הגדרת ניגוד עניינים בהגדרתו בחוק החברות התיקון ה 18

נראה כי בראש ובראשונה ביקש הסעיף להגביר את אחריותם של מינהלי החברות ובעלי תפקידים בכירים בה. כך גם בעיניין הורוביץ, עמד בית המשפט על הרקע ההסטורי לסעיף, כאשר צוין כי בהצעת החוק המקורית (הצעת החוק לתיקון פקודת החברות (מס' 13), התשל"ב-1971) אשר במסגרתה הוצע להוסיף את סעיף 9ג לחוק לתיקון דיני העונשין (עבירות מירמה, סחיטה ועושק), התשכ"ג-1963, נוסח הסעיף באופן הבא: "חבר דירקטוריון או מנהל עסקים של חברה המנצל ידיעה שבידו לטובתו האישית או לטובת אדם זולת החברה, דינו – מאסר שנה או קנס 20,000 לירות". במהלך הדיונים שהתקיימו בועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת הושמעו עמדות על פיהן יש מקום להחיל את הסעיף גם על עובדים בכירים ועל עובדים בכלל.

כך למשל, הובאה הדוגמה של "גזבר החברה" אשר אינו צריך להיות פטור מעונש אם הפר אמונים (פרוטוקול ישיבה מס' 43 של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה-8, 7-5 (9.12.1974); פרוטוקול ישיבה מס' 44 של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה-8, 2 (11.12.1974)).

סעיף 254 לחוק החברות סעיף 254 לחוק החברות מגדיר את חובות האמונים של נושא משרה בחברה באופן הבא: (א) נושא משרה חב חובת אמונים לחברה, ינהג בתום לב ויפעל לטובתה, ובכלל זה – (1) יימנע מכל פעולה שיש בה ניגוד ענינים בין מילוי תפקידו בחברה לבין מילוי תפקיד אחר שלו או לבין עניניו האישיים;.

אמנם, הסעיף מאפשר לחברה לפעול גם לקיום האינטרסים של מי שאינם בעלי מניותיה – אלו אשר נמנים על מעגל זיקות רחב יותר, כאשר הסעיף נותן ביטוי מסוים לתפיסה על פיה על החברה להיתחשב גם בציפיותיהם הלגיטימיות של גורמים נוספים עימם באה החברה במגע מעבר לבעלי מניותיה (ע"א 4263/04 קבוץ משמר העמק נ' עו"ד טומי מנור, מפרק אפרוחי הצפון בע"מ, פסקה 18 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (21.1.2009) (להלן: עניין אפרוחי הצפון); גרוס, חוק החברות, עמ' 127).

...

מסקנה זו נובעת מהנסיבות הקונקרטיות – עסקינן בעובד בעל תפקיד שאינו בכיר במיוחד שפעל לטובתו האישית.

ברם, המסקנה המתבקשת מכך אינה, להשקפתי, כי אין כלל אפשרות להטיל עליה נורמות משפטיות הרלוונטיות לבני אדם.

סוף דבר: אני מצטרף למסקנה של חברי השופט ד' מינץ כי יש לזכות את המערער מעבירת מרמה והפרת אמונים בתאגיד.

בדברי ההסבר נאמר כי "...מוצע להבהיר כי מחזיק יחידת הישתתפות חב חובת תום לב בהפעלת זכויותיו ובמילוי חובותיו כלפי מחזיקי יחידות ההישתתפות וכלפי השותפות המוגבלת הציבורית. זאת בדומה לחובות בעל מנייה בחברה לפי סעיף 192 לחוק החברות". טענת המבקשות בעיניין סחטנות המשיב – עניין אישי שלילי לאור כל האמור לעיל נראה כי ניתן כבר בשלב זה, עוד לפני שתוקנה פקודת השותפויות באופן המוצע בהצעת החוק, להחיל על בעל יחידות הישתתפות, כגון המשיב, את ההוראות הרלוואנטיות בחוק החברות לעניין הצבעתו באספה הכללית.

