הגדרת היחסים המשפטיים בין חבר קופת גמל לבין קופת גמל

זאת נוכח ההלכה ברע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלונית, (21.3.16) (להלן: "עניין מנורה") בה נקבע כי בכל התביעות שבין חברים לקופת גמל הסמכות העניינית היא לבית הדין לעבודה, ללא קשר לאופי המחלוקת או לסוג הקופה.

(3) תובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת שכר תשי"ח-1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעסיקים או חליפיהם הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות, לפי העניין וכן כל תובענה לקיצבה הנובעת מיחסי עבודה" (הדגשה שלי - מ' נ').

וזו ההנמקה בעיניין מנורה: "בסיכומו של יום, מערך קופות הגמל, על כלל היבטיו ואפשרויותיו הביטוחיות, וחיוניותו העצומה לרווחת האדם העובד, נועד בראש וראשונה לשמר את ביטחונו הסוצאלי של המבוטח ולהבטיח את רמת חייו ברגעי משבר ולעת פרישה. אין ערוך לחשיבות הדבר. אף כאשר המחלוקת בין הצדדים נושאת באופן משפטי-טכני אופי חוזי או מסחרי, שלצורך בחינתו לכאורה אין נידרשת מומחיותו של בית הדין לעבודה, הינה בבחינת המכלול, מדובר בתביעה הנוגעת במובהק בביטחונו הסוצאלי של אדם, בעתידו וברווחתו, וביכולתו לקיים את עצמו בכבוד. אשר על כן, נראה כי הערכאה המתאימה לידון בנושא, היא בית הדין לעבודה, שהתכליות הרחבות של שמירת ביטחונו של האדם, כמובן על פי זכויות שצבר ומתוך הוגנות גם כלפי הגוף המבטח, עומדות לנגד עיניו. כך, כדי שתביעה של עובד או מעסיק וחליפיהם תבוא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה בהתאם לסעיף 24(א)(3) לחוק, אין להדרש לאופיה של המחלוקת (בין אם ביטוחית-מסחרית היא או בעלת אופי סוצאלי במישרין) או להבחנה בין הסוגים השונים של קופות הגמל (ככל שהן ניכנסות להגדרות המצויות בחוק הגנת השכר לעניין קופת גמל). די בכך שהתביעות הללו נובעות, במבט רחב, "מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות", כלשון הסעיף.

ההבחנה בין תביעה נגד קופת גמל לבין תביעה נגד חברה מנהלת של קופת גמל בהקשר של סעיף 24(א)(3) היא לפיכך הבחנה קשה, שכן קופת הגמל והחברה המנהלת אותה הן בעלות אישיות משפטית אחת.

...

אני סבורה כי גם בענייננו, מקום שהמבקש טען כי המשיבה 1 מייצגת את קרנות הפנסיה, דינה לצורך סעיף 24(א)(3) כדין קופת גמל.

מאחר שעיקר טענותיו של המבקש כנגד משיבה 1 מתמקדות בעוולה הספציפית של הפרת חובות חקוקות הכל כמפורט בסעיפים 54- 61 בבקשת האישור, הרי שאני סבורה כי יש סמכות עניינית ייחודית לבית הדין לעבודה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, בהתאם לסעיף 79(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 מועבר הדיון בתובענה ובבקשת האישור לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

סעיף 1 לחוק הגנת השכר מגדיר את המונח "קופת גמל": "קופת חולים, קופת תגמולים, קרן פנסיה או ביטוח או קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה, או קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה שהמעסיק והעובד או המעסיק בלבד חייבים לשלם לה מכוח הסכם קבוצי או צו הרחבה, או מכוח חוזה עבודה או הסכם אחר בין העובד והמעסיק שניתנה להם הסכמת קופת הגמל וכן קופת גמל כאמור שמטרתה ביטוח העובד ושאיריו שהעובד בלבד חייב לשלם לה מכוח הסכם קבוצי או צו הרחבה או תאגיד ששר העבודה אישר תשלום לו לענין סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963". בהילכת מנורה הנ"ל, נקבעה ההלכה המחייבת ביחס לגדרי סמכותו של בית הדין לעבודה מכוח סעיף 24(א)(3) הנ"ל וחלוקת הסמכויות בינו לבין בתי המשפט האזרחיים בתביעות שבין חברים לקופות הגמל.

