הגנת חיסיון על ראיות בהליך משפטי

כך ביום 17.2.22, ובהמשך לבקשה, העיד פר' שמעון פולק לפני ובעקבות עדותו זו ניתנה החלטתי, בו ביום, בפרוטוקול הדיון, במסגרתה דחיתי, בשלב זה, את הבקשה לחשוף את דו"ח הארוע, שכן התרשמתי מתוך עדותו כי מדובר, לכאורה, בדו"ח ניהול סיכונים וככזה הוא בגדר דו"ח חסוי הנהנה הן מהגנת עו"ד-לקוח מעת שהועבר לחברת ענבל – מבטחת ביה"ח וליועציה המשפטיים, והן מהגנת חסיון מסמכים שהוכנו לקראת הליך משפטי.

חיסיון זה מעוגן בסעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן- פקודת הראיות), הקובע בסעיף קטן (א) כך: "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון; והוא הדין בעובד של עורך דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין" (לחובה המוטלת על עורך הדין בהקשר זה ראו סעיף 90 לחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א-1961; לעניין היחס שבין שתי הוראות חוק אלו ראו י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, 2009, עמ' 1070).

ואם נבקש ליישם הדין על הנידון – בנידון, עסקינן בדו"ח אשר בכותרו הוגדר כחסוי לצורך הליכים משפטיים ומתוך הראיות שנשמעו לפני אף עולה שזו הייתה תכליתו של המסמך.

...

עדויות שנוספו אחר מתן החלטתי מיום 17.2.22 ונשמעו במסגרת שמיעת הראיות בתיק, לא היה בהן לסתור באופן ברור את עדותו של פר' פולק.

וכזו גם מצאנו בדבריו ש כב' הש' י. עמית בעניין רעא 6171/17 - פלוני נ' קופת חולים מאוחדת,(2017) - "חיסיון עורך דין-לקוח נתפס כחיסיון מוחלט שלבית המשפט אין סמכות להסירו, גם לא במסגרת הליכים אזרחיים ... עם זאת, הובעה בעבר דעה התומכת בהפיכת חיסיון עורך דין-לקוח לחיסיון ש'אינו מוחלט' ... או לחסיון יחסי בהליכים אזרחיים ..." לצידו של חסיון עורך דין לקוח עומד חסיון נוסף – יציר הפסיקה – שעניינו במסמכים שהוכנו לצורך משפט או לצרכי יצוגו של לקוח בהליך משפטי, שגם אז עסקינן בחסיון חמור העומד בפני עצמו ויותר מכל הוא חסיון "חפצי" ולא חסיון "אישי" בלבד (ע"א 407/73 - יצחק גואנשיר נ' חברת החשמל לישראל בעמ, (1974)), וכפי שהבהיר המלומד י. קדמי, בספרו הנזכר בעמ' 1077 - "מקום שמדובר ב"מסמכים משפטיים" הבאים בגדר החסיון משום שנולדו לצורך התדיינות משפטית קיימת או צפויה (בין שהוכנו על ידי בעל דין או על ידי עורכי הדין ובין שהוכנו על ידי גורם שלישי לבקשתם, ואפילו טרם הוחלפו בין עורך הדין ולקוחו כאמור בסע' 48 לפקודת הראיות (נ"ח) - יהיו מסמכים אלו חסויים כשלעצמם.

מכלל האמור הבקשה נדחית.

...

לטענתה מכלל פסקי הדין והמקורות אליהם הפניתה, עולה כי יש הטוענים שלמגשר זכות עצמאית לחיסיון העומדת בפני עצמה, ואף אם ייטען כי טרם הוכרעה סוגיה זו באופן מוחלט, הרי שעובר למתן החלטה על העדתו של מגשר, גם כאשר שני הצדדים מסכימים לוותר על החיסיון, יש לשקול האם מסירת עדותו של המגשר יכולה להתבצע באופן העולה בקנה אחד עם חובתו של המגשר לשמור על מעמדו הניאטרלי, על מעמד המיקצוע ועל אמון הציבור במקצוע ובהליך הגישור.

