הגדרת רופא מומחה בחוות דעת רפואית

מוגדר כבעל עסק המעסיק 6 עובדים טרם הפגיעה ולהערכת הועדה יוכל לשוב לחלק הכרוך בניהול העובדים ולניהול העסק.

הועדה היתכנסה ביום 2.2.2021, בנוכחות ב"כ המבקש, אשר הציג לה חוות דעת רופא מומחה ברפואה תעסוקתית ומסמכים נוספים.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה, בפסק הדין מושא הבקשה ובתיק בית הדין האזורי נחה דעתי כי אין להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי.

בנסיבות אלו מקובלת עליי קביעת הוועדה כי המבקש כבעלים שולט על האופן שבו יעשה שימוש ברווחי החברה ובידיו הבחירה אם למשוך משכורת או לא. גם המבקש צודק באבחנה שיש לעשות בין הכנסה פירותית להונית וכמובן בין הכנסותיו כעצמאי והכנסות החברה.

סוף דבר- הבקשה נדחית.

הועדה היתכנסה ביום 2.2.21, בנוכחות ב"כ המערער, אשר הציג לה חוות דעת רופא מומחה ברפואה תעסוקתית ומסמכים נוספים.

משמעות קביעה זו היא שאף אם הוגדר מעמדו של המערער כעובד שכיר בחברה, ולא משולם לו שכר עבודה, משולמת לו תמורה בדרך אחרת נוכח מעמדו של המערער – בעלים ודירקטור יחיד בחברה.

...

לנוכח כל האמור, ברורה מסקנתה של הוועדה, כי אי משיכת המשכורת לכשעצמה אינה מעידה על ירידה בהכנסות.

משלא עמד המערער בנטל הוכחת הפגיעה הניכרת בהכנסות עקב הפגיעה בעבודה, הרי שלא שוכנעתי שנפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, ודין הערעור להידחות.

סוף דבר: הערעור נדחה וזאת ללא צו להוצאות.

לטענת התובע, המסמכים הרפואיים שהוגשו לתיק, חתומים על ידי רופאים מומחים בתחום האורתופדיה, כלומר הם עונים להגדרת "רופא מומחה" בתנאי נספח אי כושר, ודי בכך בכדי לחייב את הנתבעת לשלם את הפצוי בגין תקופת אי הכושר שבמחלוקת, בהתאם להתחייבויותיה בפוליסה.

ראיות לסיכומי התובע צורפו מיסמכי הפוליסה לרבות נספח תאונות אישיות ונספח אי כושר, שניהם במהדורת מרץ 2011, מסמכים רפואיים וחוות דעת המומחה מטעמו.

...

סוף דבר התביעה ליתרת הפיצוי השבועי בגין אי כושר מעבודה, מתקבלת.

בהתאם להסכמה הדיונית, הנתבעת תשלם לתובע יתרת הפיצוי בסך של 34,500 ₪, זאת בנוסף לתשלום בסך של 4,800 ₪ בגין יתרת ימי אשפוז וטיפולי פיזיותרפיה.

תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ואגרת בימ"ש בסך של 3,491 ₪ ושכ"ט עו"ד (15% מהסכומים בסעיף 55 לעיל) בסך של 5,900 ₪ (במעוגל) בתוספת מע"מ. כל הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בעקבות הסדר דיוני בו הוסכם על מועדים להגשת חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים בנידון, הגישה התובעת ביום 18.1.22 חוות דעת רפואית מטעמה ("חוות דעת מומחה" - מיום 6.1.22, שניתנה על ידי ד"ר ע.ו., אותה רופאה מומחית שנתנה את המסמך "אישור רפואי" שצורף לכתב התביעה) (להלן: "חוות הדעת").

