הגנה מפני תביעת שיבוב של ביטוח לאומי בנזיקין

לטעמו של המחבר, ניתן להתגבר על הקושי הנובע מזכות החזרה של קרנית כלפי המעביד ששילם את תגמולי המוסד לביטוח לאומי, בכך שתורחב ההגנה המוענקת למעביד, בסעיף 82 (ג) לפקודת הנזיקין מפני תביעת שבוב של המוסד לביטוח לאומי ולראות אותה כמשתרעת גם על תביעת קרנית כלפיו.

...

בהקשר זה אציין, כי בישיבת ההוכחות הראשונה אליה התייצב בן סימון, החלטתי שלא להעידו ובד בבד באותו מעמד הוסברו לו היטב משמעות התביעה, חובתו להגיש כתב הגנה וראיות כמו גם הסיכון הכרוך מבחינתו בניהול התביעה ואולם בפרק הזמן שחלף בין הישיבה הראשונה לשניה, בן סימון לא עשה דבר והתייצב לישיבה השנייה כשהוא מעלה טענה שלא הבין, חשב שהתיק נסגר וביקש דחיה נוספת.

כמפורט כבר לעיל, החוסר של קרנית, הוא בסופו של דבר חוסר של הציבור שומר חוק שמבטח את רכבו, כאשר אחוז מסויים מתגמולי הביטוח מועבר לקרנית ומאפשר את פעולתה.

סוף דבר לאור המפורט עד כאן, משנקבע שהמדובר בתאונת עבודה ברכב מעביד ושעה שקרנית נכנסת בנעלי מבטחת הרכב, לא עומדת למוסד לביטוח לאומי זכות השיבוב ומכאן גם לא זכאי התובע לפיצוי בשיעור של 25% מהנזק.

משכך, דין התביעה להידחות.

תביעת השבוב שהגיש התובע 2, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") נגד הנתבעות 2-3 (שאינן המעביד) בגין כל התשלומים ששילם, וישלם, לתובע בגין תאונת העבודה הנדונה בה נפגע התובע, בהתאם לשעור לחלקן באחריות לתאונה.

למעמד זה של הנתבעות חשיבות הנוגעת לשתי נקודות: לענין חלוקת האחריות ביניהן בגרימת התאונה; כפועל יוצא מחלוקת האחריות כאמור בסעיף קטן א' – זכות החזרה של המל"ל נגד הנתבעות 2-3 כדי שיעור אחריותן, מכח סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב) תשנ"ה-1995 הקובע כדלקמן: "היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגימלה ששלמו או שהם עתידים לשלמה...". נציין עוד בפרק זה, כי הראל חברה לביטוח בע"מ ביטחה ביום התאונה את הנתבעות 2-3 וקבלני משנה מטעמן (היינו גם את הנתבעת 1 ששמשה כקבלן משנה לעבודות שלד ביום התאונה) בפוליסה מסוג "עבודות קבלניות". מיפרט הפוליסה הוגש וסומן ת/3.

במקרה דנן סבורני כי מבחן הצפיות מלמד, כי בניית טפסנות תיקרה ללא תמיכה או עמודי תמיכה בצורה נאותה, ללא גידור לבטח של הפתח ברצפת הטפסנות וללא אספקת אמצעי הגנה מפני נפילה מגובה (ולא הוכח על ידי נתבעות כי כך נעשה), עלולים לגרום לנזק של נפילת עובד כבמקרה דנן.

נחזור ונציין, את שציינו בסעיף 5(ב) לעיל - זכות השבוב של המל"ל כלפי המזיק שאינו המעביד (הנתבעת 2) מעוגנת בסעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי.

...

שוכנעתי מטענות התובע בדבר אחריותה של הנתבעת 1, מעבידתו, לתאונה, מכח עוולות הרשלנות והפרת חובה חקוקה שבפקודת הנזיקין (הפרה שטען לה בכתב תביעתו).