על כך יש להוסיף כי מסכימה אני שעל אף שטרם נקבע בפסיקת בית המשפט העליון כי יש למגשר עצמו זכות עצמאית לחיסיון, הרי שעיון בעמדת ארגון המגשרים ובעמדת המגשרת עצמה כמו גם במאמרם אליהם הפניתה המגשרת מעלה כי יש לשקול בכובד ראש סוגייה זו וזאת ממכלול טעמים הנוגעים לרציונלים העומדים בבסיס הליך הגישור עצמו, תפקידו של המגשר כניאטרלי וחסר פניות המהוה מעין נאמן של הצדדים שניהם יחד עם חובתו ונאמנותו להליך הגישור עצמו ולאנטרס הצבורי הכללי בדבר שמירה על מוסד הגישור ועל אמון הציבור במוסד זה. יחד עם זאת, יוער כי בפס"ד לוי נ. דרורי וכן בפרשת גבאי, הוכר קיומו של חסיון יחסי, המקובל בקרב מדינות אירופאיות רבות לפיו, החיסיון כפוף לחריגים, אשר בגינם יתאפשר גילוי מידע ובכך גם העדת המגשר, לטובת איזון בין אינטרסים נוספים ראויים להגנה מלבד המוסד הגישורי כגון: נסיבות המנוגדות לתקנת הציבור וערכים חברתיים, כוונה לבצע פשע, מידע לגבי היתעללות בחסר ישע, תביעות בנושא רשלנות מקצועית וכן בנסיבות מהותיות בהן עדות המגשר הוותה את המקור הראייתי היחידי וכו'.

זאת ועוד, כפי שהובא בטענות המגשרת ובטיעוני ארגון המגשרים, לסוגיית העדת המגשר ושאלת זכותו העצמאית לחיסיון קיימות השלכות הכרוכות באנטרס הצבורי והנוגעות מעבר להליך פרטי זה או אחר למוסד הגישור בכללותו ואמון הציבור בו. כפועל יוצא מכך, יש לסוגייה זו השלכה על שיקולים של יעילות ביישוב סכסוכים והקלת העומס על המערכת המשפטית, כמו גם ערכים של הגעה להסכמות ופתרון סכסוכים בדרכי שלום, בסכסוכים בכלל ובסכסוכים במשפחה בפרט.

...

אכן, בית - המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי - הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל - דין, ובנסיבות מסוימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור ואף כאשר האיחור בהגשתן נובע מהתרשלותו של בעל - דין (רע"א 1297/01 גיל מיכאלוביץ נ' כלל ביטוח ואח', ניתן ביום 22.5.2001 והאסמכתאות שם).

סוף דבר הבקשה להעדת המגשרת נדחית.

הצדדים ימציאו חלקה הראשון של החלטתי לידי המגשרת וזאת בהשמטת כל פרט מזהה.

הנתבע 2 טוען, בתמצית, כי הדין אינו מטיל חסיון על תוצר הליך הגישור – הוא הסדר הגישור, ומכאן שהתובעת לא יכולה להסתמך על הוראת סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), לפיה "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור, לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי". משאין מוטל חסיון על הסדר הגישור יש להורות לתובעת להעבירו לעיונו שכן יש באמור בו כדי להשפיע על המשך בירור ההליך.

כמו כן טוענת התובעת כי הסדר הגישור לגופו ממילא אינו רלוואנטי לנתבע 2, והוא אינו יכול לסייע לו בכל דרך בניהול הגנתו בהליך דנן.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

גם מטעם זה לא ראיתי להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית אפוא.

הוראת סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 מורה כי "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור, לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי". הוראה זו קובעת את קבילות 'דברים שנמסרו במהלך הגישור' כראיות ואף שוללת היא את שיקול דעתו של בית המשפט לקבל ראיות שכאלו [ת"א 8090-02-16 שטיצברג ואח' נ' טויב ואח' [פורסם בנבו].

בעניינינו כאמור מסכימים שני הצדדים לוותר על החיסיון ואילו המגשרת מיתנגדת לכך ומתנגדת לזימונה לעדות, ומדגישה שזימונה לעדות עומד בנגוד להסכם הגישור עליו חתמו הצדדים ובו התחייבו שלא לזמנה לעדות ולהתרשמותה דברי המשיבה מלווים באיום לפתוח בהליכים משפטיים כנגדה.

לטענתה המגשרת הטעיתה אותה, הייתה מוטה כלפי המבקש (סעיף 8.5 לכתב התביעה) לא הגנה עליה "ועצרה אותה מלהגן על עצמה" (סעיף 8.7).

...

בספרו חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי (2021) ביאר כבוד השופט עמית שמקובלת עליו המסקנה שיש להכיר בחיסיון גם לטובת המגשר (בעמ' 585, 589).

עם זאת, משמצאנו שהחיסיון אינו חיסיון של הצדדים בלבד אלא גם של הליך הגישור הרי שלא די בוויתור הצדדים על החיסיון ולא די ברלוונטיות של העדות להליך.

לאור האמור הבקשה נדחית.