הגדרת עובד בנייה בפוליסת ביטוח

המתכונת של סיור רכוב בשעות לא מחייבות ולא מוגדרות, אינה מסתברת כמתכונת שהייתה מאפשרת לנתבעת 1 הגנה מפני טענה של חברת הביטוח לאי קיום תנאי הפוליסה.

זכאות התובע לפצוי בעד אי ביצוע הפרשות לפנסיה בית הדין מחשב את זכאות התובע לפצוי בעד אי ביצוע הפרשות לפנסיה בשיעור 6% מהשכר התעריפי לעובד בענף הבניה בדרגה 1 (לפי 182 שעות עבודה בחודש), עד לחודש 6/16, בסך כולל של 35,598 ₪ (סך 2,136 ₪), בשיעור 6.25% משכר זה עד לחודש 12/16, בסך כולל של 30,697 ₪ (סך 1,918 ₪) ובשעור 6.5% משכר זה לתקופה מ-1/17 עד לסיום עבודת התובע בסך כולל של 35,000 ₪ (סך 2,275 ₪), ובסך הכל 6,329 ₪.

...

הנתבעים 1-2 הכחישו כי העסיקו את התובע בשמירה לפני 1.1.17, אך אישרו כי התובע הועסק בשמירה בחצי השנה האחרונה לעבודתו, לאחר שהנתבעת 1 נענתה להצעת התובע כי חלף תשלום לקבלן שמירה, תשלם הנתבעת 1 לתובע תשלום תמורת נוכחות והשגחה של התובע באתר הנתבעת 1 ברמת שלמה, ואף זאת לאחר שהתובע פנה לנתבעת 1 וביקש אישורה ללון באתר והנתבעת 1 אישרה בקשה זו. הנתבעים 3-6 התביעה הוגשה תחילה נגד הנתבעים 1-2.

עם זאת, ובהתחשב בקביעתנו לפיה הוסכם בין הצדדים כי שכרו של התובע יכלול תשלום בגין זכויות נלוות, התביעה נדחית.

התביעה נגד הנתבעים 5-6 נדחית.

כן ישלמו הנתבעים 1-2 לתובע פיצוי לדוגמה לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר בסך 25,000 ₪ ופיצוי לדוגמה לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד בסך 15,000 ₪.

(ב) לגבי עובד קיים אשר ערב חתימת הסכם זה הנו מבוטח פעיל בקופת גמל לקיצבה כהגדרתה בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופת גמל), התשכ"ד-1964 שהנה קופת ביטוח (להלן: "ביטוח מנהלים"), ולגבי עובד חדש אשר ערב כניסתו לשירות אצל מי מהמעסיקים היה מבוטח פעיל בביטוח מנהלים – קופת גמל לקיצבה כהגדרתה בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופת גמל), התשכ"ד-1964 שהנה קופת ביטוח או שאינה קופת ביטוח)".

בעיניין מעלה חרמון נפסק, כי ניתן היה לבטח עובדי רשויות מקומיות, וממילא גם עובדי ועדות מקומיות עליהם חלה חוקת העבודה מכח סעיף 263 לחוק התיכנון והבניה, גם באמצעות הסדרי פנסיה צוברת מכח הוראת 80 לחוקת העבודה, אך לא ניתן לבטחם באמצעות קופת גמל לחסכון או פוליסות ביטוח מנהלים: " המצב שונה לגבי עובדי הועדה מעלה חרמון. עובדים אלה לא הצטרפו לקרנות פנסיה צוברת ... העובדים הותיקים בועדה זו בוטחו במהלך השנים בפוליסת ביטוח מנהלים או קופת גמל לתגמולים (תעוז או גדיש), ועמדת המדינה הנה כי די בהסדרים אלה על-מנת למלא את החובה לביטוח פנסיוני של העובדים.

...

בנסיבות אלה, לא מצאנו לנכון להתערב בקביעה העובדתית של בית הדין האזורי כי לא הוכחה פיקציה ומשכך דין התביעה בגין עילה זו להידחות.

העולה מן המקובץ הוא כי דין הערעור בסוגית הגמול הגלובלי להידחות, לאור קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי לפיה בנסיבות העניין לא הוכח כי התוספת היא תוספת פיקטיבית המהווה חלק בלתי נפרד משכרן של המערערות.

סוף דבר – ערעורן של המערערות נדחה.

הנתבעת חבה בתשלום תגמולי הביטוח כמי שבכל הזמנים הרלוואנטיים לתביעה הייתה מבטחת התובעת בפוליסת עבודות קבלניות כנגד "כל הסיכונים". כפי שפורט לעיל, רשימת הפוליסה כפופה לתנאי פוליסת הביטוח במסגרתה הוגדר מקרה הביטוח כדלהלן: "אבדן או נזק פיזיים פיתאומיים ובלתי צפויים מראש באתר העבודה לפרוייקט או לחלק ממנו, וזאת מסיבה כלשהיא אשר אינה מוחרגת על פי חריגי פוליסה זו" (פוליסת הביטוח עמוד 4, מוצג 2 למוצגי התובעת).