סיכום ביניים של סכומי הנזק לאור כל האמור לעיל, סכום ביניים של נזקי התובע הם כדלקמן: הפסד שכר בעבר – 565,750 ₪; הפסד השתכרות לעתיד – 1,218,706 ₪; הפסד פנסיה – 214,135 ₪; עזרת הזולת בעבר ולעתיד – 3,080,700 ₪; הוצאות ניידות ונסיעות (לעבר ולעתיד) – 566,160 ₪; התאמות דיור – 300,442 ₪; הוצאות רפואיות והוצאות נלוות לעבר ולעתיד – 150,000 ₪; מכשירים ואביזרים רפואיים או אחרים – 890 ₪; נזק לא ממוני – 800,000 ₪.

לחיזוק טענה זאת הפנו הנתבעות 2-3 בסיכומיהן לפסק דינו של חברי כב' השופט רון סוקול, ב-ת.א. (חי') 60161-03-17 פלוני נ' כאן בונים בע"מ (25.9.18), שנהג בדרך בה רוצים הנתבעים 2-3 לילך בה. היינו – השוואת סכומי המל"ל לניכוי (שיעור היוון של 3%) לסכומי המל"ל הנתבעים בתביעת שיבוב מהמזיק (שיעור היוון של 3%), למרות שבתקנות ההיוון נקבע שיעור היוון של 2% שעל פיו אף חושבה ווגשה תביעת שיבוב של המל"ל שם. אין בידי לקבל טענה זאת.

לאור כל האמור לעיל אני מורה, כי הנתבעת 2 תשלם למל"ל את סכומי המל"ל בסכום השקול ל-30% (כשיעור אחריות הנתבעת 2 לתאונה, וכקביעתי לעיל) מהסכומים שייקבעו בחוות הדעת האקטוארית שיגיש המל"ל בהתאם להוראותיי בפסק דין זה, ותאושר על ידי.

לעניין מתן רשות להיתגונן, ההלכה הפסוקה קובעת שמטרתו של סדר דין מקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע”מ נ' סוכנות למכוניות הים התיכון (27/8/82); ע"א 9654/02 חב' אחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (1/11/04)).

ברי גם, שההכרעה בפלוגתות הייתה נחוצה לצורך ההכרעה במחלוקת נשוא פסק הדין הראשון, שכן טענותיו אודות הפרת המבקשת את ההסכם הועלו על ידו במסגרת טענתו לסיכול ההסכם על ידי המבקשת כטענה הגנה מפני תביעת המבקשת.

בנסיבות אלה, משאין מחלוקת שתביעת השבוב של המוסד לביטוח לאומי מכוח ההסכם יפה גם בתביעת נזיקין, ומשאין מחלוקת שמקום שסוגיית האחריות אינה יכולה לעמוד לדיון הרי שההלכה היא שעל הנתבעות לשאת בתשלום של 80% מן הגימלאות (עניין רוזנטל).

...

לפיכך, המסקנה היא כי האור ברמזור התחלף לאדום בהיותה בצומת.

חשוב בהקשר זה לזכור, שההשתק מכוח מעשה בית דין נועד להגשים את כלל סופיות הדיון, למנוע מן הצדדים לדון שוב בעניין שהתברר ביניהם, בין היתר על מנת שלא ליצור חוסר תיאום בין הערכאות השיפוטיות אשר עשויות להגיע למסקנה שונה (ראו: עניין לואיס; ע"א 3097/02 מלמד נ' קופת החולים של ההסתדרות (2/6/04)).

אשר על כן, ונוכח כל האמור לעיל אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן של הנתבעות בעניין אשמתה המוחלטת של הנתבעת-1 בתאונה ושיעור השיפוי בהתאם להסכם.

(בבקשת התובע לקביעת קיומו של השתק פלוגתא ומעשה בי-דין) לפני תביעת שבוב של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בקשר עם תאונת דרכים שאירעה למר עוזי זוהר (להלן: "הנפגע").

הנתבעים טוענים כי התנאים לקיומו של 'השתק פלוגתא' אינם מתקיימים במקרה דנן; אין זהות בין הפלוגתות העובדתיות והמשפטיות - למל"ל אין עילת תביעה לפי פקודת הנזיקין או חוק הביטוח הלאומי, אלא רק על פי ההסכם רב-השנים שבינו לבין הנתבעת 2 על שיעורי ההחזר המופחתים בו, ותביעתו זו – היתיישנה.

אמנם, ההלכה הקלה במהלך השנים עם יישומו של כלל ההדדיות וקבעה כי גם מי שלא היה צד להליך הקודם רשאי לטעון להשתק פלוגתא – אך זאת כטענת הגנה מפני תביעת תובע שהיה צד להתדיינות הראשונה, ולא כטענה התקפית נגד נתבע שהיה צד להתדיינות הראשונה (קרי, ניתן לטעון 'השתק פלוגתא' כ"מגן" ולא כ"חרב").

הנתבעים חולקים על היותה של הטענה משום הרחבת חזית, ולמען הזהירות עותרים לתיקון כתב הגנתם באופן שבו לא רק שתוכחשנה קיומן של עילות תביעה לפי פקודת הנזיקין או חוק הביטוח הלאומי, אלא שגם יטען במפורש כי עילת התביעה היחידה היא לפי ההסכם, ועילה זו היתיישנה זה מכבר.

...

בקשתו של המל"ל עתה לפני היא למעשה בקשה ייעודית על יסוד טענתו זו שבכתב התביעה, כי בית המשפט יקבע שהנתבעים מושתקים מלטעון כל טענה לעניין אחריותם, שיעור רשלנותו התורמת של הנפגע וגובה הנזק של הנפגע.

סוף דבר בקשת המל"ל (התובע) לקביעת מעשה בי-דין במובן 'השתק פלוגתא', נדחית.

התובע ישלם לנתבעת 2 הוצאות בסכום של 3,500 ₪.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

מבוא ורקע עובדתי לפני בקשת רשות להיתגונן מפני תביעת שבוב של המוסד לביטוח לאומי בסך 376,776 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה), בגין סכומים ששילם המוסד לביטוח לאומי לנפגעת, גב' מהא מנצור, שנפגעה בתאונת דרכים ביום 24.4.08.

טענות הנתבעת קיים הליך תלוי ועומד בקשר לתביעה הנזיקית שהנפגעת מנהלת, במסגרתה בית המשפט התיר לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל ולאחרונה אף הוגשה חוות דעת של פסיכיאטר מטעם בית המשפט וכעת הנתבעת לומדת אותה.

בנסיבות העניין, כאשר לא הוברר בפני המצב העובדתי לאשורו ולא ברור האם יש בסיס כלשהוא למחלוקת, אין די בטענות הנתבעת כדי להראות כי קיימת לה הגנה לכאורה, ואת שתיקתה של הנתבעת לאור החלטתי מיום 12.10.15 ניתן לזקוף לחובתה בהקשר זה ולסבור כי המדובר ב'הגנת בדים' ותו לא. ער אני לכך כי בנסיבות העניין אין הנתבעת יכולה להצהיר מידיעתה האישית מהן נכויותיה של הנפגעת, שהרי לא נציגה, לא בא כוחה ואף לא מומחה מטעמה הם אותם מומחים שמונו בתביעת הפלת"ד וקבעו את נכויותיה של הנפגעת.

...

גם טענות אלו דינן להידחות משלא פורטו כדבעי.

נוכח האמור לעיל, דין בקשת הרשות להתגונן להידחות.

נוכח התנהלותה התמוהה של המבקשת וניסיונה להשתמש בטקטיקה שיש בה משום זלזול בהליך המשפטי אני מחייב את המבקשת בהוצאות המשיב בגין הליך הבר"ל, בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. המזכירות תשלח לצדדים החלטה זו. ניתנה היום, ל' חשוון תשע"ו, 12 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.