כך, שאם ב"אישור רפואי" הסתפקה המומחית באיזכור שהארוע ארע "בזמן העבודה" (ראה ב'סיכום ומסקנות'), הרי שבחוות הדעת שעתה מצורפת לנוסח כתב התביעה המתוקן, מרחיבה המומחית בענין מנגנון פתו-פיזיולוגי אשר לדעתה קושר את העלייה החריגה ברמת הסטרס הגופני והנפשי לארוע המוחי שעברה התובעת בעקבות "הרוגז והכעס ועליית רמת הסטרס בעקבות האירועים בעבודה". כאשר נחזה שהכוונה ב"רוגז והכעס" - לנסיבות שהוספו בחוות הדעת לתאור נסיבות הארוע בפרק 'מחלה נוכחית', שצוטט לעיל; לפיו - הכיתה שבה לימדה הייתה חדשה ומרובת הפרעות מצד התלמידים ושטרם כניסתה לכיתה "התובעת הייתה בשיחה עם הממונה עליה, הנוגעת לצימצום משרתה, ובשיחה נאמר לתובעת שהצמצום במשרה הנו סופי". הנתבעת טוענת שאין לקבל את תיקון כתב התביעה, וזאת מחמת הרחבת חזית פסולה מצד התובעת בגין שינוי גרסת הארוע, שנעשתה אך ורק משום שבכתב ההגנה הפניתה הנתבעת לדרישת הפוליסה לקיומה של 'תאונה' - כתנאי סף לתחולתה; כאשר כתב התביעה המקורי לא מעלה טענה כלשהיא שמקימה בסיס לטענת ארוע של "תאונה". כפי שמצוין בכתב ההגנה, "תאונה" מוגדרת בפוליסה כדלקמן: "חבלה גופנית שנגרמה עקב הפעלת כוח פיזי בלבד, כתוצאה מארוע פיתאומי, חד פעמי ובלתי צפוי מראש שקרה במשך תקופת הביטוח, הנגרם במישרין על ידי גורם חצוני וגלוי לעין, המהוה ללא תלות בכל סיבה אחרת את הסיבה היחידה, הישירה והמיידית לקרות מקרה הביטוח. למען הסר ספק, מובהר בזאת, כי פגיעה כתוצאה ממחלה או כתוצאה מיצטברת של פגיעות זעירות (מיקרו-טראומה) לאורך תקופה או כתוצאה מהשפעת אלימות מילולית או כתוצאה מפגיעה פסיכולוגית או אמוציונאלית ו/או לחץ נפשי, לא יחשבו כ"תאונה"" (ההדגשה בקוו – הוספה).

...

מכל מקום, בעקבות הבקשה להוצאת חוות הדעת מהתיק והתשובה מטעם התובעת, ניתנה החלטתי מיום 21.4.22, כדלקמן: "במהות, צודקת הנתבעת בתפיסה העולה מבקשתה, שרואה בחוות הדעת שהתובעת הגישה מטעמה – כגרסה מטעם התובעת שמבקשת לקבוע כחלק מהחזית מטעמה (בין היתר באשר, לפי הדין – חוות דעת רפואית מטעם צד נחשבת כחלק אינטגרלי של כתב הטענות מטעמו). על פניו נחזה, כטענת הנתבעת, שבחוות הדעת שהוגשה מטעם התובעת בענייננו – באיחור (על פי הסכם דיוני בין הצדדים שקיבל תוקף של החלטה), מצויה גרסה שלא הוזכרה בכתב התביעה, ואף לא ב"אישור רפואי" שנתנה אותה רפואה ביום 18.2.20, וצורף לכתב התביעה כנספח ב' – "כחלק בלתי נפרד מכתב התביעה". הנתבעת מתנגדת להגשת חוות הדעת – בטענה של הרחבת חזית.

אך, בשלב זה, לא שוכנעתי ברמה הנדרשת, שכטענת הנתבעת - האופן בו התנהלה התובעת חסר תום לב. מאידך, אני מוצא להדגיש כי התכחשותה הגורפת של התובעת ושל באי-כוחה מטעמה לטענות הנתבעת בענין עצם העובדה שבעצם מבוקשת מטעמה - הרחבת החזית העובדתית – מטרידה, ואולי אף מקוממת.

בענין רע"א 8518/21 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' ג'וסלין אבישר (פורסם; 27.2.2022) (להלן: "ענין אבישר"), מבהיר כב' השופט שוחט: "15. ברבות השנים השתרשה בפסיקה גישה ליברלית בנוגע לסמכותו של בית המשפט להיעתר לבקשות לתיקון כתבי טענות. נטיית בתי המשפט היא להיעתר ברוחב לב לבקשת בעל דין לתקן את כתב טענותיו (רע"א 8966/20 מוהנא נ' סולימאן, פסקה 10 [פורסם בנבו] (17.1.2021); רע"א 6222/20 הדר נ' שם טוב, פסקה 13 [פורסם בנבו] (27.10.2020)) אף הובהר, כי הגם שבמקרים מסוימים בקשת התיקון כרוכה בעוול מסוים לצד השני, נדירים המקרים שבהם אין אפשרות לתקן את העוול בפיצוי כספי (ר"ע 9/84 אגודת ארתור רובינשטיין למוסיקה נ' החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות בע"מ, פ"ד לח(1) 566, 569-568 (1984)). כך גם נקבע, כי היעתרות לבקשות תיקון המוגשות עובר לסיום קדם המשפט או סמוך לסיומו, אינה צפויה בדרך כלל לגרום לעיכובים בניהול ההליך, ומשכך אינה פוגעת כמעט באינטרס הציבורי-מערכתי (רע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' צוקר, פסקה 14 [פורסם בנבו] (11.1.2015)). דין זה, שנהג, הוא שנוהג גם לאחר התקנת התקנות החדשות. תקנה 46(א) לתקנות אלה מסמיכה את בית המשפט "בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג" (ראו: ע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 15 והאסמכתאות הנזכרות שם [פורסם בנבו] (4.4.2021) (להלן: עניין רמתיים)).

אשר על כן, בשל התנהלות התובעת, וההוצאות שנגרמו לנתבעת בשתי הבקשות שנדונו לפניי, לרבות - קיום דיון לפניי והגשת סיכומי טענות, וההוצאות שידרשו לה בכל הקשור להגשת כתב הגנה מתוקן למול גרסה מתוקנת (בגין ההסכם הדיוני, אינני מתייחס לעצם ההוצאה הנדרשת להגשת חוות דעת רפואית נוגדת) - אני מחייב את התובעת בתשלום הוצאות משפט לנתבעת בסך של 10,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ברקע הגשת הבקשה, טענות שמעלה המשיב כלפי המבקש מזה זמן מה, כמו גם כלפי רופאים מומחים אחרים, ועורכי דין המייצגים בהליכים נזיקיים, בדבר קנוניה רחבת הקף שבמסגרתה פועלים, בין היתר, רופאים מומחים (דוגמאת המבקש) ומגישים חוות דעת רפואיות בהליכים שפוטיים, אשר אינן עולות בקנה אחד – ואף סותרות לעתים – חוות דעת "פנימיות" המוגשות על ידי אותם רופאים מומחים ממש, לנתבעים באותן תביעות, חוות דעת אשר אינו נחשפות לטענתו בפני התובעים באותן תביעות וממילא בפניי בית המשפט.

ברם, אני סבור כי במעשים המתוארים בפסקה 4 לעיל לא היתקיים איזון ראוי בין חופש המחאה והביטוי של המשיב לבין זכותו של המבקש לשלוות חייו ולפרטיותו (השוו, סעיף 2(א) לחוק, לעניין הגדרת "הטרדה מאיימת").

...

מטעמים אלה אני סבור כי בצדק טען המבקש כי יש להורות על הוצאת נספחים 4-1 מתשובת המשיב מתיק בית המשפט, בהיותם חסויים, וכך אני מורה.

מן הטעמים המפורטים לעיל הבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת מתקבלת אפוא בחלקה וניתן בזאת צו, ברוח הצו שניתן לאחרונה במקרה אחר על-ידי בית המשפט המחוזי בנצרת בעניין לופט הנזכר לעיל (יוער, לעניין זה, כי בא-כוח המשיב טען בעצמו בדיון שהתקיים לפניי כי צו זה שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בנצרת, צריך להנחות את בית משפט זה, ככל שיוחלט על מתן צו).

מבלי שנעלמו מעיניי טענות המבקש, ובהתחשב בכך שהוצאות בהליכים לפי החוק נפסקות במקרים חריגים, וכן מאחר שלא נעתרתי לבקשה במלואה, ראיתי שלא ליתן צו להוצאות המזכירות תמציא לצדדים את החלטתי ותסגור את התיק.