הגדרת אירוע מס בהיטל ביוב והתיישנות

זוהי הכרעה בטענות מקדמיות בערר ביוב לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב–1962 (להלן: חוק הביוב) בעיניין הנשמע על פי חוק בבית דין מינהלי שהוא ועדת ערר על פי חוק הביוב (להלן : בית הדין) השאלה המרכזית שבפסק־דין זה נוגעת להגדרה המדויקת של ארוע המס בהיטל ביוב, והוא הארוע אשר מחל את מירוץ ההתיישנות או השהוי.

...

בית הדין קובע מכאן את המסקנה המשפטית כי החובה החוקית למשלוח הודעות על־פי סעיף 16 לחוק החלה עוד בשנות התשעים, עם ההחלטה על התקנה על כול שלב.

העותרת ציינה כי ביום 1.9.2009, החל לפעול בעיר רעננה תאגיד המים והביוב "מי רעננה בע"מ". לטענתה, מיום שהחל לפעול תאגיד המים והביוב הסמכות בתחומים אלו, לרבות הסמכות להטלת חיובים, הועברה במלואה מהעירייה לתאגיד המים, ועל-כן הערייה אינה מוסמכת לגבות תשלומים בעבור פעילות שקשורה עם היטל הנחת צנרת ואין כל בסיס חוקי לדרישת החיוב שהוצאה לה. לטענת העותרת, הגורם אשר התקין את קו המים המשמש אותה הוא חברת מקורות ולא המשיבה, וגם מהטעם הנ"ל המשיבה אינה מוסמכת לגבות ממנה היטל אספקת מים.

בהתאם לכך טענה העותרת, כי בין מועד ביצוע העבודות או כל מועד אחר שבו התגבשה עילת החיוב לבין מועד החיוב הנוכחי, חלפה זה מכבר תקופת ההתיישנות הקבועה בדין.

לטענת המשיבה גם אם מבחינה עניינית ניתן לראות במועד השלמת ביצוע העבודות "ארוע מס", הרי שבהעדר הוראת דין שמגבילה את הערייה לגבי המועד להוצאת דרישת התשלום, וכאשר מירוץ הזמן לתשלום ההיטל נימנה ממועד המסירה של דרישת התשלום או במועד מאוחר יותר, אזי אין נפקות להגדרתו של ארוע המס כסיום העבודות בשטח.

...

5) על כן הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את העתירה ולבטל את דרישת החיוב שנשלחה לעותרת.

אני סבור כי מוטב היה לו לא הייתה מועלית כלל טענה זו. הפסיקה מבחינה בין אצילת סמכויות, הכוללת את העברת שיקול הדעת לגבי הסמכות לאחר, ובין קבלת עזרה מאחר לצורך ביצוע הסמכות.

סוף דבר העתירה מתקבלת.

חוק העזר ביוב מגדיר סעיף 1 (הגדרות) בעל נכס או בעלים החייב בהיטל, "אף אם אינו רשום בפנקסי המקרקעין המתנהלים לפי חיקוק כבעל, כחוכר לדורות או כחוכר, בין כבעל יחיד בנכס ובין בשיתוף עם אחרים". ככל שאין מחלוקת שהעוררת טוענת לבעלות (על אף הרישום בנסח), מחזיקה בפועל ומשתמשת בנכס מזה שנים רבות,כולל במערכת הביוב לצרכיה, דין טענת העוררת להעדר חוקיות החוב עקב הרישום בנסח, להידחות והיא נדחית.

מקובלת עלינו טענת העוררת כי הנה זכאית להעלות את טענת ההתיישנות, כטענה בערר על הטלת היטל ביוב, ואין בעובדה שהיא "פותחת" בהליך (באמצעות הגשת הערר המשיג על החיוב שהוטל), כדי לשנות את העובדה שמדובר בטענת "ההגנה" במהותה ולא בטענת "התקפה". אין אנו סבורים שיש היגיון באבחנה שהמשיבה מבקשת לעשות בין המקרה שנדון בפסק הדין האמור (שדן בחוב ארנונה), לבין עניינו.

מאחר ומערכת ביוב קיימת מזה שנים רבות נדרשת לעיתים לעבודות שידרוג וחידוש (להבדיל מהתקנת רשת חדשה מבחינת יש מאין ולהבדיל מצד שני מאחזקה שוטפת), הרי שעבודות שידרוג וחידוש שכאלה, יש גם בהם כדי להקים "ארוע מס", להטלת ההיטל.

...

כמו כן מקובלת עלינו עמדת השופטת פרוקצ'ה כי יש לשים את הדגש על שאלת ההתיישנות ולא שאלת השיהוי, ככל שהסממן העקרי של חיובי מיסים והיטלים הינו כספי/כלכלי והאפיון האזרחי גובר על האפיון המינהלי.

