הגנה על פרטיות תובע בפסק דין: עריכה זהירה

וכלשונו של כב' השופט ג'ובראן: "ההגנה על פרטיותו של בעל דין חשובה היא אך אינה יכולה לשמש מקלט לתובע באיזון למול האנטרס של עשיית הצדק ולמול זכותו של נתבע להיתגונן באופן ראוי. יחד עם זאת כאמור, שעה שדוחקים אנו את רגליה של הזכות לפרטיות, ובמיוחד כאשר מדובר במידע רגיש המצוי בלב ליבה של זכות זו, עלינו לפסוע בזהירות מירבית ותוך הבטחת מירב האמצעים כדי לוודא שהחשיפה אכן ראויה היא ומתבצעת למטרות לשמן הורינו עליה." (שם, פסקה 29 לפסק דינו של כב' השופט ג'ובראן) שנית – והוא אולי עיקר – מאז פסק הדין בעיניין לוין, התעדכנה ההלכה, ובבג"ץ 1347/18 פלונית נ' בית הדין הארצי לעבודה (23.7.2019, להלן: "עניין פלונית") כתב כב' השופט עמית: "אין להרחיק לכת ולקבוע כי כל תובע, בשל עצם מעמדו כתובע, 'מתפשט' מיניה וביה מכל זכות לפרטיות או לחיסיון שעומד לזכותו כבעל החיסיון (privilege-holder). הילכות אפרופים וידיעות אחרונות קולעות תובעים פוטנציאליים לדילמה של ממש. תובע שיודע כי יהא עליו לחשוף מידע רגיש ביותר, הנוגע לפרטיותו או לעברו הפסיכיאטרי והרפואי, עלול לוותר על תביעתו הצודקת על מנת להמנע מחשיפה כואבת. יש בגישה זו לפתוח פתח להפעלת לחצים על תובעים שיוותרו על תביעתם, שאם לא כן, יידרשו לגלות מידע ומסמכים רגישים." (פסקה 11 לפסק דינו של כב' השופט עמית).

כאשר התביעה אינה כוללת טענה כזו – אין לאפשר לנתבע לערוך מסע דיג ברשומות הרפואיות, אלא אם יוכיח, כי היה בסיס עובדתי, ולו ראשוני, לאמירות.

...

תחילה נטען בכתב התביעה לקיומו של נזק נפשי, ועל כך נתבע פיצוי, אולם לאחר שנמחקו סעדים אלה, מצא בית המשפט המחוזי, במסגרת הליך הערעור, כי יש לצמצם את חשיפת המסמכים למסמכים רלוונטיים לאירוע הקונקרטי.

על רקע דברים אלה, נבחן אפוא כל אחת מן הבקשות שהועלו במסגרת הבקשה להליכים מקדמיים: הבקשה לכתב ויתור על סודיות רפואית – על יסוד העקרונות שהוצגו, יש לדחות לעת הזאת את הבקשה לחייב את התובעים לחתום על כתב ויותר על סודיות רפואית; הבקשה להורות לתובעים להיבדק בידי רופא פסיכיאטר מטעם הנתבע – על יסוד העקרונות שהוצגו, יש לדחות לעת הזאת את הבקשה לחייב את התובעים להיבדק בידי רופא פסיכיאטר מטעם הנתבע; הבקשה לגילוי מסמכים (סעיף 3 למכתב ב"כ הנתבע מיום 12.8.2021) – על יסוד העקרונות שהוצגו, ובהעדר ראשית ראיה לביסוס האמור בפרסומים בשלב זה, אין מקום להיעתר לבקשה בכל הנוגע לרשומות הרפואיות (כהגדרתן המלאה בסעיף 3 (א) למכתב הנ"ל); בהעדר ולו ראשית ראיה לנסיעה האמורה בסעיף 3 (ב) למכתב הנ"ל, אין מקום להורות על מסירת מסמכים כמבוקש באותו סעיף.

אשר על כן, אני מורה לתובעים להשיב, בתצהיר ערוך כדין, לשאלות כדלקמן מתוך השאלונים שנשלחו אליהם: מר נתניהו – שאלות מספר 7, 8, 9, 10; גב' נתניהו – שאלה מספר 8; יאיר – שאלות מספר 7, 8, 9, 11, 18.

סוף דבר הבקשה נדחית בעיקרה, כדלקמן: הבקשה לכתב ויתור על סודיות רפואית – נדחית, כאמור בסעיף 22 (א) לעיל; הבקשה להורות לתובעים להיבדק בידי רופא פסיכיאטר מטעם הנתבע – נדחית, כאמור בסעיף 22 (ב) לעיל; הבקשה לגילוי מסמכים (סעיף 3 למכתב ב"כ הנתבע מיום 12.8.2021) – נדחית, כאמור בסעיף 22 (ג) לעיל; הבקשה לצו להשיב על שאלונים – נדחית בעיקרה, למעט ביחס לשאלות שלהלן: מר נתניהו – שאלות מספר 7, 8, , 9, 10; גב' נתניהו – שאלה מספר 8; יאיר – שאלות מספר 7, 8, 9, 11, 18.

ראו בקשר לכך דבריו של בית הדין הארצי לעבודה בעיניין זה: "בעלותו של המעסיק על טכנולוגיית התיקשורת הלוגיסטית גרידא, כאמור, אינה משנה ממאפייניה של תיכתובת האי-מייל הפרטית של העובד ומן ההגנות עליה. הדברים אמורים ביתר שאת, בנוגע לתכתובות פרטיות ששלחו צדדים שלישיים לתיבת הדואר הפרטית של העובד. במקרה כזה, קמה לעובד ההגנה על הפרטיות במלוא עוצמתה, בצד הציפייה הסבירה של הצדדים השלישיים לפרטיות ולהגנה מפני חדירה לתוכנן של תיכתובות אלה. זאת, בין אם התכתובת שייעודה ומקומה בתיבה הפרטית של העובד, שמוּרָה על השָרָת של חברת האנטרנט החיצונית, או על שרת המעסיק; בין אם אותה תיכתובת אצוּרָה בזכרון המחשב שהעמיד המעסיק לרשות העובד, ובין אם היא נשמרת במקום פיזי, או וירטואלי אחר. ודוק. כאשר מדובר בחדירה לתיבה חיצונית-פרטית של העובד במקום העבודה, אין לבקש כלל הסכמת העובד ואין לייחס לה משקל, גם אם ניתנה מרצון ומדעת" (סעיף 81 לפסק הדין).

מפאת חשיבות הדברים תובא להלן גירסתו כפי שהוצגה בכתב התביעה במלואה, סעיף 21 לו: "מבדיקה שערך התובע במחשב עליו עבדה הנתבעת נתגלתה תמונה חמורה עוד יותר. הנתבעת – בעת עבודתה אצל התובע – עסקה ופעלה במשך תקופה ארוכה בעסק שהקימה ובשיווקו תוך שהיא מבצעת עבודות פרטיות רבות על חשבונו של התובע – והכל ללא ידיעתו ו/או הסכמתו של התובע (!). להלן מספר דוגמאות לעבודות שביצעה הנתבעת: ..." (ההדגשה אינה במקור).

בזהירות המתבקשת יצוין (מאחר וטרם הוגשו הטיעונים המשלימים של הצדדים), כי אם אכן אותם מסמכים שצרף התובע לכתב התביעה, הוצאו מהמחשב שהועמד לרשות הנתבעת לבדה במקום העבודה, וזאת ללא ידיעתה והסכמתה, אזי שלכאורה נפגעה פרטיותה כמשמעותה כפי שהוגדרה בסעיף 2(5) לחוק הגנת הפרטיות הקובע כי "העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפירסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, ..." מהוה פגיעה בפרטיות.

...

התובע טען כי לא ברור מהיכן הגיעה הנתבעת למסקנה כי בבית הדפוס קיימת מצלמה נסתרת, היא אינה מפרטת לאילו סרטונים התכוונה משאלה לא הוצגו בפני בית הדין ובכל מקרה הסרטונים שהוקלטו על ידי מי מהצדדים טרם הוגשו לבית הדין וממילא אין ביכולתו של בית הדין להכריע בהם (סעיפים 22 עד 24 לתגובה וסעיפים 15 עד 18 לתצהירו).

סוף דבר: הבקשה כפי שהוגשה, שנעדרת כל פירוט של המסמכים שאותם מבוקש להוציא מהתיק, אינה מאפשרת ליבון ובירור המחלוקות כמו גם הכרעה אופרטיבית לגופם של דברים.

משעל פניו גם קיימות מחלוקות עובדתיות בין הצדדים, כמו למשל בשאלה האם המחשב בו עשתה הנתבעת שימוש הוא מחשב שהועמד אך לרשותה במקום העבודה כטענתה, או שמא לכלל עובדי בית הדפוס כטענת התובע, אין מנוס מקביעת הבקשה לדיון במעמד הצדדים, בהם יחקרו הם גם על תצהיריהם, באופן שיאפשר קביעת ממצאים עובדתיים.

עם זאת, הדגישה המדינה כי אין להעביר את המסמכים הללו לעיון הצדדים, אלא בכפוף להשחרות הנדרשות לשם הגנה על זהותם או פרטיותם של צדדים שלישיים שאינם צד להליך.

כך, במקרים בהם יש במידע כדי לתרום להכרעה ברורה בסוגיה עובדתית קונקרטית אשר שנויה במחלוקת יש למסור מידע שכזה גם אם הוא כרוך בפגיעה בפרטיות [בג"ץ 1347/18 פלונית נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 11 לפסק דינו של השופט י' עמית (נבו 23.07.2019)].

היא מחייבת נקיטת משנה זהירות מקום בו מדובר בצד שלישי שהוא זר להליך.

הוכחת טענה זו נידרשת על מנת להדוף את אחת מטענות התביעה, לפיה מסגרת ישיבת ההכנה לקראת החשיפה הרדיופונית הנתבעים נחשפו לתכנים אישיים מסחריים של מר נוה, תכנים שאינם בעלי תוכן "צבורי-עתונאי". מבלי להקל ראש בטענה זו, אני סבור כי ניתן להשיג מטרה זו באמצעים ראייתים חלופיים שפגיעתם בצדדים שלישיים פחותה - בראש ובראשונה המזכר שנערך על ידי החוקר סנ"צ אסף ולפיש (מיסמך 2 לקובץ המסמכים שהעביר מר נוה במסגרת גילוי מיסמכי החקירה) שם קיים תאור של תוכן הקלסר השחור.

...

הוכחת טענה זו נדרשת על מנת להדוף את אחת מטענות התביעה, לפיה מסגרת ישיבת ההכנה לקראת החשיפה הרדיופונית הנתבעים נחשפו לתכנים אישיים מסחריים של מר נוה, תכנים שאינם בעלי תוכן "ציבורי-עיתונאי". מבלי להקל ראש בטענה זו, אני סבור כי ניתן להשיג מטרה זו באמצעים ראייתים חלופיים שפגיעתם בצדדים שלישיים פחותה - בראש ובראשונה המזכר שנערך על ידי החוקר סנ"צ אסף ולפיש (מסמך 2 לקובץ המסמכים שהעביר מר נוה במסגרת גילוי מסמכי החקירה) שם קיים תיאור של תוכן הקלסר השחור.

בנסיבות אלה אני סבור שזכות העיון לגביו מוגבלת ביותר.

לאחר שעיינתי במעמד צד אחד בפרפרזה ובכדי לגבש תמונת מצב מדויקת יותר ובלתי אמצעית, הוריתי על הבאת מסמכי הקלסר הלבן לעיוני בהתאם לסמכותי כקבוע בתקנה 59(ב) לתקנות.

אני סבור כי גילוי התכתובות והעיון בהן לא ישרת את ההליך שלפניי.

עם זאת, המבקש אינו רשאי לערוך "מסע דיג" ספקולאטיבי, נטול אחיזה בעובדות כתב התביעה, שאינו תורם לבירורה ההוגן, והוא אך בבחינת "ירייה באפלה" (רע"א 2616/03 ישרכרט בע"מ נ' רייס, פ"ד נט(5) 701, 716 (2005); עמית בעמ' 62-61).

אף מובן הוא, כי בידי התובע קיימת האפשרות להעדיף את ההגנה על פרטיותו על פני ההכרח לחשוף בפני הנתבע ראיות רלוואנטיות, וזאת על ידי מחיקת התביעה שהגיש נגד הנתבע.

) השורה התחתונה היא, שכאשר בתובע עסקינן, נקודת האיזון, בין האינטרסים הנוגדים של גילוי האמת מול החיסיון והפגיעה בפרטיות, קרובה מאוד לאנטרס של גילוי האמת, וידו של אינטרס זה תהא על פי רוב על העליונה (שם, בפיסקה 20 לפסק דינו של השופט עמית).

התובעת טוענת מנגד כי אין במסמך זה כדי ללמד אלא על היותה אחראית וזהירה ועל כך שערכה בדיקה עקב דימום שסבלה ממנו באותה עת. הנתבעת מוסיפה ומצביעה על מיסמך רפואי מיום הלידה – 11.12.21.

...

אם-כן, באותו מקרה מצא בית המשפט כי נוכח ההכבדה היתרה הגלומה בבדיקה גניקולוגית והפגיעה בפרטיות המוגברת הכרוכה בה – מזה; אל מול הספק בדבר פוטנציאל הרלוונטיות – מזה; אין לאשר את הבקשה כפי שהוגשה (ונדרשים פרטים נוספים).

משעה שכלשון הפסיקה שעליה עמדנו, אני סבור שהבדיקה המבוקשת עניינה ב"מים של התביעה" ולא של התובעת; בשים לב לפוטנציאל הרלוונטיות שקיים בבדיקה – כל זאת מבלי להביע עמדה כלשהי לגבי תוצאותיה האפשריות; ולאחר שהבאתי בחשבון גם את טיב ההכבדה והפגיעה בפרטיות הכרוכות בבדיקה מעין זו, מעצם טיבה, מצאתי, באיזון הכולל, כי הנתבעת זכאית להפנות את התובעת לעריכת חוות דעת פסיכיאטרית מטעמה.

סוף דבר – בקשת הנתבעת מתקבלת.

בשים לב לכך, כי בעלה דאז של הנתבעת אינו צד להליך ולא העיד בהליך זה, אני נימנע מטעמי הגנה על פרטיות מלהתייחס לחלקים מהשיח אודותיו שקיים התובע עם הנתבעת ואולם מהשיח עולה, כי זה חתר לטובת השגת מידע שיוכל להביך (כך לשיטתו) את בעלה לשעבר.

זוהי גם הסיבה לכך, כי לא ניתן להכשיר את ההסכם שערך התובע עם הנתבעת בדרך של "עפרון כחול". מדובר בחוזה פסול אשר מעליו מתנוסס צבע שחור בוהק אשר מחייב את בית המשפט להתערב ולבאר את אי החוקיות.

למען הזהירות ומבלי לגרוע מן האמור לעיל אראה להלן, כי אף אילמלא אותה עילת אי חוקיות, היה מקום לדחות את התביעה נוכח טעמים נוספים.

תוצאת פסק הדין דין התביעות להדחות.

...

לטענת הנתבעת, התובע הינו עבריין מורשע (לרבות בעבירות מרמה ואלימות) אסיר לשעבר, אדם שהורשע בעבר בלא פחות מ-63 אישומים, אשר שינה את שמו מאשר אזרואל לאשר בן עוז והוא ממשיך במעשי ההונאה שאותם ביצע.

התביעה בת.א. 34060-05-19 נדחית בזאת, וכך גם תביעת התובעת בת.א. 54392-11-19.

בהתאם אני מורה על סגירת תיק הוצל"פ מספר 5146060919 שנפתח ע"י התובעת כנגד הנתבעת.

כמו כן, אני מחייב את התובעים בתשלום שכ"ט ב"כ הנתבעת וכן בהוצאות ההליך בסך של 90,000 ₪.