הגנה משפטית למניעת סגירת חשבון

טענות הצדדים: התובע הגישה נגד הנתבע תביעה ע הסך 31,000 ₪, ונימקה את תביעתה בנימוקים כדלקמן: 1) הנתבע היה אמור להגיש תביעה נגד המחותנת (אם כלתה של התובעת) בגין נטילתן, שלא כדין, של קיצבאות המל"ל להן זכאית שירה; להגיש בקשה לאיחוד תיקי הוצאה לפועל, להגיש בקשה למניעת הטרדה מאיימת ו/או צו הגנה, ונקיטת הליכים משפטיים הדרושים לצורך ייחוס קנסות ועבירות תנועה לנהג הרכב שהבעלות בו נרשמה על שם כלתה שירה; 2) החל ממועד חתימת ההסכם ועד למועד בו גבה הנתבע את יתרת שכר הטירחה (תוך שהשיב לה את התיק וטען שהשלים את הטיפול עד תום) לא עשה הנתבע מאומה, פרט לתצהיר שערך ביום 28.9.14; 3) לאור הפרת ההסכם על ידי הנתבע ומכח הוראת סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, היא זכאית להשבת מלוא הכספים ששילמה לנתבע בסך 21,000 ₪ הכולל סך של 1,000 ₪ שנגבו עבור אגרות בית משפט לשוא, וכן פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה לה. טוען הנתבע שיש לדחות את תביעת התובעת ותבע מאת התובעת את הסך 12,280 ₪ מהסיבות כדלקמן: 1) הוא היה אמור לדאוג שכספי המל"ל יועברו מהכלה לתובעת בהסכמת הכלה, לטפל בתיק ההוצאה לפועל של בנה, לטפל בבקשה לצוו הטרדה מאיימת ולטפל בנושא הרכב הרשום על שם הכלה באמצעות גיסה של הכלה מר אסי חמי.

הוא טיפל בכל העניינים הללו יחד עם עובדי משרדו ללא לאות לרבות בתכתובות והגעה פיזית לכל הרשויות המוסמכות; 2) הוא ייצג את התובעת בנה וכלתה בעניינים נוספים שדרשו לטענתם טפול דחוף, עניינים שלא היו כלולים בהסכם שכר הטירחה ונבעו מהתנהלותם הפזרנית והבזבזנית של בני הזוג וכללו סגירת חשבונות בנק רבים, ביטול או הקפאת כרטיסי אשראי, סגירת תיק העוסק המורשה שפתח ליאור.

...

טענות הצדדים: התובע הגישה נגד הנתבע תביעה ע הסך 31,000 ₪, ונימקה את תביעתה בנימוקים כדלקמן: 1) הנתבע היה אמור להגיש תביעה נגד המחותנת (אם כלתה של התובעת) בגין נטילתן, שלא כדין, של קצבאות המל"ל להן זכאית שירה; להגיש בקשה לאיחוד תיקי הוצאה לפועל, להגיש בקשה למניעת הטרדה מאיימת ו/או צו הגנה, ונקיטת הליכים משפטיים הדרושים לצורך ייחוס קנסות ועבירות תנועה לנהג הרכב שהבעלות בו נרשמה על שם כלתה שירה; 2) החל ממועד חתימת ההסכם ועד למועד בו גבה הנתבע את יתרת שכר הטרחה (תוך שהשיב לה את התיק וטען שהשלים את הטיפול עד תום) לא עשה הנתבע מאומה, פרט לתצהיר שערך ביום 28.9.14; 3) לאור הפרת ההסכם על ידי הנתבע ומכח הוראת סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, היא זכאית להשבת מלוא הכספים ששילמה לנתבע בסך 21,000 ₪ הכולל סך של 1,000 ₪ שנגבו עבור אגרות בית משפט לשווא, וכן פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה לה. טוען הנתבע שיש לדחות את תביעת התובעת ותבע מאת התובעת את הסך 12,280 ₪ מהסיבות כדלקמן: 1) הוא היה אמור לדאוג שכספי המל"ל יועברו מהכלה לתובעת בהסכמת הכלה, לטפל בתיק ההוצאה לפועל של בנה, לטפל בבקשה לצו הטרדה מאיימת ולטפל בנושא הרכב הרשום על שם הכלה באמצעות גיסה של הכלה מר אסי חמי.