סוף דבר: לאור כל האמור הננו מקבלים את הערר לביטול הדרישה לתשלום ההיטל באשר למכון הטיהור ובאשר לביב הציבורי המאסף, ודוחים את הערר בכל הקשור לדרישה לתשלום ההיטל בגין מתקנים אחרים, הכוללים בתוכם מיתקני תחנת שאיבה.

כן, הננו מורים שכל צד יישא בהוצאותיו.

חוק העזר ביוב מגדיר סעיף 1 (הגדרות) בעל נכס או בעלים החייב בהיטל, "אף אם אינו רשום בפנקסי המקרקעין המתנהלים לפי חיקוק כבעל, כחוכר לדורות או כחוכר, בין כבעל יחיד בנכס ובין בשיתוף עם אחרים". ככל שאין מחלוקת שהעוררת טוענת לבעלות (על אף הרישום בנסח), מחזיקה בפועל ומשתמשת בנכס מזה שנים רבות,כולל במערכת הביוב לצרכיה, דין טענת העוררת להעדר חוקיות החוב עקב הרישום בנסח, להדחות והיא נדחית.

מקובלת עלינו טענת העוררת כי הנה זכאית להעלות את טענת ההתיישנות, כטענה בערר על הטלת היטל ביוב, ואין בעובדה שהיא "פותחת" בהליך (באמצעות הגשת הערר המשיג על החיוב שהוטל), כדי לשנות את העובדה שמדובר בטענת "ההגנה" במהותה ולא בטענת "התקפה". אין אנו סבורים שיש היגיון באבחנה שהמשיבה מבקשת לעשות בין המקרה שנידון בפסק הדין האמור (שדן בחוב ארנונה), לבין עניינו.

מאחר ומערכת ביוב קיימת מזה שנים רבות נידרשת לעיתים לעבודות שידרוג וחידוש (להבדיל מהתקנת רשת חדשה מבחינת יש מאין ולהבדיל מצד שני מאחזקה שוטפת), הרי שעבודות שידרוג וחידוש שכאלה, יש גם בהם כדי להקים "ארוע מס", להטלת ההיטל.

...

כמו כן מקובלת עלינו עמדת השופטת פרוקצ'ה כי יש לשים את הדגש על שאלת ההתיישנות ולא שאלת השיהוי, ככל שהסממן העיקרי של חיובי מיסים והיטלים הינו כספי/כלכלי והאפיון האזרחי גובר על האפיון המנהלי.

סוף דבר: לאור כל האמור הננו מקבלים את הערר לביטול הדרישה לתשלום ההיטל באשר למכון הטיהור ובאשר לביב הציבורי המאסף, ודוחים את הערר בכל הקשור לדרישה לתשלום ההיטל בגין מתקנים אחרים, הכוללים בתוכם מתקני תחנת שאיבה.

כן, הננו מורים שכל צד יישא בהוצאותיו.

בנוסף טענה המשיבה כי העותרת לא חויבה בתשלום היטל סלילה כתנאי למתן היתרי הבניה באותה עת כיוון שחוק העזר אשר כרך את תשלום היטל הסלילה כתנאי למתן היתר בניה ניכנס לתוקף רק בשנת 2014 כאשר קודם לכן, על פי חוק העזר שהיה בתוקף, בקשה להיתר לא הווה ארוע מס בגינו נדרשו לשלם דמי הישתתפות.

כמו כן נטען כי המועד הקבוע לתחילת מרוץ ההתיישנות הינו מועד הודעת דרישת התשלום ולחלופין, "ארוע המס" שהביא להתגבשות החוב.

בתאור העבודה בגינה חויבה העותרת, עולה כי העותרת לא חויבה בתשלום היטלי סלילה ותעול אלא בתשלום אגרה בניה, היטל ביוב ואגרת הנחת צנורות שאחד הרכיבים שהעותרת חויבה בהם במסגרת היטל הביוב הינו "מתקנים אחרים" כהגדרתם בחוק העזר (ביוב) שהיה בתוקף באותה עת. העותרת הפניתה להסכם מיום 7.7.2009 וטענה כי במסגרת ההסכם הוסדרו תשלומי ההיטלים.

...

דין הטענה להידחות.

סיכום סיכומו של דבר – מצאתי כי התקיימו עילות החיוב לפי חוקי העזר הרלוונטיים ולפיכך, החלטת המשיבה לחייב העותרת בהיטל סלילה תיעול ושצ"פ נשוא דיוננו התקבלה כדין, על בסיס תשתית עובדתית המקימה חיוב כדין.

העתירה נדחית.