באשר לחלק בנכס הידוע כחלקה 144, טוען הנתבע 1 כי מדובר בחלק שאינו חלק מהשטח המוגדר בהסכם השכירות, שכן חלק זה מוגדר כחנות הרשומה על שם אמו של הנתבע 2, כך שלדבריו אין מקום לחייבו בתשלום חוב ארנונה בגין החנות הנ"ל.
באשר להודעה מיום 27.02.2014, שנתקבלה במשרדי הערייה, טוען הנתבע 1 כי זו נימסרה על ידי הנתבע 2 בלבד ולמעשה מדובר בהודעה שקרית אשר נימסרה במירמה, ללא ידיעתו ובודאי שלא בהסכמתו ועל כן, אין להתבסס עליה.
בחירת הנתבע 1 לנטוש את הנכס באופן חד צדדי כאות מחאה על היתנהלותו של הנתבע 2 כלפיו וכלפי השותפות, אינה פוגעת מזכותה של הערייה להמשיך לראות בו כמחזיק לצורך חיוב הארנונה עד לתום תקופת השכירות.
...
מקובלת עלי טענת העירייה, ששני הנתבעים, בהיותם בעלי זיקה לנכס מכח היותם שותפים בעסק שנוהל במקום, חייבים הם ביחד ולחוד בתשלום חוב הארנונה, אף אם הנתבע 1 בחר באופן חד צדדי לעזוב את המקום ולהותיר את החזקה החל מינואר 2014 בידי הנתבע 2.
סוף דבר
במכלול האמור לעיל, אני מקבל את התביעה במלואה ומורה על חיוב הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום מלוא סכום התביעה, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980, מיום 15.10.2018 ועד למועד התשלום בפועל.
לאור התוצאה אליה הגעתי, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 20,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל.