וכן - "כי התניית הסמכות העניינית לידון בתביעות קופות גמל רק במקרים בהם רקע של יחסי עבודה, יוצרת מצב בו שתי תביעות זהות כנגד גופים מבטחים יידונו בערכאות שונות רק בשל העובדה שברקע האחת מתקיימים יחסי עבודה ואילו ברקע השניה אינם מתקיימים, ודבר זה עלול להוביל לפיתוחן של הילכות סותרות בסוגיות משפטיות זהות. לדידו, הפרשנות הראויה לחוק בית הדין לעבודה היא כזו המסמיכה את בית הדין לעבודה לידון בתביעות הנוגעות לכלל מוצרי החסכון הפנסיוני הקיימים בישראל – ביניהם הסדרי פנסיה תקציבית; קרנות פנסיה (לרבות קופות גמל כמשמעותן בחוק קופות גמל); פוליסות ביטוח חיים למקרה של מוות או אבדן כושר עבודה; פוליסות ביטוח לקיצבה; פוליסות ביטוח הוניות; וקופות גמל לתגמולים שאינה קופת ביטוח – בלא תלות בשאלת יחסי העבודה, או באופי הסיכסוך. לשיטת היועץ, מאחר שכלל המוצרים הללו משמשים להגשמתה של אותה תכלית חברתית מתחום הבטחון הסוצאלי, יש לראותם כמוצרים זהים לעניין חוק בית הדין לעבודה, ולהכלילם בגדר סמכותו". ומכאן לענייננו.

...

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי כי דין הטענה בדבר העדר סמכות עניינית להתקבל, ואולם לא מצאתי להורות דחייה או מחיקה של התביעה, שניתן להעבירה לערכאה המוסמכת לדון בה. להלן טעמיי.

יישומה של הלכת מנורה בענייננו מוביל למסקנה כי הסמכות לדון בתביעתם של התובעים לאבדן כושר עבודה ומקרה מוות, אשר עילתה ביחסים שבין הצדדים בחברות המנוח בקופת גמל, מסורה לבית הדין לעבודה.

אני מורה אפוא על העברת התובענה לנשיא בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, להמשך ניתוב שלה למותב שידון בו. משהתנגדו התובעים לבקשה ונדרשה הכרעה בה, זכאית הנתבעת שבקשתה התקבלה להחזר הוצאותיה בבקשה.

סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 אשר דן בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, קובע בסע"ק (א)(3) כדלקמן: "(3) "בתובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן ב חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעסיקים או חליפיהם הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות, לפי העניין וכן כל תובענה לקיצבה הנובעת מיחסי עבודה". מלשון הסעיף הנ"ל עולה, כי סמכות בית הדין לעבודה מתפרשת גם על תובענות בין חברים לבין קופות גמל, כהגדרתם בחוק הגנת השכר.

אף כאשר המחלוקת בין הצדדים נושאת באופן משפטי-טכני אופי חוזי או מסחרי, שלצורך בחינתו לכאורה אין נידרשת מומחיותו של בית הדין לעבודה, הינה בבחינת המכלול, מדובר בתביעה הנוגעת במובהק בביטחונו הסוצאלי של אדם, בעתידו וברווחתו, וביכולתו לקיים את עצמו בכבוד.

...

בכתב ההגנה מטעמה אישרה הנתבעת קיומה של הפוליסה, אך טענה כי יש לדחות את התביעה, בין מסבות הקשורות בתנאי הפוליסה ובין משום הכחשת המצב הרפואי לו טוען התובע בכתב תביעתו.

לאחר ששקלתי את נימוקי הבקשה ובשים לב להלכת מנורה מבטחים, שוכנעתי לקבל את הבקשה לסילוק התביעה על הסף.

סיכומו של דבר, בהינתן הדעת להגדרתה של הנתבעת כקופת גמל, ובשים לב לכך כי הפוליסה הונפקה במסגרת יחסי העובד והמעביד שבין התובע לבין מעסיקתו, בעלת הפוליסה, ולנוכח קביעותיו של בית המשפט העליון בהלכת מנורה מבטחים, שוכנעתי כי הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה.

אשר על כן, אני מורה על סילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית לדון בה. לאור השלב המוקדם בו נמצא ההליך ולפנים משורת הדין, איני עושה צו בגין הוצאות.

סעיף 24(א)(3) בחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969 קובע סמכות ייחודית לבית הדין לגבי: "תובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעסיקים או חליפיהם, הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות, לפי הענין, וכן כל תובענה לקיצבה הנובעת מיחסי עבודה". בעיניין מנורה חזר בית המשפט העליון ובחן את קביעותיו בעיניין ע"ע (ארצי) 625/08 אשבל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (2009) (17.9.2009) לעניין הקף תחולתו של סעיף 24(א)(3) הנ"ל. זאת לאחר שבעניין אשבל נקבע כי מרכז הכובד לבחינת הסמכות העניינית בתביעות נגד קופות גמל, הוא מבחן "מהות העילה", קרי המרכיב הדומינאנטי בסכסוך.