בני המשפחה הודו על כך מאוד; לא הייתה שום הבטחה שלו להחזר כספים רטרואקטיבי, הכוונה היא להחזיר את כספי המל"ל מאמה של שירה לתובעת; המתמחה הוא זה שפנה אליהם והלך איתם למל"ל; הוא לא יודע מה מספר התיק במל"ל, הוא לא יודעת מה תשובת המל"ל והמתמחה טיפל בכך, הוא החתים את שירה ומנסיונו אין סיבה שהמל"ל יתנגד; הוא לא זימן המתמחה לעדות כי בחר שלא לעשות כן מפני שהמתמחה עשה גם מספר דברים לא חיוביים, אך לא בהקשר לטיפול בעניינם; בסופו של דבר היה חוסר שיתוף פעולה עם ליאור ושירה; באותה נקודת זמן הוא הוציא רשימת תיקי הוצל"פ פתוחים מלשכת ההוצאה לפועל.

בנסיבות אלו בהן איני יכול ליתן אמון בעדויות הן של התובעת והנתבעת שכנגד והן של הנתבע והתובע שכנגד, דין התביעה והתביעה שכנגד להידחות ללא צו להוצאות.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ואת התביעה שכנגד ללא צו להוצאות.

מדובר בהתחייבות לתשלום עתידי על מנת למנוע את סגירת חשבונו של אח התובע אצל הנתבעת ולאפשר הגדלת חשבון המסחר שלו בסכום זה (ראה סעיפים 32-34 ו- 36 לתצהיר עדות ראשית מטעם עד הנתבעת).

כל מועד אחר אינו סביר וחושף את התובע למצער להליכים משפטיים למניעת פרעונה של ההמחאה או השבת הכספים במידה והיו נמשכים מחשבונו.

הנושא זוכה להתעלמות מוחלטת בתצהיר עדותו של עד הנתבעת למרות נוכחותו באותו המעמד ולמרות שבכתב ההגנה נטען כי היציאה למרפסת נועדה להפחית את ההפרעה לעובדי המשרד נוכח צעקותיו של התובע.

...

אי אפשר לטעון בנסיבות אלה כי התובע אכן הסכים כי אין לו כל טענות כנגד הנתבעת ונותרה רק המסקנה כי חתימתו על המסמך בוצעה באילוץ ובכפייה ולשם הקטנת נזקיו.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 35,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע אגרת משפט בסך 1,250 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 7,000 ₪.

יוער כי סכום זה אינו כולל מאות ₪ בודדים ששולמו לבנק לשם סגירת חשבון הנאמנות.

בהקשר זה מצוטטת בפסק הדין פסיקתו של כב' השופט ג'ובראן בפסק הדין בע"א 7991/07, רפאלי נ' רזין ואח', בפסקה 16 (פורסם ב"נבו"): "חשוב לשוב ולהדגיש כי רכישתה של דירת מגורים בישראל היא העסקה המשמעותית ביותר בחייה של מישפחה ממוצעת ועל כן סוגיה זו מצריכה פקוח שפוטי מיוחד לשם הגנה על האנטרס הצבורי". פסק הדין של דייני "ארץ חמדה - גזית" מבהיר כי ככל שניתן יהיה להתנות על הוראות חוק המכר (דירות) הרי שסעיף 7א(א) לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, האוסר כל התנאה על החוק, יהפוך לאות מתה.

בהמשך הסעיף הם אף מבהירים כי במידה שיוטלו על הנכס הערה ו/או צו/או שיעבוד ו/או עיקול ו/או יוגש הליך משפטי ו/או מנהלי ביחס לנכס לאחר חתימת ההסכם וטרם העברת הזכויות בו על שם הקונים בלישכת רישום המקרקעין ו/או שתהיה מניעה שתלויה במוכרים להעברת הזכויות בנכס על שם הקונים, הרי שהמוכרים מתחייבים לפעול להסרתם תוך 21 ימי עסקים; ועד להסרתם יעוכבו תשלומים למוכרים, וזאת, מבלי לגרוע מחובת המוכרים לפעול להסרתם.

...

בקיזוז הסכומים ישלמו הנתבעים לתובעים את הסך של 12,868 ₪.

משך, אני מורה למזכירות להעביר לידי התובעים (באמצעות עו"ד עידו סיני) את 12,868 ₪ מתוך כספי שני הפקדונות, כאשר היתרה בשני הפקדונות תועבר לנתבעים באמצעות עו"ד סיון רוזן.

בנסיבות העניין ונוכח העובדה שלא התקיים כל דיון הוכחות בתיק ובשים לב להסכמות הצדדים ולהתנהלותם בהליך שלפניי, תוך חסכון במשאבי בית המשפט ושיתוף פעולה הדדי לשם סיומו של ההליך וסיומו של רישום הנכס בלשכת רישום המקרקעין, אני מורה על החזר האגרות בשני ההליכים, בהתאם לתקנות.

מבוא – טענות הצדדים במסגרת ההליך העקרי; התביעות המאוחדות במסגרתן הוגשה הבקשה הנן תביעות המשיבים – לקוחות המנהלים שני חשבונות בבנק הנתבע משנת 2007 - למתן צו הצהרתי הקובע כי הודעות הבנק על סגירת חשבונות התובעים, ניתנו בנגוד לדין או למוסכם, צו מניעה המונע סגירת החשבונות וצו עשה המורה לספק רשימה מסודרת של המסמכים והמידע הנדרשים לבנק לשם ניהולם השוטף של החשבונות לשביעות רצונו.

בתגובתו לתשובת התובעים טוען הבנק כי אין כל הכרעה בשאלת הרלוואנטיות של המסמכים, אלא שהדיון מיום 22/1/18, נסב על הגשת תצהיר ספציפי על ידי הבנק הא ותו לא. הבנק מוסיף וטוען כי באיזון בין זכותם של התובעים לעיון בנהלים - אשר מוטלת בספק הואיל והנהלים אינם רלוואנטיים לטיעוני התביעות - לבין האינטרסים אשר לשם הגנתם מתבקש החיסיון ובכלל זה חשיבות המאבק בהלבנת הון ובטרור, אשר גילוי עלול לסכלו – נוטה הכף בבירור לכיוון טיעוניו ומשכך, אין לאפשר גילוי כמבוקש.

יחד עם זאת, בהנתן שהחיסיון הנו חיסיון פרי הפסיקה- קרי הנו חיסיון יחסי הרי שיש לאזנו מקום בו מצידו השני של המתרס קיים אינטרס משמעותי לגיטימי אחר – ובמקרה לפני, מקום בו מדובר בחלקים בנוהל אשר הרלוואנטיות שלהם אינה מוטלת לספק, קשורה בטבור טענותיהם של התובעים והכרחית לגיבוש טענותיהם המשפטיות- אינטרס אשר – יכול שיתקיים (לאור ההבחנות אשר נעשו על ידי לעיל בכל הנוגע לרלוונטיות של חלקי הנהלים השונים) באשר לחלקים בנוהל הנסבים על דרישות אשר יכול הבנק להפנות ללקוחותיו.

...

הבקשה לפני ; במסגרת הליכי גילוי מסמכים, הצהיר הבנק על קיומם של מספר מסמכים אשר באשר אליהם טען כי אין לאפשר עיון בהם וזאת, הן מפאת טענות הנסבות על סודיות והן בגין חסיונם.

באשר לתכתובת אשר הבנק ביקש לחסותה- לאחר שבחנתי המכתבים אשר התבקש חסיונם, הנני מוצאת לקבל הטענה.

כיוון שכך, הנני קובעת כי מסמכים אלו יוותרו חסויים.

סוף דבר; לאור האמור והמפורט, הבקשה מתקבלת באופן חלקי.

עוד טוען הבנק, כי בהתנהגותה של הנתבעת, כפי שתוארה לעיל, היא יצרה מצג בפני הבנק, לפיו היא בת זוגו של הנתבע, ובהסתמך על מצג זה שינה הבנק מצבו לרעה והעניק לנתבעים הלוואות, כאשר תנאי למתן הלוואות אלו והבטוחה בגינן הייתה ערבותה של הנתבעת, הלוואות אשר עפ"י ההסכם כיסו את חובה של הנתבעת והובילו לסגירת חשבונה.

עם זאת, מקום בו הטענה המשפטית מצויה בגדר מסגרת עילת התביעה ונובעת מהנתונים העובדתיים והמשפטיים אשר הונחו לפתחו של בית המשפט ובעל הדין שכנגד, אין למנוע העלאתה.

בעניינינו, הגנתה של הנתבעת לא קופחה, ניתנה לה הרשות לשטוח את גירסתה בפירוט רב, כאשר הדיון נסב אודות השאלה המשפטית והעובדתית ולפיה האם יש לחייב או שמא לפטור את הנתבעת שערבה לחובותיו של הנתבע בחתימתה על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום, בשים לב לסטטוס המשפחתי שלה במעמד החתימה על כתב הערבות, כגרושתו או כרעייתו של הנתבע, וכן ידיעת הבנק או אי ידיעתו אודות נתון זה, ככל שיוכח.

...

משך, דינן להידחות.

יצוין כבר עתה, כי דין טענה זו להידחות.

סוף דבר לשיטה אחרונה, דין התביעות שבאיחוד נגד שני הנתבעים להתקבל במלואן.