הגדרת קבלת דבר במרמה בחוק העונשין

קבלת דבר במירמה - עבירת קבלת דבר במירמה מוגדרת בסעיף 415 לחוק העונשין כך: "המקבל דבר במירמה, דינו - מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה

...

ודוק: אפשר שהיה ראוי שלא להאשים את הנאשם בעבירה זו בנוסף לעבירות מושא הקשר אשר הוגשמו בסופו של דבר (ע"פ 228/77 שמואל זקצר נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(1), 701); ע"פ 1820/98 אייל אנג'ל ואח' נ' מדינת ישראל (27.9.98)).

הנאשם לא טען טענות בנושא ואולם, בכל מקרה, ברי שכאשר העבירות מושא הקשר בוצעו בסופו של דבר, נבלעה בתוכן עבירת הקשר והיא לא תהא ענישה, כשלעצמה, במסגרת הכרעת הדין.

סיכומו של דבר שאני מרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, היינו קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; זיוף בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), עבירה לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), עבירה לפי סעיף415 סיפא לחוק העונשין.

הנאשם עותר לביטול כתב האישום ומשעין את בקשתו הן על טענה של הגנה מן הצדק והן על "דוקטרינת הבקורת המנהלית בהליך הפלילי". הבקשה מוגשת במסגרת הליך פלילי בו הוגש נגד הנאשם כתב אישום שמייחס לו עבירות על חוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968; עבירות על חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה-1995; זאת לצד עבירה של קבלת דבר במירמה לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977.

הפעילות שביצע הנאשם בחשבונות הלקוחות כמתואר לעיל, היא פעילות של ניהול תיקי השקעות הטעונה רישיון לפי חוק הייעוץ, זאת מאחר והנאשם סחר בעבור לקוחותיו בחוזה הפרשים, שהוא נכס פינאנסי כהגדרתו בחוק הייעוץ כששיקול הדעת ביחס לעיסקאות היה מסור לו. בסיפא של האישום צוין כי בעשותו את הפעולות המפורטות לעיל, הציע הנאשם לנהל וכן ניהל בפועל תיקי השקעות ללא רישיון ניהול תיקים ובנגוד להוראות חוק הייעוץ.

...

בנקודה זו יצוין כי מקובלת עליי הערת המאשימה בתגובתה כי הואיל וטרם נשמעו הראיות, לא ניתן לעמוד על מאפייני המקרה; מנגד אוסיף כי נקודת הזמן הנוכחית גם לא מאפשרת לבחון טענות אפשריות שעומדות לנאשם, בין אם טענות לזיכוי ובין אם טענות אחרות בנוגע למעשיו הנטענים בכתב האישום.

אין צורך להרחיב בעניין המסד שעל הנאשם להניח לצורך ביסוס הטענה של אכיפה בררנית, שכן בניגוד לנטען על ידי הנאשם, בין עניינו לבין עניינו של האחר קיים שוני מהותי אשר מוביל למסקנה כי קיימת הצדקה עניינית לנהוג אחרת כלפי השניים.

קיצורו של דבר, שאני מחליט לדחות את הבקשה לביטול כתב האישום.

יסוד המירמה הוגדר על ידי המחוקק בסעיף 414 כדלקמן:- "טענת עובדה בענין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת; ו"לרמות" - להביא אדם במירמה לידי מעשה או מחדל" מכאן, שביסוד ההתנהגותי, בדגש על מועד ביצוע העבירה, נכלל רכיב היתנהגותי שעניינו בהצגה כוזבת של מצב הדברים, ונכלל גם רכיב תוצאתי בדמות 'קבלת הדבר' ולצד אלה נידרש קשר סיבתי בין המצג הכוזב לבין 'קבלת הדבר' – השווה: ע"פ 8573/96 מרקדו נ' מדינת ישראל פ"ד נ"א (5) 481, 536 – 537.

מכאן, שהעבירה של קבלת דבר במרמה מותנית בידיעת המירמה כי הטענה היא כוזבת; בצפייתו את האפשרות שהטענה הכוזבת תביא את המרומה למעשה או למחדל וביחס של לפחות קלות דעת כלפי אפשרות זאת (ולאו דוקא כוונה לגרום לתוצאה, כזו הנדרשת, לדוגמה, בסעיף 419 לחוק העונשין).

...

ומכאן, המסקנה המתבקשת: בכל הקשור ליציבותה הפיננסית של העמותה, התהווה פער בלתי סביר בין מה שידע הנאשם אודות מצבה הרעוע, לבין הרושם שנטע בלקוחותיו.

על רקע האמור לעיל, אין להוציא מכלל אפשרות כשלים מצד הנאשם גם במישור זה, וככל שמעד עוד, ייהנה הנאשם ממחדליה אלה של המאשימה.

סוף דבר, מורשע בזה הנאשם בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק (עבירות רבות); בשלוש עבירות של הוצאת צ'ק ללא כיסוי, עבירה לפי סעיף 432 לחוק; ויזוכה מארועים 6, 23, 28, 37, על פי מספרם בפרק העובדות של כתב האישום.