על כן בעיניין מנורה מצא בית המשפט לשנות את ההלכה ולהבהיר: "סעיף 24(א)(3) לחוק מגדיר, כי סמכות בית הדין לעבודה תתפרש על פני תובענות בין חברים ומעסיקים (וחליפיהם), לבין קופות גמל, כהגדרתם בחוק הגנת השכר, וזהות הצדדים היא העומדת בלב הסעיף (ובילבד כמובן שהתביעה נובעת מחברותם בקופה)" (פסקה לב') (ההדגשה שלי – מ' נ').

..אף כאשר המחלוקת בין הצדדים נושאת באופן משפטי-טכני אופי חוזי או מסחרי, שלצורך בחינתו לכאורה אין נידרשת מומחיותו של בית הדין לעבודה, הינה בבחינת המכלול, מדובר בתביעה הנוגעת במובהק בביטחונו הסוצאלי של אדם, בעתידו וברווחתו, וביכולתו לקיים את עצמו בכבוד.

...

על כן, אני סבורה כי בעניינים שלפניי, מתקיים התנאי של זהות הצדדים לצורך סעיף 24(א)(3), שדי בו על פי הלכת מנורה.

אינני מקבלת את טענות המבקשים כי יש ללמוד לענייננו מרע"א (נצ') 53106-06-19 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' צנרת הגלבוע בע"מ (4.9.2019) שעליו הוגשה בקשת רשות לערער לבית המשפט העליון שנדחתה – רע"א 6480/19 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' צנרת הגלבוע בע"מ (פורסם בנבו, 17.12.2019).

מאחר שכל התובענות מצויות בשלב ראשוני שלאחר עמדת המאסדר (בעניין תורג'מן התקיים קדם משפט אחד, וביתר התובענות התקיימו שני קדמי משפט), לא מצאתי שיש מניעה להעביר את הדיון בשלב זה – וכך אני מורה.

עוד נקבע כי מיטב דש חבה בחובות אמון ונאמנות כלפי העמיתים, המתאפיינים בפערי מידע וכוח מובהקים בין הצדדים, וכי היא הפרה חובות אלה – כאשר נימנעה מלבחון כנדרש את הסכמי ההצטרפות שנחתמו עם העמיתים, הסתמכה על תקנון קופת הגמל ללא בדיקה משפטית ראויה, וגבתה דמי ניהול בנגוד להסכמים ומבלי ליידע את העמיתים כראוי על אודות הגבייה.

לאחר דיון ממושך בערעורים מצאנו כי מאזן הסכויים והסיכונים שנפרש לפנינו אינו נוטה באופן מובהק לאף אחד מהצדדים, וכי על הפרק עומדות שאלות כבדות משקל – בין היתר בנוגע לטיב ההיתקשרות בין חברי הקבוצות ובין קופת הגמל, ובתוך כך השאלה אם מדובר בחוזי יחס אם לאו; פרשנותן ותוקפן של ההסכמות שהושגו ביחס לחיוב בדמי ניהול, בשים לב לחלוף הזמן ולשינוי הנסיבות הרגולטורי המשמעותי שחל בשוק ההון הישראלי; שקולי צדק ותום לב; הקף הקבוצות כפי שהוגדרו בפסק הדין, בהנתן השוני הנטען בין החברים בתוך הקבוצה; ועוד.

...

לאחר דיון ממושך בערעורים מצאנו כי מאזן הסיכויים והסיכונים שנפרש לפנינו אינו נוטה באופן מובהק לאף אחד מהצדדים, וכי על הפרק עומדות שאלות כבדות משקל – בין היתר בנוגע לטיב ההתקשרות בין חברי הקבוצות ובין קופת הגמל, ובתוך כך השאלה אם מדובר בחוזי יחס אם לאו; פרשנותן ותוקפן של ההסכמות שהושגו ביחס לחיוב בדמי ניהול, בשים לב לחלוף הזמן ולשינוי הנסיבות הרגולטורי המשמעותי שחל בשוק ההון הישראלי; שיקולי צדק ותום לב; היקף הקבוצות כפי שהוגדרו בפסק הדין, בהינתן השוני הנטען בין החברים בתוך הקבוצה; ועוד.

בלא לגרוע מהאמור לעיל, לא נוכל להיעתר לבקשת הצדדים להימנע מהפרוצדורה לאישור הסדר פשרה הקבועה בסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות.

סוף דבר התוצאה היא שבשלב זה אנו מורים על מחיקת הערעורים, והתובענה הייצוגית מוחזרת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על מנת שיידרש לבקשה לאישור הסדר פשרה בהתאם לפרוצדורה הקבועה בסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות.