלא חסרו הזדמנויות בהן יכלו לתכנן את התלונה הכוזבת;
האם ביסס משיב 2 את טענתו בדבר שכרותו בעת המעשים הנטענים, ולו שיכרות חלקית?
המשיב טוען לחלותו של סייג השכרות, כאמור לעיל, ואינו טוען שנקלע למצב זה בפעולתו של אחר.
...
[2: וביתר פירוט – אחד מאלה: חוסר יכולת ממשי להבין את המעשה, חוסר יכולת להבין את הפסול במעשה, חוסר יכולת להימנע מהמעשה [ע"פ 2454/02 טיקמן נ' מ.י. (2011)];]
כאמור לעיל, אין בכוחו של בקבוק בירה שנמצא ברכב להוות תמיכה, קל וחומר ראיה מוגמרת, לטענת השכרות, ולנוכח כלל האמור לעיל, נדחית טענה זו, לרבות לשכרות חלקית.
וזה נוסח ההודעה במלואה: "הייתי אצל החברה שלי והלכנו לתחנה והסדרנו את העניינים וככה הם יתקשרו אלינו כדי שנלך לקחת את האוטו ומצאנו בית ואנו מחכות לתשובה מהאישה, הגשנו תלונה נגד המשפחה גם, זיינו את העולם בקיצור, עכשיו אנחנו חופשיות".
משיב 2 לא השיב להודעה.
סוף-דבר:
משיב 1:
לעבירות סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ונהיגה ללא רישיון (4 עבירות) – קיימות ראיות לכאורה, בהסכמה;
לעבירות הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט – אין ראיות לכאורה;
לעבירת החזקת נשק – יש ראיות לכאורה בעוצמה בינונית;
משיב 2:
לעבירות סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו – קיימת תשתית ראייתית-לכאורית לקויה, שאין בכוחה להצדיק את המשך החזקתו במעצר, כשלעצמה;
לעבירות הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט – אין ראיות לכאורה;
המשך דיון בעניין שני המשיבים, נקבע לפי החלטה קודמת לפני כב' השופט/ת התורן/ית ביום 11.02.21 שעה 09:00, כשהמשיבים יהיו זמינים לדיון ב-VC;
ניתנה היום, כ"ח שבט תשפ"א, 10 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.
