הגנה מן הצדק בשל אכיפה סלקטיבית

לפיכך, נוכח עוצמת החיזוקים, ממילא אין משמעות מעשית לטיעון ההגנה במישור זה. הטענה בדבר אכיפה בררנית הגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית שמורה "למצבים חריגים" (ע"פ 7621/14 גוטסדינר נ' מדינת ישראל, פסקה 55 לפסק דינה של השופטת ברק-ארז (1.3.2017)).

...

הטענה בדבר מחדלי חקירה הטענה בדבר מחדלי חקירה אינה נהירה לנו, ואף לא מצאנו כי נטענה לפני בית משפט השלום.

מכל מקום, ה"יש" הראייתי שהיה לפני בית משפט השלום הוליך לקביעה כי העבירות המיוחסות למערער הוכחו מעבר לספק סביר, וכמובא לעיל לא מצאנו כל פגם בקביעה זו. מידת העונש בבוא בית משפט השלום לגזור את עונשו של המערער על דבר הרשעתו בשתי הפרשות, נתן בית המשפט דעתו לערכים החברתיים, למידת הפגיעה בהם, למדיניות הענישה הנוהגת ולנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

סוף דבר, הערעור על שני חלקיו נדחה.

יחד עם זאת, הגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית שמורה למקרים חריגים (ע"פ 7621/14 גוטסדינר נ' מדינת ישראל, פסקה 55 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז (1.3.2017); דנ"פ 7541/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (20.2.2019)) והנטל המוטל על כתפי נאשם הטוען לקיומה הוא כבד, שכן לרשות עומדת חזקת התקינות המנהלית ביחס לפעולותיה (ע"פ 3215/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 37 (4.8.2008); ע"א 6132/16 פרדקין נ' מדינת ישראל, פסקה 34 (10.4.2018)).

...

לעניין זה הפנה ב"כ המשיבה לחומר הראיות שנאסף בעניינו של גרסיה, אשר הביא את החוקרים שלא לפתוח בתיק חקר נגדו, מסקנה שאליה הגיעה גם היחידה המשפטית בעת שבדקה את הראיות בתיק ולא מצאה מקום להורות על פתיחת בחקירה נגדו.

מכלל הנימוקים המפורטים בהכרעת הדין של בית משפט קמא ומהמפורט מעלה, אנו דוחים את טענת המערער לאכיפה בררנית.

ועם זאת, לאחר שנתנו דעתו למכלול הנסיבות הרלוונטיות לעניין, ובעיקר למאמצים שעשה המערער על מנת לגייס כספים לצורך תשלום חלק מחוב המס, ולא בלי היסוס, החלטנו להקל בעונשו.

בית המשפט מצא כי המפקח היה מודע בשלב מסויים לקיומן של עבירות אחרות בשטח, ולכך שיש בעלים אחרים לאותו שטח, אך מכיוון שהיה זה בשלב מיתקדם, ומכיוון שמדובר בעבירות בהיקפים שונים לגמרי, אין בעובדה שלא ננקטה אכיפה ביחס לבעלי המטבח משום אכיפה בררנית המקימה הגנה מן הצדק.

...

לאחר עיון, אין בידי לקבל טיעון זה. ראשית, לא ניתן לדעת אם איום משפטי נחוש ומוחשי, לבטל החוזה ולהוציא לאלתר את השוכרים מהנכס, שהיה נמסר מיד עם גילוי העבירה, לא היה בו כדי להועיל.

סיכומו של דבר, לא מצאתי שגיאה בפסק דינו המקיף, המפורט, הזהיר והמדויק של בית משפט קמא.

לפיכך הערעור נדחה.

לעיתים ההחלטה להעמיד רק את פלוני לדין, בעיניין מסוים מבין כלל המעורבים באותו עניין, נופלת לגדר המקרים בהם יש משום אכיפה סלקטיבית, אם כי אכיפה זו היא בגדר אכיפה חלקית סבירה בנסיבות הענין, מותרת ולא אסורה, ואינה נופלת לגדר תחולתה של ההגנה מן הצדק.

...

קל וחומר שבית המשפט, בשלב זה, לא עיין בחומר החקירה ולא הפך בו. משהגעתי למסקנה כי על פניו ובעת הזו שונה (לכאורה) מצבו המשפטי של הנאשם ממצבה של המתלוננת, אין מקום להחיל את דוקטורינת הגנה מן הצדק ולהורות, בעת הזו, על ביטול כתב האישום עקב אכיפה בררנית, באשר אין מדובר באכיפה בין שווים ובהחלטה מקוממת ושרירותית כפי הנטען.

איני סבור כי נפגעו זכויותיו של הנאשם, לבטח לא באופן היכול לבסס את המסקנה לפיה לא ניתן יהיה להבטיח קיום משפט הוגן בעניינו.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה על כל חלקיה.

לצד זאת, המבקש טען כי עומדת לו הגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית, וכן כי עומדת לו הגנת 'טעות במצב הדברים'.

...

בגזר הדין, בית המשפט נעתר לבקשת המשיבה, והשית על המבקש קנס בסך כולל של 2,000 ש"ח. נקבע, כי אין מקום להשוות בין עניינו של המבקש לבין המקרה שנדון בפסיקה שהובאה על-ידו, שכן "בענייננו חנה הנאשם על מדרכה בשתי הזדמנויות שונות, כלומר, גם לשיטתו, לאחר הפעם הראשונה כבר היה ברור לו שלהשקפת המאשימה מדובר במדרכה. בנוסף, לא ניתן להשוות את עניינו של הנאשם שניהל הליך הוכחות עם אותה אחרת שנטלה אחריות וביקשה התחשבות בנוגע לגובה הקנס נוכח הנסיבות שציינה". המבקש ערער לבית המשפט המחוזי, וערעורו נדחה.

לאחר עיון, באתי למסקנה כי דין הבקשה – להידחות.

סוף דבר: בכפוף לאמור בפסקה 14 לעיל, הבקשה נדחית.