הגדרת לשון הרע במכתב תלונה למעסיק

בית דין איזורי לעבודה בירושלים ס"ע 34191-01-13 01 יוני 2016 לפני: כב' השופט **** גולדברג נציג ציבור (עובדים) מר אלי קדוש נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף ברק התובע אבנר דובדבני ת.ז. 054043997 ע"י ב"כ: עו"ד גבריאל פרידמן הנתבעת טליה קדוש ת.ז. 053362844 ע"י ב"כ: עוה"ד אריאל מנור ושי חן פסק דין

כינתה את התובע בפייסבוק "המן הרשע". ההגנה הנתבעת מאשרת כי פנתה למישטרה בתלונה על הטרדה מינית שאינה פיזית נגד התובע, ואולם טוענת כי עומדות לה ההגנות לפי סעיפים 14 לחוק איסור לשון הרע (הגנת אמת דברתי) וכן הגנות תום הלב לפי סעיפים 15(3) ו-15(8) לחוק.

להלן לשון תלונת התובעת למישטרה מיום 3.3.11: "אני עובדת מועצה בגבעת זאב ואני מזכירה של מבקר המועצה, מזה זמן רב גזבר המועצה ששמו אבנר דובדבני מציק לי, מאז שהגיע לפני שש שבע שנים למועצה הוא כל הזמן היה שואל עליי ומי אלה חברים שלי ומי אלה מהמשפחה שלי וזה עקב דוחות שהמבקר הוציא למועצה, ואת כל התסכולים שלו היה מוציא עלי, אני תמיד שתקתי ולא דברתי, לאחרונה פניתי לראש המועצה יוסי אברהמי והודעתי לו שאני מוציאה מכתב תלונה נגדו למשרד הפנים שהוא מקלל ומגדף אותי ולא הוספתי שהוא עוקב אחריי ובולש אחריי, ומציק לי בהערות מינית, לא רציתי להעצים את זה אבל הוא כתב מכתב היתייחסות למשרד הפנים שבו הוא כותב שמזלו שהוא לא צריך להסביר במכתב איך ישבתי אני יצרף לך את המכתב. היום בשעה 15:40 הגעתי ללשכה לקחת מכתבים מהתיבה כי איני יושבת בבניין המועצה אלה ליד כיבוי אש, המזכירות סמדר ואופירה הכינו לי קפה וישבתי לשתות ואז ניכנס הגזבר דובדבני ופנה אלי ליד המזכירות ושאל אותי "את זוכרת על מה דיברנו פעם", אמרתי לו, לא, ואז הוסיף "אם אין לך מה לעשות אל תעשי זאת פה" הוציא את הפלפון שלו וצילם אותי בנגוד לרצוני, ואמר לי שאני פוטוגנית, ויצא לפני שהספקתי לענות לו, אני התחלתי לבכות ולא הפסקתי התקשרתי לבוס שלי שהוא המבקר והוא אמר לי שהוא לא יודע מה לעשות איתו.

האם מדובר בפירסום לשון הרע? התובע לא הגדיר באופן מדויק אלו דברים שכלולים בתלונת התובעת הם בגדר "לשון הרע". התובע טען כי מדובר בתלונת שוא על הטרדה מינית.

...

התוצאה התוצאה היא שאנו דוחים את התביעה.

התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

ביום 11.3.98 כתב פרופ' וייס מכתב תלונה למר עמרני, בנוגע להתנהלות בלתי מקובלת של התובעת, לרבות אי קבלת מרות, תיפקוד באופן עצמאי ונפרד מהמחלקה, סרוב לסייע בפיתרון בעיות והסכמה למילוי תפקידים מוגדרים בלבד ושיח לא מקובל תוך שימוש בצרחות לא מקובלות.

להשלמת התמונה נציין שבמסגרת תצהירה, ואף בסיכומיה, טענה התובעת לדברי לשון הרע נוספים במכתב - אמירה הנוגעת לכמות הדפסות נמוכה וסרוב לבצע הדפסות עבור חברי הסגל ואמירה הנוגעת לסרוב מוחלט של התובעת לשינוי בהעסקתה ו/או ביצוע תפקיד אחר מאחר והנה מוגדרת ככתבנית בלבד (סעיפים 4 – 5 ו-30 לתצהיר התובעת; סעיף 11 לסיכומי התביעה).

לדידה של השופטת גליקסמן "השאלה אם הרשות המוסמכת הפעילה את סמכותה על פי דין או כמעסיק אינה תלויה במושא הפעלת הסמכות, עובד או אחר, אלא במהות הפעלת הסמכות – האם מדובר בהפעלת סמכות על פי הדין או בהפעלת סמכות כמעסיק". בעניינינו, מכתב הנתבעת נכתב על ידה כמענה לבקשת מנהל המחלקה, ובהיותה הממונה לשעבר של התובעת במחלקה.

...

סוף דבר ממכלול הטעמים המפורטים לעיל מצאנו לקבוע כי מכתב הנתבעת עולה כדי לשון הרע כהגדרתו בחוק.

יחד עם זאת, שוכנענו כי פרסום המכתב על ידי הנתבעת חוסה תחת הגנות שונות המנויות בחוק.

אשר על כן, התביעה נדחית.

טענות הנתבעת מיד עם קבלת המידע על התלונה הוצא מכתב שימוע לעובדת שבחרה שלא להתייצב ומיד באותו היום נסתיימה העסקתה.