התובעת הוסיפה וטענה כי כפי שנפסק, נזקים הנגרמים לרכוש במהלך ביצוע עבודות קבלניות יכולים לקרות גם בדרך שאינה פתאומית חדה ומידית, אלא הדרגתית, ועדיין להחשב כנזק תאונתי בלתי צפוי [ע"א 5775/02 נווה גן (א.כ.) בניה פיתוח והשקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, נח (2) 307 (2004), להלן: "ענין נווה גן")].

...

לאחר בחינת כל החשבוניות סבורני כי סך הנזק כעולה מהחשבוניות הרלוונטיות, מסתכם לכדי סך 1,665,559 ₪.

סבורני כי בכך ובהיעדר ראיות נוספות, אין די כדי להרים את הנטל ולפיכך לא מצאתי לאשר אף סכומים אלה.

סבורני כי אף מלשון הסעיף עולה כי הנתבעת עצמה לא התכוונה לגבות השתתפות עצמית מספר פעמים בגין מקרים הנכנסים תחת אירוע ביטוחי אחד.

לצד מחלוקות עובדתיות, בפסק הדין נדונו מספר נושאים ובכללן השאלה מי העסיק את התובע? אחריותו של מזמין עבודה לפגיעתו של עובד קבלן שהועסק באתר בניה; תחולת פוליסת ביטוח לנוכח סייג האוסר העסקת נער בנגוד לחוק; וסוגיות נוספות הקשורות לגובה הנזק.

בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח-1988 (להלן: תקנות הבניה), מוגדר פיגום זקפים כ "פיגום שנסמך על עמודים אנכיים העומדים על הקרקע או על אמצעי סמך יציב אחר של המבנה". עוד עולה מתיק חקירת התמ"ת כי במהלך העבודה דודו של התובע (ששמש ראש קבוצה) ביקש מהתובע להתקין אזן יד ממתכת שהיה חסר בפיגום.

...

ההודעה לצד שלישי נגד הצדדים השלישיים 2 ו- 3 נדחית ללא צו להוצאות; ומתקבלת באופן חלק נגד צד שלישי 1.

אשר לחלוקת האחריות בין הנתבעים 1 ו-2, אני קובע כי חלקו של נתבע 1 בנזק שנגרם לתובע – 60% וחלקה של נתבעת 2 – 40%.

לפיכך, אני קובע כי ככל שמי מהצדדים – נתבע 1 או נתבעת 2 – ישלם לתובע בפועל סכום מעבר לחלקו לפי החלוקה שנקבעה בפסק דין זה, ישלם לו הצד האחר –נתבעת 2 או נתבע 1 בהתאמה – את ההפרש בין חלקו לפי פסק הדין לבין הסכום שהוא שילם בפועל.

התובעת טוענת כי מדובר במקרה ביטוח בהתאם לפוליסה שהוא "אובדן או נזק פיתאומיים ובלתי צפויים מראש באתר העבודה לפרויקט או לחלק ממנו או בסביבתו הקרובה, וזאת מסיבה כלשהיא אשר אינה מוחרגת על פי חריגי פוליסה זו". כאמור, בפוליסה נקבע לגבי הישתתפות עצמית כי שיעור ההישתתפות העצמית לכל מקרה אחר שאינו נקוב בפרק ההישתתפות העצמית (בפרק א – רכוש), הנו בשיעור של 10,000 ₪.

לפי הפוליסה, המבטח ישפה את המבוטח בהתאם לתנאי הפוליסה בגין אובדן או נזק שיגרמו לפרויקט המבוטח המתואר ברשימה או לחלק ממנו ו/או בגין חבותו של המבוטח שיגרמו בשל מקרה הביטוח כמוגדר בכל פרק מפרקי הפוליסה.

כפי שנקבע בע"א 172/89 סלע חברה לביטוח נ' סולל בונה בע"מ ואח' פ"ד מז(1) 311 "רשלנותו של המבוטח אינה שוללת את היותו של הנזק פרי של ארוע תאונתי ואינה הופכת את הנזק לוודאות... המילים "תאונתי או בלתי צפוי" נועדו אך לבטא עקרונות יסוד בדיני הביטוח לפיהם אין בדרך כלל ביטוח של נזק שאיננו תולדה של תאונה או שהנו בגדר הודאי, אולם אין בכך כדי להטיל על המבוטח החובה להוכיח במדויק כיצד נגרם הנזק או האובדן".

...

לאור כל האמור לעיל, עסקינן במקרה ביטוח עפ"י בסיס הפוליסה עצמה, כנטען על ידי התובעת, וההשתתפות העצמית בגין כך עומדת על סך של 10,000 ₪ בלבד.

פסיקתא לאור כל האמור לעיל מתקבלת התביעה.

הנתבעת תשלם לתובעת את יתרת תגמולי הביטוח כמפורט לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, הוצאות אגרה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על ידי התובעת ועד למועד התשלום על ידי הנתבעת, ושכן שכ"ט עו"ד בהתאם לשכר הטרחה המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין (לרבות בגין התגמולים ששולמו לאחר הגשת התביעה).