הגדרת המונח "החלטה" בחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים

" הגדרה של המונח "רשות" המופיע בהגדרת המונח "החלטה של רשות" מצויה אף היא בסעיף 2 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, והיא: ""רשות" - רשות מרשויות המדינה, רשות מקומית, וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים צבוריים על פי דין.

...

במסגרת טענותיה של המשיבה בתגובתה לבקשה, טענה בין היתר, כי דין הבקשה לאישור להידחות על הסף מחמת העדר סמכות עניינית, שכן לטענתה, הסמכות במקרה זה נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים.

סוף דבר לאור האמור לעיל ומשקבעתי כי המשיבה אינה ממלאת תפקיד ציבורי ע"פ דין, הרי שבהתאם לסעיף 5(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, בית משפט זה מוסמך לדון בבקשה לאישור.

הבקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית נדחית.

המשיבה תשלם למבקש הוצאותיו בגין בקשה זו בסך של 5,000 ₪, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך.

אין מחלוקת כי בית המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לידון גם בעתירה נגד העידר החלטה וכן נגד מחדל של הרשות (ר' הגדרת המונח "החלטה של רשות" בסעיף 2 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000).

...

נוכח כל האמור, לא מצאתי יסוד לחייב את המשיבה לפעול למימוש מתווה חילופי השטחים, במתכונת שגובשה בשנת 2004.

בסיכום הדברים, העתירה נדחית.

העותרת תשלם למשיבה 1 הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ ולמשיבה 3 בסך של 5,000 ש"ח. בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום לחייב את העותרת בהוצאות המשיבה 2.

המדובר ב"דירה ציבורית" כהגדרת מונח זה בחוק הדיור הצבורי.

בעקבות זאת, ביום 24.8.17 היתקיימה ישיבה בועדה העליונה במשרד השיכון אשר דנה בעיניינו של יצחק, ואשר בסופה הוחלט כך: "דחיית הבקשה מהסיבה לא התגורר בדירה הציבורית ברציפות עם הדיירת החוזית מהתאריך הקובע 8.2009 ועד לפטירתה. כמו כן לא עונה בפני עצמו על כללי הזכאות לדיור צבורי – בנתונים אלה לא עונה להוראות חוק דייר ממשיך... הועדה בחנה מכלול הנתונים והנסיבות ולא מצאה מקום לחרוג מהכללים והוראות החוק ולהעדיפו על פני זכאי הדיור הצבורי הממתינים לדירה. בישוב 19 זכאים נזקקים ונתמכים שאי פינוי הדירה מעכב איכלוסם... קיימת אפשרות לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים, בהתאם לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, וזאת בתוך 45 יום ממועד החלטה זו" בהמשך ההחלטה מפורטות קבוצות הזכאים לדיור צבורי – "מישפחות לרבות מישפחות חד הוריות עם 3 ילדים המתקיימות מקיצבת הבטחת הכנסה... נכים..." וכו'.

...

סוף דבר בהעדר כל זכות למגורים העומדת לנתבע בדירה הציבורית, תביעת עמידר לסילוק יד מתקבלת.

תביעתה הכספית של עמידר כנגד יצחק – נדחית.

תביעתו של יצחק כנגד עמידר נדחית.

ב"כ הערייה מפנה, בעיניין זה, אל סעיף 5 לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: "החוק המינהלי"), אשר קובע כי ניתן להגיש עתירה נגד "החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה...". לטענתה, העותרים לא ציינו נגד איזה החלטה (או החלטות) מכוונת עתירתם ואף אין בנמצא החלטה שכזו.

המונח "החלטה של רשות" מוגדר בסעיף 1 לחוק המינהלי, כ: "החלטה של רשות במילוי תפקיד צבורי על פי דין, לרבות העידר החלטה וכן מעשה או מחדל". הערייה מפנה, בעיניין זה, אל החלטה שניתנה בעתירה קודמת שהגישו העותרים ובה ביקשו אותם סעדים שהתבקשו בעתירה דנן (עת"מ 54556-02-20).

