הגנה על היקף משרה והכנסה של אישה בהריון

סעיף 9 לחוק עבודת נשים עוסק בהגבלת פיטורים של עובדת בהריון וסעיף 9א' לחוק עבודת נשים אוסר על פגיעה בהקף משרה או בהכנסה של עובדת בהריון.

תכליתו של סעיף זה הנה "הגנה על נשים בהיריון לאור ההפליה המבנית שהיא מנת חלקן". (ראו ע"ע 285/09 פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע"מ – עדה פלדמן, ניתן ביום 28.12.10; וכן בג"צ 7000/08 אנריאטה לוי נ. שר הבטחון, ניתן ביום 7.6.10).

...

בנסיבות מקרה זה , אין אנו מוצאים לחייב את הנתבעים בתשלום הוצאותיה של התובעת אשר ממילא לא הוכחו ותביעתה ברכיב זה נדחית.

בנסיבות אלה, לא הוכחה עילת תביעה אישית נגד נתבע 2 אשר מצויה בגדר סמכותו של בית הדין לעבודה ולפיכך, התביעה נגדו נדחית.

סוף דבר- הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מקבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: סך 30,000 ₪ בגין הפרת חוק עבודת נשים.

כן נזכיר, כי על פי הוראות סעיף 9 א(א) לחוק עבודת נשים הרחיב המחוקק את ההגנה על נשים בהריון כך שאיסור על פגיעה בהן חל בתקופה המוגנת מפני פיטוריהן גם על פגיעה בהקף המשרה או בהכנסה.

...

כאמור, שוכנענו כי גרסת התובעת בעניין זה נכונה.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה והרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת, תוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק דין זה, פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך 35,000 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

סעיף 9 א'(א) לחוק עבודת נשים ממשיך וקובע כי "לא יפגע מעסיק בהקף המשרה או בהכנסה של עובדת או עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם לפי סעיף 9, בתקופה שבה חלה ההגבלה כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פגיעה כאמור אם היא לדעתו בקשר לעילה שבשלה חלה אותה הגבלה". בדברי ההסבר לסעיף זה הוסברה תכליתו, במילים הבאות: "ישנם מעבידים העוקפים את איסור הפיטורים של נשים בהריון על ידי פגיעה משמעותית בהקף המשרה של נשים אלה ובכך כופים עליהן את סיום העבודה. מעבידים אלו מתרצים את הפגיעה בהקף העבודה בטעמים כביכול כלכליים. כדי למנוע תופעה זו ולאור ההיתדיינות המשפטית המרובה בשאלה האם צימצום הקף המשרה הנו למעשה אקט עקיף של גרם פיטורים, המחייב אישור שר העבודה והרווחה, מוצע לקבוע במפורש כי אין לפגוע בהקף משרתה ובהכנסתה של אישה בהריון אלא באישור שר העבודה והרווחה בדומה לסוגיית פיטורי אישה בהריון" (הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 14) (איסור פגיעה בהקף משרה), התשנ"ז-1997, ה"ח 2620).

סעיף 9 א' לחוק עבודת נשים מרחיב אם כך את הקף ההגנה על נשים בהיריון, לרבות בתקופה המוגנת שלאחר חופשת הלידה, כך שהאיסור אינו חל על פיטורים בלבד אלא גם על פגיעה בהקף המשרה או בהכנסה.

...

אשר לטענה בדבר שיעור פיצויי ההלנה שנפסקו על ידי בית הדין האזורי - לא מצאנו הצדקה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, התואם את נסיבות המקרה.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, נדחות כל טענות המערערת מלבד טענתה לחוסר תום לב בניהול משא ומתן לקראת ההסכמה על מתכונת 2012.

המשיב ישלם למערערת פיצוי בסך של 20,000 ₪ (נכון להיום), וכן הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪.

בהקשר זה נציין גם את הוראת סעיף 9א' (א) לחוק עבודת נשים הקובע כי: "לא יפגע מעסיק בהקף המשרה או בהכנסה של עובדת או עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם לפי סעיף 9, בתקופה שבה חלה ההגבלה כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פגיעה כאמור אם היא לדעתו בקשר לעילה שבשלה חלה אותה הגבלה." בדברי ההסבר לסעיף זה הוסברה תכלית הסעיף במילים הבאות: "ישנם מעבידים העוקפים את איסור הפיטורים של נשים בהריון על ידי פגיעה משמעותית בהקף המשרה של נשים אלה ובכך כופים עליהן את סיום העבודה. מעבידים אלו מתרצים את הפגיעה בהקף העבודה בטעמים כביכול כלכליים. כדי למנוע תופעה זו ולאור ההיתדיינות המשפטית המרובה בשאלה האם צימצום הקף המשרה הנו למעשה אקט עקיף של גרם פיטורים, המחייב אישור שר העבודה והרווחה, מוצע לקבוע במפורש כי אין לפגוע בהקף משרתה ובהכנסתה של אישה בהריון אלא באישור שר העבודה והרווחה בדומה לסוגיית פיטורי אישה בהריון" (הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 14) (איסור פגיעה בהקף משרה), התשנ"ז-1997, ה"ח 2620).

יפים לעניינו דברי בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) דבורה צנעני - המכון הצרפתי (1.1.18), שם נקבע כי: "סעיף 9 א' לחוק עבודת נשים מרחיב אם כך את הקף ההגנה על נשים בהיריון, לרבות בתקופה המוגנת שלאחר חופשת הלידה, כך שהאיסור אינו חל על פיטורים בלבד אלא גם על פגיעה בהקף המשרה או בהכנסה. בכך ביקש המחוקק (בין היתר) להבטיח את שובה של העובדת מחופשת הלידה לאותה עבודה ולאותם תנאים שהיו לה לפני צאתה לחופשת הלידה". אמנם, חוק עבודת נשים אוסר על שינוי בהקף העסקה או בתנאי השכר, להבדיל משינוי בתפקיד העובדת השבה מחופשת לידה, לגביו אין איסור מפורש.

...

שעה שהתובעת תבעה רכיב זה לא בהתאם להוראת החוק הרלוונטית ושעה שיש מחלוקת בכל הנוגע למועד סיום העסקה לא שוכנענו כי יש לפצות את התובעת בגין רכיב זה. פיצוי בגין פגיעה במוניטין, לשון הרע והוצאת דיבה לטענת התובעת מעשיה של הנתבעת, ושל גב' לירן בפרט, בכך שהפיצה ברבים את דבר הסכסוך ביניהן, תוך סילוף העובדות והצגת מצגי שווא בפני גורמים חשובים בעיריית קריית מלאכי ואף מעסיקים של התובעת, תוך הוצאת דיבתה, מהווה פגיעה בשמה הטוב של התובעת ובמוניטין שלה, ומשכך יש לפצותה בנדון על סך של 30,000 ₪.

לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח רכיב תביעה זה. בהקשר לחובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה בגין פרסום לשון הרע נקבע ברע"א 2291/12 מרדכי הלפרין - חיים איצקוביץ (25.6.12) כי: "כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין), מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע", ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה .

כאמור, על התובע להוכיח לא רק את מרכיב "לשון הרע" אלא גם את מרכיב ה"פרסום" ואת "העובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים". די בכל אלה כדי לקבוע כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת רכיב תביעה זה. משכך לא שוכנענו כי יש לקבל רכיב תביעה זה. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין הפרת סעיף 9א לחוק עבודת נשים.

האם השינוי במתכונת המשמרות מהוה פגיעה בהקף המשרה או בהכנסה של התובעת לפי סעיף 9א לחוק עבודת נשים? בסעיף 9א(א) לחוק עבודת נשים נקבע כך: "לא יפגע מעסיק בהקף המשרה או בהכנסה של עובדת או עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם לפי סעיף 9, בתקופה שבה חלה ההגבלה כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פגיעה כאמור אם היא לדעתו בקשר לעילה שבשלה חלה אותה הגבלה". לעניין הוראת חוק זו נפסק כי: "סעיף 9 א' לחוק עבודת נשים מרחיב אם כך את הקף ההגנה על נשים בהיריון, לרבות בתקופה המוגנת שלאחר חופשת הלידה, כך שהאיסור אינו חל על פיטורים בלבד אלא גם על פגיעה בהקף המשרה או בהכנסה. בכך ביקש המחוקק (בין היתר) להבטיח את שובה של העובדת מחופשת הלידה לאותה עבודה ולאותם תנאים שהיו לה לפני צאתה לחופשת הלידה." (ע"ע 23910-10-15 דבורה צנעני – המכון הצרפתי (מיום 1.1.2018)).

...

לאור הכרעתנו בעניין זה, התביעה לפיצויי פיטורים נדחית.

לאור האמור, אנו קובעים כי השינוי במתכונת המשמרות בחנות הנתבעת לא היווה פגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה של התובעת לפי סעיף 9א לחוק עבודת נשים.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.

לאור תוצאת פסק הדין, התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין בידי הצדדים, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.