קביעה כי יש לראות במשיב בגדר סחטן המבקש תמורה כנגד הצבעתו בעד איחוד ומיזוג יחידות ההישתתפות, כפי שטוענות המבקשות, – תביא לכך שיהיה מקום לראות במשיב הן בעל עניין אישי שלילי, והן מי שמפעיל את כוח ההצבעה שלו בחוסר תום לב או בחוסר הגינות בנגוד להוראות סעיף 192 ו-193 לחוק החברות, ראה ה"פ (ת"א) 44660-12-11 ישראל אקוויטי בע"מ נ' תדביק בע"מ החלטה מיום 10.1.12 (להלן: "עניין תדביק").

בעיניין תדביק, כמו גם במספר החלטות אחרות, נבחנו הכללים להגדרת "עניין אישי שלילי" בהקשר של בעל מניות מיעוט המתנגד לבצוע עסקה שנידרש לה אישור על פי הוראות 275 לחוק החברות.

...

מכל האמור לעיל עולה כי גם אם בשלב מאוחר כלשהו הועלתה על ידי המשיב טענה בדבר צורך בבדיקה גאולוגית נוספת, לגביה ניתנה תשובה עניינית באסיפות, ונטענה טענה כללית באשר לתשלומים שיקבל השותף הכללי, הרי שלמשיב קיימת עניין אישי ברור המשפיע באופן מהותי על החלטתו שלא לאשר את המיזוג.

למרות העובדה שהתוצאה היא כי יש לאשר את ההחלטה בדבר מיזוג יחידות ההשתתפות, הרי שלא ניתן למעשה הסבר של ממש ליחס של 1 ל-500.

מקובלת עלי טענת המבקשות כי ניצלו את פרקי הזמן שעברו בין האסיפות, כדי לנסות ולאתר מקורות אחרים לגיוס ההון ללא צורך במיזוג היחידות.

את סעיפי החוק שהוספו לחוק החברות במסגרת תיקון 18 ניתן למצוא תחת סימן ג', כאשר הראשון בהם הוא סעיף 350יז, הוא סעיף ההגדרות, המגדיר "הסדר חוב", כדלקמן: "הסדר חוב" – פשרה או הסדר כמשמעותם בסעיף 350, בחברת איגרות חוב, שעניינם שינוי מהותי בתנאי הפרעון של סדרת איגרות חוב, הכולל הפחתת תשלום או דחיית מועד הפרעון, לרבות הסדר או פשרה שלפיהם ייפרעו איגרות החוב, כולן או חלקן, בדרך של הקצאת ניירות ערך אחרים לבעלי איגרות החוב".

המומחה ימציא תצהיר על העידר ניגוד עניינים כאמור בסעיף 350יח(ה) לחוק החברות.

...

במסגרת החלטתי מיום 6.1.13 הורתי על קבלת תגובת כונס הנכסים הרשמי ותגובת הרשות לניירות ערך.

לאור זאת, ועל מנת להבטיח כי המומחה ימלא את תפקידו כאמור בתיקון לחוק, אני סבורה כי יש להורות על מינוי מומחה אובייקטיבי שזהותו תקבע על ידי בית המשפט ולא על ידי הנאמן.

סוף דבר לפיכך אני ממנה את רו"ח אהוד רצאבי כמומחה מטעם בית המשפט, אשר יבחן את הסדר החוב המוצע ויחווה את דעתו לגביו.

לאחר הגשת בקשת האישור, בשנת 2017, ניכנס לתוקפו תיקון לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל), תשס"ה-2005 (להלן: "חוק קופות גמל" ו"התיקון לחוק קופות הגמל"), הקובע בסעיף 32(ה)(3) במפורש כי "עמלת ההפצה כאמור בפיסקה (1) לא תחושב בזיקה לשעור דמי הניהול שהחברה המנהלת תיגבה מהעמית". דהיינו, המצב החוקי כיום איננו מאפשר גזירת עמלת סוכן כאחוז מסוים מדמי הניהול הנגבים מהעמית, ולפיכך מתייתר הצורך בסעד ההצהרתי.