ראו את דברי כבוד השו' ד' אבניאלי בעת"מ (מנהלי ת"א) 18920-11-14 נעמי זיתוני נ' עריית תל-אביב  (14.6.2016)אשר ציינה, כי " ... אם נאמר כי כל תיכתובת יוצרת 'החלטת' רשות' במובן סעיף 5 לחוק, ירוקן הדבר את הסעיף מתוכנו, ואף יאפשר לכל דיכפין, לייצר החלטות' באמצעות משלוח מכתב וקבלת מענה לו. לא לכך התכוון המחוקק בדברו. יפים לענין זה הדברים שנקבעו בפסק הדין בעיניין בש"א 3874/03 עריית אשדוד נ' אס.פי פרסומים (1989) בע"מ [פורסם בנבו] (4.11.2003) שם נאמר, כי החלטה של ערייה לצאת במיכרז להצבת שלטי פירסום באצטדיון העירוני אינה בגדר ' החלטה' לפי סעיף 5 לחוק [...] אין לפרש את המונח החלטה באופן שהוא מתייחס לכל החלטה של רשות מקומית. תוצאה זו תכניס אל תוך כתלי בית המשפט המינהלי את התחום הפרטי כולו. לא זו כוונת המחוקק". עם זאת ועל אף שהעותרים לא הפנו להחלטה ספציפית, נגדה הוגשה העתירה, הרי שמתוכנה של העתירה עולה, שהיא מופנית נגד צעדיה של הערייה לשם גביית חובות הארנונה.

...

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את טענת השיהוי שבפי העותרים וכן את טענתם לחוסר סבירות בהתנהלות העירייה.

אני קובעת, כי סכומי החוב בפתיחת תיקי ההוצאה לפועל, לגבי כל נכס ונכס, הם אלה אשר מופיעים בדפי החשבון שבנספחי ח' לתשובה העירייה, נכון למועד פתיחת תיקי ההוצאה לפועל.

סיכום העתירה נדחית על הסף וכן לגופה.

לא מצאתי ממש בטענה זו. ראשית, כידוע סעיף 5(1) לחוק בתי המשפט קובע כי בית המשפט לעניינים מינהליים ידון בעתירה נגד החלטה של רשות או גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה.

בעע"מ 4794/19 משרד הבינוי והשיכון נ' אלחרר (22.11.2020), הובהרו התנאים לזכאות לרכישת דירה ע"פ חוק זכויות רכישה, כדלקמן: "מהגדרת המונחים 'דירה ציבורית' 'השכרה ציבורית' ו-'זכאי", וממכלול הוראות חוק הרכישה וחוק זכויות הדייר בדיור צבורי, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק הזכויות), עולה כי על מנת לבסס סטטוס של דיור בשכירות בדירה ציבורית לשם זכאות לרכישת הדירה לפי חוק הרכישה, צריכים להתקיים התנאים המצטברים הבאים: מדובר בדירה שיועדה להשכרה ציבורית והושכרה על ידי 'חברה לדיור צבורי'.

...

טענות המדינה – משרד הבינוי והשיכון ורמ"י לטענת המדינה יש לדחות את העתירה על הסף בהעדר זכות עמידה כיוון שמדובר בדיור זמני שאינו נכנס לפרט 13 תוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשס"א – 2000 (להלן: "חוק בתי משפט לעניינים מנהליים"), וכן משום שהעתירה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים ובחוסר תום לב. עוד נטען שיש לדחות את העתירה לגופה.

" (ההדגשות אינן במקור – א.ב); נספח ד' לעתירה מפרט את מתווה 2014 ולפיו "25 המשפחות המתגוררות כדין במבנים הזמניים שבאתר, תהיינה זכאיות לבחור לממש את אחת מהחלופות הבאות..."; ס' 1 לסיכום התקציבי בין משרד הבינוי והשיכון למשרד האוצר לפינוי המגורונים לפיו השטח נמסר בתחילת שנות ה-90 "לצורך הצבת מבנים זמניים לקליטת גל העלייה באותה עת וזאת בכפוף להתחייבות המשרד כי בתום תקופה של 5 שנים יפונה השטח מהדיירים ומהמבנים.." – נספח ב' לתגובת המדינה; פרוטוקולים מוועדות הכנסת שדנו בנושא המגורונים בשנים 2002, 2007 ו-2008 גם הם מאשרים שמדובר במגורונים זמניים בלבד – צורפו לתשובת היזם כנספחים 12-15).

יצוין כי לשון החוק בעניין זה ברורה ומפורשת, והעותרים לא הציעו כל פרשנות אחרת לעניין זה. מכל מקום, המסקנה כי דיור זמני אינו בא בגדרי זכאות לחוק זכויות רכישה נתמכת גם בתכלית הסובייקטיבית והאובייקטיבת של החוק.

סוף דבר העתירה נדחית.