הגנה על מוניטין מעוולת גניבת עין

לפסיקה נוספת שבה הכיר בית המשפט העליון בהגנה על מוניטין של מוצר מכוח עוולת גניבת עין ראו עניין General Mills, פסקות 10-8 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה ריבלין; עניין אורט, פסקה 21 לפסק דינה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה).

...

זיוף שעה שהוברר חד משמעית, כי סלקום הייתה מודעת לכך שהאנטנות שהובאו לאתר הן אנטנות של הנתבעת והיא אשר הנחתה את הנתבעת להדביק על האנטנות את מק"ט אנטנות התובעת, אזי ממילא דין טענת התובעת כי הנתבעת שווקה מוצרים מזויפים להידחות.

להבנתי הבסיסית אני לא יכול לתקן את כל העולם, אני יכול לתקן את ביתי שלי אך לא את כל העולם, לתקן משהו ציבורי זה נראה גדול עלי, אני הסבתי את תשומת לב המשרד להגנת הסביבה זה נראה לי משהו שאני יכול לעשות.

סוף דבר התביעה נדחית.

"הצורך באיזון בין הזכות למוניטין עיסקי, שיש בה ממימד הבלעדיות, לבין חופש התחרות וחופש העיסוק, מוביל לפרישת הגנה יחסית בלבד על המוניטין במסגרת עוולת גניבת העין, שגבולותיה מתעצבים בנקודת שיווי המשקל שבה נמנעת פגיעה בלתי מידתית בערכים מוגנים אחרים". מכאן עולה השאלה, מהן הדרכים להוכחת קיומו של מוניטין לצורך עוולה של גניבת עין? גם בעיניין זה, קבעה הפסיקה כי אין עסקינן בעיניין פשוט, וכי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו הקונקרטיות, מבלי לקבוע מיתחם סגור של דרכי הוכחה של מוניטין.

...

כפי שכבר קבעתי לעיל, עדות הנתבע, המקובלת עלי, היא כי לא פרסם את עסקו, מלבד במסגרת שלט פרסום, מוצג נ/3, ועוד הוסיף כי פנו אליו מבזק ולכן פרסם ב- 144.

סוף דבר התביעה נדחית על כל חלקיה.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪, אשר ישולמו תוך 15 יום מהיום, שאם לא כן יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק.

נהפוך הוא, לאחר סקירת תכלית ההגנה המוענקת באמצעות עוולת גניבת העין – תכלית שהיא עסקית במהותה – והצבעה על הבעייתיות העולה מהשוואה מוחלטת בין מעמדם של ארגונים פילנתרופים לבין פעילותם של גופים עיסקיים נוכח תכלית זו, מסכמת השופטת פרוקצ'יה כי "נוכל להותיר לעת מצוא את ההכרעה בשאלת הקף ההגנה על מוניטין של ארגון צדקה לצורך עוולת גניבת העין. זאת, מאחר שניתן להכריע בהליך זה גם בלא קביעה נחרצת בעיניין זה" (פסק הדין, סעיף 27).

...

דין העתירה לדיון נוסף להידחות.

נוכח כל האמור לעיל, דין העתירה להידחות.

תיתכן, איפוא, איבחנה בין מושג ה"מוניטין", שהוא הערך המוגן בעוולת גניבת העין בהקשר לגורמים עסקיים, לבין "שם טוב" של גופים וארגונים הפועלים לצדקה, שאיננו מוגן ככזה במסגרת העוולה, אף כי אפשר שהגנה על שם טוב כזה מפני תחרות והטעייה מצויה במסגרות חוק אחרות (על האבחנה בין "goodwill" (מוניטין עיסקי) ל-"reputation" (שם טוב) גרידא, ראו Christopher Wadlow, The Law of Passing Off: Unfair Competition by Misrepresentation 111 (3d ed. 2004) (להלן: Wadlow)).

...

די שיסוד החשש להטעייה אינו מתקיים כדי להוביל למסקנה כי עוולת גניבת העין אינה מתקיימת במקרה זה. מסקנה זו מתיישבת היטב גם עם הצורך באיזון ראוי בין המטרות הטמונות בערך המוגן של עוולת גניבת העין, לבין האינטרסים הנוגדים של חופש התחרות וחופש העיסוק.

סוף דבר ההליכים המשפטיים המתנהלים תקופה ארוכה בין שני ארגונים חשובים של אורט – אורט-עולמי ואורט-ישראל – סביב השימוש בשם "אורט" בישראל מותירים תחושה קשה.

סיכומו של דבר: אציע לקבל את הערעור, ולבטל את פסק דינו של בית משפט קמא.

ההשקפה המרחיבה רואה בעוולת גניבת העין הגנה על המוניטין, מבלי שצריך להצביע על סימן מסחר שלא נרשם.

...

לטעמנו, די בכך שציבור הצרכנים מודע לכך, כי ביפן קיים גורם המייצר את מכשירי הרדיו הנושאים את הסימן ROADSTAR, ומצוין עליהם כי הם מיוצרים ביפן, ולגורם זה מייחס הציבור את המוניטין בגין ייצור מכשירי הרדיו ביפן.

לעניין דרך קביעת הפיצויים שנפסקו לטובת המשיבות ושיעורם, מקובלת עלינו קביעתו של בית המשפט קמא לפסוק פיצוי על דרך האומדן (ראה: ע"א 715/68 בעמ' 49-50; גינת, בחיבורו הנ"ל, בעמ' 44-45).

אשר-על-כן מצטרף אני לחוות-דעתו של חברי הנכבד, הנשיא, לפיה דין הערעור להדחות.