"שיווק פנסיוני" מוגדר בחוק הייעוץ והשיווק כ"מתן ייעוץ ליחיד בנוגע לכדאיות החסכון, שלו או של קרובו, כעמית-שכיר, כעמית-עצמאי או כמבוטח, באמצעות מוצר פנסיוני שיש לנותן הייעוץ זיקה אליו" (ההדגשה בקוו שלי-צ.צ.) ואילו "ייעוץ פנסיוני" הנו "מתן ייעוץ ליחיד בנוגע לכדאיות החסכון, שלו או של קרובו, כעמית-שכיר, כעמית-עצמאי או כמבוטח, באמצעות מוצר פנסיוני שאין לנותן הייעוץ זיקה אליו" (ההדגשה בקוו שלי-צ.צ.).

"זיקה" של אדם למוצר פנסיוני היא גם כאשר "אותו אדם זכאי לטובת הנאה בקשר עם ביצוע עסקה במוצר הפנסיוני". מדברי ההסבר להצעת חוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (עיסוק בייעוץ פנסיוני ובשיווק פנסיוני) התשס"ה – 2005 (ה"ח לסדר 205 (בעמ' 804-805) עולה, כי המחוקק ביקש לבדל בין שני העיסוקים: היועץ הפנסיוני הוא אובייקטיבי ונטול זיקה, בעוד שסוכן פנסיוני בעל זיקה למוצר הפנסיוני; "במסגרת המלצות הצוות הבין-משרדי [...] נכללה גם המלצה על הסדרה בחוק של העיסוק בייעוץ במוצרים פנסיוניים ובשיווקם של מוצרים אלה, כשני עיסוקים נפרדים, המחייבים היתייחסות שונה, הן בהגדרת הכשירות לעסוק בכל אחד מעיסוקים אלה בלא חשש לניגוד עניינים מובנה, והן בהוראות הרגולציה שיחולו על כל אחד מהם [...]. על כן מוצע להסדיר את העיסוק בייעוץ פנסיוני, כעיסוק המחייב רישיון, ולהבטיח את האובייקטיביות של הייעוץ הפנסיוני הניתן בידי היועץ הפנסיוני. כן מוצע להסדיר את העיסוק בשיווק פנסיוני, ולקבוע את חובותיו של המשווק הפנסיוני כלפי הלקוח, תוך הכרה בכך שלמשווק הפנסיוני עניין במוצרים המשווקים ועל כן ההמלצה שייתן במסגרת השיווק לא תוכל להיות אובייקטיבית לגמרי". (הדגשה שלי צ.צ) גם הממונה עמד על ההבחנה בין יועץ לסוכן בדיון בהצעת החוק בועדת הכספים של הכנסת מיום 28.6.2005: "הייחוד של היועץ, בשונה מהמצב היום, שהיועץ עומד מול הלקוח ואומר: אין לי אינטרס ישיר מהספקים, אינטרס בולט וחזק, כמו יש היום. לא כך המשווק, ואנו לא רוצים שהמשווק יסתתר אחרי זה. מאפשרים למשווק להיות אפילו משווק של כמה שחקנים, אם הוא רוצה. זה יכול להיות עובד החברה, אך אנו לא מסכימים שהוא יסתתר אחרי המנגנון ויגיד: אני חף מאינטרסים. לכן יש המשווק ויש היועץ. זו ההבחנה". הבחנה זו עולה גם מסעיפים 15 ו 17 לחוק הייעוץ והשיווק.

גם המחוקק סבר כי החוק על פי נוסחו בתקופה הרלוואנטית לא אסר את הפרקטיקה והביע זאת מפורשת בדברי ההסבר להצעת התיקון לחוק קופות הגמל משנת 2017 (ה"ח כנסת תשע"ו מס' 646, עמ' 142): "לעניין יועץ פנסיוני, עמלת ההפצה נקבעת לפי הסכם שבין החברה ובין היועץ הפנסיוני, והיא מוגבלת לפי תקנות הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל) (עמלות הפצה), התשס"ו-2006. לעומת זאת, לעניין סוכן ביטוח אין הגבלה כזאת, ועמלת ההפצה נגזרת, על פי רוב, משעור דמי הניהול שהעמית הסכים עליהם במועד הצטרפותו לקופת הגמל עמלת הפצה התלויה בשיעור דמי הניהול עשויה להעמיד את סוכן הביטוח במצב של ניגוד עניינים ולהביאו להמליץ לאדם על קופת גמל שדמי הניהול בה גבוהים יותר" (ההדגשות בקוו הוספו-צ.צ.).

18 מתוך 18 image2.

...

לסיכום, לא שוכנעתי כי קיימת אפשרות סבירה לקבלת הטענה כי הפרקטיקה של תשלום עמלה לסוכנים כנגזרת מדמי הניהול הייתה בזמנים הרלוונטיים בניגוד לדין.

סוף דבר מכל הנימוקים דלעיל, בקשת האישור נדחית בזאת.

נדחית התביעה האישית של המבקשים.

התשתית העובדתית הלכאורית המשיבה – חברת החשמל לישראל בע"מ – היא חברה ממשלתית, כמשמעה בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 (להלן: החוק).

הנני מצהיר/ה כי הפרטים שמסרתי בטופס זה הנם מלאים ונכונים ומתחייב למסור לחברה הצהרה מתקנת מיד עם היוודע לי על שינוי במידע שמסרתי בהצהרה האחרונה.

כמו כן, נקבע בסעיף 7 לחוקת העבודה, כי "אם יתברר שעובד מסר, ביודעין, מידע שאינו נכון או העלים מידע בנושאים מהותיים, רשאית החברה לפטרו מן העבודה, בכפוף לסעיף 201". התכלית העומדת בבסיס התקנות, הקובעות כללים האוסרים העסקת קרובי מישפחה, היא למנוע אפשרות של ניגוד עניינים בהעסקתם של קרובי מישפחה באותה חברה ממשלתית.

"קרוב מישפחה" הוגדר בתקנה 1 לתקנות באופן הבא: "בן זוג, לרבות ידוע בציבור, הורה, הורה הורה, בן, בת, אח, אחות, גיס, גיסה, דוד, דודה, בן-אח, בת-אח, בן-אחות, בת-אחות, חותן, חותנת, חם, חמות, חתן, כלה, נכד או נכדה, לרבות קרבת מישפחה שנוצרה עקב אימוץ או קרבת מישפחה חורגת, ולעניין תקנות 3(2), 5 ו-5א – גם בן דוד, בת דוד, בן דודה, בת דודה". (כאשר נתייחס להלן לתיבה "תפקיד בכיר ... או תפקיד המדורג באחת משש דרגות השכר הגבוהות בחברה בכל סולם שכר הנוהג בחברה", נכנה אותה: "תפקידים בכירים". יתר התפקידים יכונו: "תפקידים זוטרים").

המבקשת הדגישה בטיעוניה, בתצהירה (סע' 16, 18 ו- 19) ובעדותה בבית הדין (פ: 11, ש: 14- 15), כי במועד שבו מסרה את ההצהרה לא ידעה על קרובי מישפחה המועסקים במשיבה.

...

סיכומו של דבר: המבקשת לא הציגה נימוק משכנע מדוע יש להתערב בשלב ההליך הזמני בהחלטת המשיבה לסיים את העסקתה.

אשר על כן, אנו קובעים שסיכויי התביעה אינם טובים.

סוף דבר: הבקשה לסעד זמני נדחית.