הגנה על זכויות בני נוער בחוק החניכות

ענין דומה נדון בפסק דין בעיניין סק (ת"א) 31826-10-14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה הסתדרות הנוער העובד והלומד - אלוניאל בע"מ (6.5.15), שם עמדה השופטת חנה טרכטינגוט על ייחודיות העסקתם של צעירים ובני נוער ובהקשר לכך על זכותם של אלה להיתאגד.

ההכרה בחשיבות ההגנה על צורכיהם המיוחדים של צעירים ובני נוער בשוק העבודה ובקביעת המסגרות והתנאים להעסקתם מצאה ביטויה גם בחקיקה ראשית ספציפית, עוד בראשית ימיה של המדינה, ובכלל זה בחוק עבודת הנוער, התשי"ג- 1953 (להלן: "חוק הנוער") ובחוק החניכות, התשי"ג- 1953 (העוסק בילדים ובבני נוער הרוכשים מיקצוע בעבודה מעשית).

...

לאחר שמיעת טענות הצדדים שוכנענו כי דין אותה הבקשה להידחות והחלטנו כי באותו שלב – ראשית שמיעת הראיות, למבקשים 2-5 שהיו חלק מהליך ההתארגנות בתחילתו - זכות עמידה בהליך זה. אשר לטענת המבקשים באשר ליציגות ההסתדרות, כפי שהועלתה בבקשת הצד, התקבלה הבהרת ב"כ המבקשים – כי בית הדין אינו נדרש להכריע בשאלת היציגות משלא נדרש כל סעד בענין (עמו' 66 לפרו' שורות 28 ואילך).

סוף דבר בקשת הצד מתקבלת בחלקה.

המשיבה תשלם למבקשת 1 סך של 300,000 ש"ח בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

בשים לב לכך שלא נטען לקיומה של התארגנות כיום במשיבה, ולכך שממועד האירועים האחרונים לגביהם פסקנו חלף זמן רב, ולא נטען כי המשיבה המשיכה בהתנהלות נגדה טוענת המבקשת בזמן ניהול ההליך בתיק העיקרי, לא מצאנו מקום ליתן צווים כמבוקש.

ענין דומה נדון בפסק דין בעיניין סק (ת"א) 31826-10-14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה הסתדרות הנוער העובד והלומד - אלוניאל בע"מ (6.5.15), שם עמדה השופטת חנה טרכטינגוט על ייחודיות העסקתם של צעירים ובני נוער ובהקשר לכך על זכותם של אלה להיתאגד.

ההכרה בחשיבות ההגנה על צורכיהם המיוחדים של צעירים ובני נוער בשוק העבודה ובקביעת המסגרות והתנאים להעסקתם מצאה ביטויה גם בחקיקה ראשית ספציפית, עוד בראשית ימיה של המדינה, ובכלל זה בחוק עבודת הנוער, התשי"ג- 1953 (להלן: "חוק הנוער") ובחוק החניכות, התשי"ג- 1953 (העוסק בילדים ובבני נוער הרוכשים מיקצוע בעבודה מעשית).

...

לאחר שמיעת טענות הצדדים שוכנענו כי דין אותה הבקשה להידחות והחלטנו כי באותו שלב – ראשית שמיעת הראיות, למבקשים 2-5 שהיו חלק מהליך ההתארגנות בתחילתו - זכות עמידה בהליך זה. אשר לטענת המבקשים באשר ליציגות ההסתדרות, כפי שהועלתה בבקשת הצד, התקבלה הבהרת ב"כ המבקשים – כי בית הדין אינו נדרש להכריע בשאלת היציגות משלא נדרש כל סעד בענין (עמו' 66 לפרו' שורות 28 ואילך).

סוף דבר בקשת הצד מתקבלת בחלקה.

המשיבה תשלם למבקשת 1 סך של 300,000 ש"ח בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

בשים לב לכך שלא נטען לקיומה של התארגנות כיום במשיבה, ולכך שממועד האירועים האחרונים לגביהם פסקנו חלף זמן רב, ולא נטען כי המשיבה המשיכה בהתנהלות נגדה טוענת המבקשת בזמן ניהול ההליך בתיק העיקרי, לא מצאנו מקום ליתן צווים כמבוקש.

קביעת מיתחם העונש ההולם הערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה: תכליתו של חוק עבודת הנוער היא שמירה על זכויות העבודה של בני הנוער ואכיפתן היות ומדובר באוכלוסייה מוחלשת אשר עושה את צעדיה הראשונים בעולם העבודה (ע"פ (ארצי) 12606-04-19 ל.מ. שירותי כח אדם (צפון) בע"מ - מדינת ישראל (16.02.2020)).