לגישת ההגנה, לפי אותו היגיון, בכל פעם שהמאשימה ייחסה עבירה ספציפית לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975, היה עליה לכלול גם עבירה כללית של קבלת דבר במירמה לפי חוק העונשין, דבר שלא עשתה.

ואולם, עיון בפסק דין זה מלמד כי בית המשפט שם ביקר את ההפניה לעובדות שלא נכללו בכתב האישום, אך דן בהן לגופו של ענין, וקבע כי אין סמכות מקומית, ומכל מקום, אין דין הוספת ראיות והפנייה אליהן, כדין פרשנות משפטית והפניה לסעיפי חוק לצורך כך. המאשימה הפניתה לסעיף 1 לחוק איסור הלבנת הון המגדיר 'פעולה ברכוש' בצורה רחבה, הכוללת הקניה או קבלת בעלות או זכות אחרת ברכוש, בתמורה או שלא בתמורה, וכן פעולה ברכוש שהיא מסירה, קבלה, החזקה .

...

הוסיפה וטענה ההגנה כי גם אם לגישת המאשימה אין הבדל בין שני המינוחים, היה עליה לבחור חלופה עובדתית ברורה, באופן שיאפשר לה להתגונן וכי חלופה זו חשובה לה גם להקשרים אחרים, זולת שאלת ההרשעה בתיק זה. בעניין זה אציין, כי לא נראה לי שהגנת הנאשמים נפגעת בשל השימוש בשני המינוחים, ואזכיר את המובן מאליו, כי בהליך הפלילי עסקינן בבירור שאלת האחריות הפלילית, ובמידת הצורך שאלת העונש.

לפיכך, אין בידי לקבל את הטענה.

באשר לטענה שהועלתה על ידי ב"כ נאשמים 6,7 על כך שלא ננקטו הליכים נגד גורמים ששמם ידוע השיבה המאשימה כי עניינם של האחרים נתון עדיין בטיפול ולפיכך אין מקום לדון בכך כעת וההגנה תוכל לשוב ולטעון זאת בהמשך ההליך, לאחר שתיאספנה ראיות גם בעניין זה. סוף דבר ההגנה העלתה שלוש טענות מקדמיות לפיהן נפל פגם או פסול בכתב האישום לפי סעיף 149(3) לחסד"פ, עובדות חלק מכתב האישום אינן מהוות עבירה לפי סעיף 149(4) לחסד"פ, והגשת כתב האישום נגועה באכיפה בררנית ולכן מקימה טענת 'הגנה מן הצדק' לפי סעיף 149(10) לחסד"פ. באשר לפגמים בכתב האישום, הנני מורה על תיקון כתב האישום בהתאם לנוסחים שהציעה המאשימה בתגובתה לטענות המקדמיות מיום 21.2.2023.

ביום 20.9.2022, לאחר ניהול הוכחות, הורשע כל אחד מהמערערים, עו"ד אפי נוה ובת זוגו גב' בר כץ, בעבירות הבאות: יציאה מישראל שלא כחוק, לפי סעיפים 7 ו-12(4) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל") וסעיף 29(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיפים 7 ו-12(4) לחוק הכניסה לישראל וסעיף 29(ב) לחוק העונשין; שתי עבירות של קבלת דבר במירמה בצוותא, לפי סעיפים 415 רישא ו-29(ב) לחוק העונשין.

בסעיף 414 לחוק העונשין מוגדר "דבר" כך: "מקרקעין, מיטלטלין, זכות וטובת הנאה". מדובר בהגדרה רחבה.

...

יחד עם זאת, אף אם היינו נכונים להניח כי עצם ההרשעה בדין תוביל לפגיעה קונקרטית במערערים, עדיין אין די בכך כדי להוביל למסקנה לפיה בנסיבות העניין נזק זה הוא בלתי מידתי ביחס למידת הנזק שייגרם לאינטרס הציבורי בשל ביטול ההרשעה בעניינם.

מצאנו לנכון לדחות אף את טענת המערערים לפיה יש לראותם כמי שנטלו אחריות מלאה על מעשיהם.

ולבסוף, אף מצאנו לנכון לדחות את טענת המערערים לפיה לא היה מקום להתחשב במעמדו ובתפקידו הציבורי הרם של המערער בעת בחינת האינטרס הציבורי בהרשעה, וזאת מאחר שאין מדובר בעבירות שיש קשר בינן לבין מעמד ותפקיד זה. סבורים אנו כי משעה שמדובר במי שעומד בראש לשכת עורכי הדין, כל עבירה על החוק, כל עבירה, קלה כחמורה, "קשורה" לתפקיד זה. אמון הציבור במערכת המשפט, לרבות עורכי הדין המהווים חלק בלתי נפרד הימנה, נפגע, לא רק אם עורך דין, ובוודאי מי שעומד בראש כלל עורכי הדין, מבצע עבירה הקשורה לתפקידו כעורך דין, אלא גם אם עבר כל עבירה אחרת על החוק אותו הוא נדרש לכבד ולשמור מכל משמר.