דיון והכרעה
המסגרת נורמאטיבית
חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 מזכה מבוטח בגימלת הבטחת הכנסה אם יתייצב בלישכת התעסוקה ויהיה מוכן, בתום לב, לעבוד.
סעיף 27 לתקנון שירות התעסוקה תשל"ד-1974 מגדיר את המושג "סרוב עבודה". לפי הגדרה זו, מבוטח אשר ללא נימוק סביר לדעת מנהל הלישכה, נימנע מלקבל עבודה שהוצעה לו ע"י לישכת שירות התעסוקה או קיבל עבודה מרצונו וחדל לעבוד בטרם חלפו 12 יום - רואים אותו, בין היתר, כמסרב לקבל עבודה.
מן הכלל אל הפרט
באשר לטענת המערער, כי העבודה אשר הוצעה לו אינה תואמת ליכולותיו: בהתאם להנחיות המוסד לבטיחות ולגיהות, כאשר עבודות תיחזוקה כוללות עבודות חשמל במתקן חשמלי כמשמעותם לפי חוק החשמל, על המבצעים אותן להיות בעלי רישיון חשמלאי כנדרש בתקנות החשמל (רשיונות), התשמ"ה-1985, זאת גם בהתאם לרשימת העבודות הדורשות הסמיכה לביצוען על בסיס החוק בדף תפוצה של מרכז מידע מאת המוסד לבטיחות ולגיהות -Hyperlink Removed-.
...
יתרה מכך וגם לגופו של עניין, אני סבור שממילא חובתו של המערער לעשות את מקסימום ההשתדלות כדי לנסות להתקבל לעבודה והיה עליו לברר את הדברים לעומק, במקום לשלוח למעסיק דוא"ל שבו הנו קובע כי אין לו ידע בחשמל, לכל הפחות היה עליו לעשות את הצעד הראשון – להגיע לריאיון עם המעסיק, לשאול, להיוועץ ולברר את מהות התפקיד לעומק.
בסיכומו של דבר, הריני סבור כי המשיב פעל כשורה, ועדת הערר לא שגתה; העבודה אשר הוצעה למערער התאימה ליכולותיו, המערער גרם להכשלתו והסירוב נרשם לו באופן מוצדק.
סוף דבר:
הערעור נדחה.