יפים לעניין זה דברי ההסבר לחוק: "החוק המוצע בא לקבוע הוראות להגנה על נוער העובד, במידה שההוראות הכלליות להגנת העובד אינן מקיפות את הצרכים המיוחדים של הנער העובד. מטרתו של החוק להבטיח את התפתחותו הגופנית, הרוחנית והמקצועית של הנער העובד ולשם כך נקבעו בו הילכות...".[footnoteRef:1] [1: הצעת חוק עבודת הנוער תשי"ב – 1952, ה"ח 128.

(ב) ילד שמלאו לו 15 שנה וחל עליו לימוד חובה לפי חוק לימוד חובה, התש"ט-1949, לא יועבד אלא אם נתקיים אחד מאלה: (1) הילד עובד כחניך כמשמעותו בחוק החניכות, התשי"ג-1953; (2) בוטל (3) ניתנה לגבי הילד הוראה לפי סעיף 5(ב)(1)(11) לחוק לימוד חובה, התש"ט-1949; (4) מפקח מטעם משרד החינוך והתרבות אישר כי הילד השלים חינוך חובה בתקופה קטנה מתקופת הלימוד המתאימה לגילו.

בית הדין האיזורי גזר על החברה קנס בגובה של 25,000 ₪ (הקנס המירבי לצד עברה זאת הוא 29,200 ₪), ובית הדין הארצי לא חלק על קביעה זו. בת"פ (ב"ש) 14794-01-22 מדינת ישראל - יבולי הכפר בע"מ (26.06.2022) הורשע הנאשם בשלוש עבירות לפי חוק הנוער, כאשר בכל עבירה יוחסו לנאשם מספר יחידות עבירה, אחת משלוש העבירות הייתה העסקה של ארבעה בני נוער שטרם מלאו להם גיל 15 וחל עליהם חוק חינוך חובה, בדומה לסוג העברה שיוחסה לנאשם בעיניינו.

...

לפיכך לאחר עיון במסמכים החלטתי להתחשב בקביעת המתחם במצבו הכלכלי של הנאשם, עם זאת לא באופן מוחלט שכן מדובר במסמכים שהגיש הנאשם ולא מן הנמנע שיש עוד נתונים אשר נוגעים לסוגיה זאת, אשר לא הוצגו בפניי.

בשים לב לערכים המוגנים שנפגעו, מידת הפגיעה בהם, משך התקופה בה בוצעו העבירות, מצבו הכלכלי של הנאשם ורמת הענישה הנהוגה במקרים דומים, אני סבורה שבנסיבות העניין יש להעמיד את מתחם העונש ההולם בין 25% ל- 60% מהעונש המרבי, כלומר בין 3,600 ₪ לבין 8,640 ₪.

בשים לב לערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו, רמת הענישה הנוהגת, ומצבו הכלכלי של הנאשם כפי שפורט לעיל – אני סבורה שיש להעמיד את מתחם העונש בין הקנס המנהלי (2,500 ₪) ל- 15% מהקנס המרבי בצד עבירה זאת.

בשים לב לערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו, מצבו הכלכלי של הנאשם, מספר העובדים, רמת הענישה של מר בדארנה ורמת הענישה הנהוגה, אני סבורה שיש להעמיד את מתחם העונש ההולם בין 10%- 40% מהעונש המרבי בצד עבירה זאת.

לא יעסיק אדם נער בעבודות, בתהליכי הייצור או במקומות עבודה כמפורט בתוספת; הוראה זו לא תחול על העסקת נער לפי חוק החניכות, התשי"ג-1953, או במרכז להכשרה מקצועית לנערים כמשמעותו בסעיף 1(ב)(3) לחוק, הכל בהתאם לתכנית החניכות למקצועות או בהתאם לתכנית ההכשרה של אותו מרכז.

אם כן, פירוק קיר ביטון ועקירת ברזל מתוכו הן פעולות המצריכות הגנה על העיניים.

היות ולא הוכחו הפרשות בגין זכויות סוציאליות הרי שאין לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה. הפסד הישתכרות לעבר: לעניין העבר עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו.

הפסד הישתכרות לעתיד: "אכן בחישוב פיצויים בגין הפסד כושר הישתכרות לימים יבואו, נדמה אנו בעיננו כמו היינו מהלכים בארץ הפלאות של עליסה, ארץ בה ניחושים והשערות הן עובדות, ותקוות ומשאלות לב הן מציאות. הנטל עלינו לגלות את צפונות העתיד- עתיד שיהייה ועתיד שלא יהייה – ואנו לא נביאים אנו ולא בני נביאים" בע"א 2061/90 מרצלו נ' מ"י (פ"ד מז (ח) 802, 822 01/03/93).

...

לפיכך, כבעלי הנכס ומקבלי ההיתר, (ואין חולק בדבר אחריות בעל המקרקעין לשלמות המבקרים/עובדים בנכס שבבעלותם) אני קובע כי גם הנתבעים 2 ו- 3 התרשלו.

מבלי להמעיט מסבלו של התובע ומהקשיים מהם הוא סובל כתוצאה מן הפגיעה הרי שהגם והיה קטין (על סף הבגרות) בעת הפגיעה ולמרות החזקה בדבר זהות הנכות התפקודית לנכות הרפואית, סבורני הנכות התפקודית פחותה מזו הרפואית.

סה"כ 132,204 ₪ בניכוי 53,539 ₪ = 78,665 ₪ לפיכך, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסך של 79,000 ₪.

בית משפט לנוער בבית משפט השלום בחדרה ת"פ 65664-08-22 מדינת ישראל נ' פלוני תיק חצוני: 349483/2022 בפני כבוד השופטת אורית קליינפלד מאשימה מדינת ישראל נאשמים פלוני החלטה

רקע - כנגד הנאשם תלוי ועומד כתב אישום בן שלושה אישומים המייחס לו עבירות איומים (שלוש עבירות), תקיפה סתם (שש עבירות) וניסיון תקיפה סתם (שתי עבירות).

אין חולק על החשיבות הרבה שבניהול הליך הוגן, בשמירה והקפדה על זכויות חשודים ונאשמים, ברם, הליך הוגן לחוד, והיפוך סדרי הדין בפלילים, לחוד" ומן הכלל אל הפרט – קראתי כאמור לעיל את כל החומרים המרכיבים את התיקים האישיים של עדי התביעה וכן את מיסמכי האיבחון וממצאיהם ולא מצאתי כי המידע המופיע בהם רלוואנטי להגנת הנאשם באופן שיש בו להטיות את הכף לכיוון חשיפתו.

והגם, שאין חולק כי העדים כולם מתוקף היותם חניכים בפנימייה אובחנו כבעלי מוגבלות שכלית גבולית, פרטי האיבחון מכילים מידע המתייחס להוריהם, למשפחתם המורחבת, לאשפוזים או לטיפולים רפואיים ונפשיים ככל ואלו היתקיימו, להוראות ומינונים של טיפולים תרופתיים, לדוחות חנוכיים, ולדוחות רווחה אשר מעבר להיותם חיסויים מכוח החוק, אין בהם כדי להועיל להגנת הנאשם במסוימות הנדרשת.

...

לעניין השיקולים הקונקרטיים לבחינת קבלת חומר הקשור בנפשו של מתלונן/ מתלוננת או עד נפסק, כי: "..לצד כלל הגילוי הרחב שיש לאפשר לנאשם לצורך הגנה על הזכות שלו להליך הוגן, יש להקפיד גם על הזכות לפרטיות ולכבוד...והכל תוך בחינה קפדנית של שאלת תכלית הבקשה – האם שיקולים טקטיים, מיתוסים ודעות קדומות בבסיסה, או שמא אינטרס אמיתי." אפנה בהקשר זה גם לעניין נווה בו נקבע – "...אין להפוך את היוצרות, באופן שהליכי גילוי ועיון ישמשו בסיס להנחת התשתית הראייתית הראשונית בבחינת 'נעשה ונשמע '– נקבל המידע והמסמכים מתוך תקווה כי מהם תצמח תשתית ..." וראה גם רע"פ 7052/18 מדינת ישראל נ' רותם בו נקבע: "...אין לאפשר את העברת המוקד מהדיאלוג בדבר אשמתו ואחריותו של נאשם, אל עבר בירור התנהלותה של המדינה...הנאשם יעבור מעמדת "הגנה" לעמדת "התקפה", מאמציו ירוכזו בהוכחת אשמתה של המדינה, ואילו ההכרה בחטא והחזרה למוטב יקופחו.

בטרם אחתום את החלטתי אבקש להזכיר כי ביום 10.4.2023 נכנס לתוקפו חוק חיסיון ראיות (טיפול נפשי בהליכים פליליים שעניינם עבירות מין או עבירות אלימות חמורה במשפחה)(תיקוני חקיקה), התשפ"ב – 2022.

סוף דבר וכאמור לעיל – לאחר עיון בעמדות הכתובות שהגישו הצדדים, ולאחר שמיעתם - הבקשה נדחית מהטעמים אשר הובאו בהחלטה.