האם מדובר בלשון הרע ? בסעיף 1 לחוק נקבעה הגדרת "לשון הרע": "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

אם ימצא שפעל מתוך כוונה למלא באמונה את תפקידו, כי אז ניתן יהיה לקבוע שהמעשה נעשה "תוך כדי מילוי תפקידו". בהתאם לכך, הרי שהמעביד יישא באחריות שילוחית למעשי העובד, כאשר המטרה השלטת שעמדה לנגד עיניו של העובד הייתה השליחות שהטיל עליו המעביד, ולא סיפוק האנטרס הפרטי שלו.

...

בסופו של דבר, נראה כי בכל מקרה יש ליישם את המבחנים בהתאם לנסיבות, תוך בחינת טיב ההתבטאות וזהות התובע והנתבע (לסקירת מקרים שונים ראו: ת"א (שלום חי') 15708-06 רונן קידר נ' נועה רון (פורסם בנבו, 20.01.2010)).

במקרה זה, בהתחשב בכלל נסיבות העניין נראה לי כי הפרסום לא פורסם בנסיבות קלאסיות של עידנא דריתחא מיידי, כגון ויכוח קולני פנים מול פנים וכו', כי אם לאחר שיחת טלפון טעונה בין התובע לבין הצד השלישי, שבסופו של דבר הביאו אותה לכתוב את מה שכתבה.

על כן, דין התביעה כנגדה להדחות, ובנסיבות העניין גם ההודעה לצד שלישי.

העירעור שבפניי אינו עוסק בקביעות בית משפט קמא ביחס לפירסום שני זה. תמצית טענות המערער בית משפט קמא שגה משקבע כי לא מדובר בלשון הרע, לאור הוראות החוק ולהלכה פסוקה הנוגעת לנוסח מכתבי תלונה לרשות מוסמכת, כפי שהוצגו בפניו, בהם נקבע כי ייחוס עבירות פליליות לעובד בפני מעסיקתו, מהוה לשון הרע כהגדרת מונח זה בסעיף 1(3) לחוק.

...

המשיב הסביר מדוע לטענתו המידע הגיע "בדרכים פליליות" וכן מנה חמש טענות שונות מדוע הגיע למסקנה זו. לכן, יש לקרוא את פניית המשיב כמכלול ואין לחלקה לחלקים במנותק מהקונטקסט הכללי.

הגם שאיני רואה כיצד ניתן לראות גם בהיבט הסובייקטיבי בתוכן המכתב לשון הרע, אני סבור שלא היה מקום להגשת הערעור, בייחוד לאחר שבית המשפט קמא בחן באופן יסודי ומעמיק את תוכן המכתב, המטרה לשמה נכתב, והממוענים למכתב, והגיע למסקנה בעיניים אובייקטיביות שאין כאן לשון הרע.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

המערער ישלם שכ"ט עו"ד המשיב בערעור זה בסך כולל של 9,000 ₪.

ועוד בעיניין זה, לא נעלמה מעינינו טענת התובעת בסעיף 56 לסיכומיה, לפיה מר בלוך הודה בחקירתו בכך שהתקבלו מכתבי תלונה כנגד המנהלת.

אשר להכרעתנו האם האמור במכתב הפנייה של הנתבעת לקופת החולים עולה כדי פירסום לשון הרע כהגדרת המושג בחוק? אנו סבורים שהתשובה לכך בחיוב, ולהלן נפרט מסקנתנו.

במסגרת סיכומיה, הנתבעת תמכה טענה זו בכך שהתובעת בחקירתה, לא יכלה להצביע האם יותר מבן אחד קיבל את המכתב, ובנוסף, כשנשאלה היכן בדיוק מתגבשת טענת לשון הרע השיבה טענות סתמיות כגון: "חוסר אמון של המעביד בי. זה הפגיעה שלי. הפגיעה אחרי 20 שנה שאני עובדת. אתם החמרתם את מצבי... (סעיף 111 לסיכומי הנתבעת והציטוט מתוך עמ' 14 לפרוטוקול הדיון).

...

המסקנה המתבקשת מכך, הוסיפה התובעת וטענה, היא כי פיטוריה נעשו בניגוד לדין, בזמן תקופת מחלה, ועל כן היא זכאית לקבל את הסעדים הבאים: (1) פיצוי בגין התנהלות הנתבעת בתקופת המחלה ובגין התעמרות בה בסך 200,000 ₪; (2) פיצוי בגין פיטורים בהיעדר שימוע – 50,000 ₪; (3) פיצוי בגין התנהלות בחוסר תום לב ומשיקולים זרים – 50,000 ₪; (4) פיצוי בגין הפרת החובה לשקול חלופות לסיום העסקתה - 50,000 ₪; (5) פיצוי בגין התעמרות מצד מנהלת בית הספר - 75,000 ₪; (6) פיצוי בגין פרסום לשון הרע בגובה 75,000 ₪; לטענת הנתבעת, התובעת הועסקה כמנהלנית בית הספר, תפקיד הדורש מידה רבה של אמון ועבודה צמודה עם מנהלת בית הספר, וחרף האמור, התנהלה בעזות מצח שעה שניסתה ליזום מרד המוני כנגד מנהלת בית הספר וסירבה לקבל עליה את מרותה.

סופו של דבר, מכל הנימוקים שפורטו לעיל, אנו מקבלים את התביעה ברכיב של עוולת לשון הרע.

לשאלת הסעדים שנתבעו משמצאנו כי התובעת פוטרה בניגוד לחוק דמי מחלה, וללא שימוע, ולאור תקופת עבודתה הארוכה והמשמעותית אצל הנתבעת – 21 שנה – החלטנו לפסוק לה פיצוי בגובה 200,000 ₪, ולהלן נימוקינו לכך.

בנוסף לסכומים דלעיל, ולאור הסכום שראינו לפסוק לתובעת, הנתבעת תשלם לה השתתפות בהוצאות משפט בסך 2,000 ₪ והשתתפות בשכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪.