מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

הגדרת "חניון" לצורכי ארנונה

בהליך בר"מ (בר"מ) שהוגש בשנת 2014 בעליון נפסק כדקלמן:

לא ניתן גם להגדיר את הנכס כ-"חניון", וזאת מאחר שצו הארנונה לשנים הרלבנטיות אכן קבע שרק חניונים בתשלום יסווגו בסווג זה לצורכי ארנונה.
...
במסגרת פסק הדין נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית ראשון לציון (להלן: ועדת הערר), לסווג את הנכס שבו מחזיקה המבקשת כ-"קרקע תפוסה" לצורך ישוב חיוב הארנונה שיחול עליה.
בהתחשב בנתון זה, סבורני כי פסק-הדין עולה בקנה אחד עם מגמת הפסיקה, להימנע מהחלת המונח "רחוב" על נכסים, לגביהם ניתן לאתר נהנה עיקרי מן הנכס, וזאת – גם אם נעשה בנכס שימוש נוסף על ידי ציבור בלתי-מסוים (ראו: ע"א 9368/96 מלירסון בע"מ נ' עיריית קרית ביאליק, פ"ד נה(1) 156 (1999)).
ועדת הערר הגיעה למסקנה כי שני הנכסים "עומדים בזכות עצמם", כי הם מופרדים לחלוטין על ידי כביש וכי המרכז הלוגיסטי מגודר באופן שלא מתאפשרת אליו כניסה ישירה מן הנכס.
נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לאור ממצאים אלה החליט המשיב על שינוי סיווג החניון לצרכי ארנונה; בהתאם למימצאים אכן שונה הסווג ל"בניינים שאינם משמשים כמגורים", שינוי שהביא להגדלת חיוב הארנונה של המערערות בשיעור ניכר ובפועל מ-90,133 ₪ ל-502,791 ₪.
במילים אחרות, אין זה די כי הנכס שבהחזקת המערערות עונה להגדרה המילולית של חניון כדי שהסיווג שלו לצורך קביעת תעריף הארנונה יהיה "חניון". החשוב הוא מה השמוש שעושות המערערות בפועל בחניון.
...
מסקנה זו של ועדת הערר מעוגנת כדבעי בחומר הראייתי שהונח לפניה ובכלל זה עדות נציג המערערות בעצמו שדבריו רק חיזקו את המסקנה הזו ולכך נוספים דברי נציג המשיב שערך את הביקורת בחניון וראה את המקום, את כלי הרכב את הגדר ואת השימושים שנעשה במקום.
אפשר שכל פעולה נפרדת מרצף הפעולות תבסס מסקנה שונה לגבי הסיווג הנכון של החניון שבהחזקת המערערות.
סיכום כאמור לעיל – אני דוחה את הערעור.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בערעורן, טוענות המערערות נגד החלטת ועדת הערר מיום 18.4.21, במסגרתה נדחו טענותיהן ביחס לסיווג החנייה בסווג עסקי ואת טענותיהן ביחס לחיובן בארנונה בגין חיובן בארנונה על מלוא שטחי המעברים בקומת המרתף, הכוללים את חדרי המשאבות, התשתיות, הנקוז והביוב; המעליות; הממ"ד; והגנרטור (להלן – השטחים המשותפים).
טענתן של המערערות היא כי בהתאם לתקנות ההסדרים ולחוקי התיכנון והבנייה, יש לראות בשטחי החנייה כנכללים בהגדרות "קרקע לחנייה" או "כחניון", שבסעיפים 5ב(10) ו-4ה שבצו, בהיותם "קרקע מקורה". צו הארנונה של עריית עכו לשנת 2018 קובע: "4-ה: קרקע לחנייה: כל שטח קרקע המשמש לחנייה והוקצב ברשיון הבנייה לשימוש חנייה....
...
גם קביעה זו – הינה סבירה ונכונה בעיניי ואין מקום להתערבות בית משפט זה. אותה מסקנה בדבר היעדר בסיס לטענות המערערות נכונה גם ביחס לטענת עו"ד עבוד לפיה קיימים בקומת המרתף חדר משאבות ומערכת מים, המשרתים את דיירי הבניין כולו, וכן מחסנים וגנרטור.
לא למותר להדגיש, כי למעשה, במסגרת דיוני הערר לא חלקו המערערות על התשריט שהציגה המשיבה, למעט עובי הקירות – שגם הוא אינו מענייננו במסגרת הליך זה. משכך, אינני מוצאת לנכון לאפשר למערערות להוסיף טענות לעניין אמינות התשריט ופגמים שנפלו בו בשלב זה. סיכומו של דבר הוא, כי המערערות לא הוכיחו שימוש של כלל דיירי הבניין בשטחים המשותפים, לא כל שכן שימוש מהותי המקים זיקה בת חיוב בארנונה.
על כן, הערעור נדחה גם בעניין זה. אוסיף ואומר בהקשר זה, כי לטעמי, באיזון שבין שימוש בפועל שעושה מחזיק מסוים לבין שימוש פוטנציאלי של מחזיק אחר באותו שטח – הרי שיש להטיל את החיוב על המחזיק שעושה שימוש בפועל, בהיותו בעל הזיקה העיקרית לשטח זה. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הן העתירה המנהלית והן הערעור המנהלי – דינם להידחות.

בהליך בר"מ (בר"מ) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

גישה מצמצמת זו, נכונה ביתר שאת, מקום שבו עסקינן בבקשות שעניינן בסווג נכסים לצרכי ארנונה, שכן "עניינים אלה דורשים, ככלל, בירור נסיבתי ויישומי באופיו" (בר"ם 4012/18 מנהל הארנונה בפתח תקווה נ' המכללה למנהל, פסקה 7 (25.6.2018)).
סעיף 1 לתקנות ההסדרים, מגדיר חניון כך: "'חניון' – בין מקורה ובין שאינו מקורה, שהחנייה בו נעשית תמורת תשלום". בפסיקת בית משפט זה נקבע, כי חניון המזכה את המחזיק בו בתעריף ארנונה מופחת, הוא "נכס מקרקעין שייעודו, על דרך העקרון, לשמש את הציבור לחניה זמנית ומתחלפת" (רע"א 10643/02 חבס ח.צ. פיתוח 1993 בע"מ נ' עריית הרצליה, פסקה 2 לחוות דעתו של המשנה לנשיא מ' חשין (14.5.2006); ההדגשה הוּספה – נ' ס') (להלן: עניין חבס).
...
לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת ללא צורך בתשובה מאת העירייה.
אין מקום אפוא להעתר לבקשת הרשות לערער.
אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית בזאת.

בהליך עע"מ (עע"מ) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

זאת, בהתבסס על סעיף 1 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות ההסדרים), המגדיר חניון כך: "'חניון' – בין מקורה ובין שאינו מקורה, שהחנייה בו נעשית תמורת תשלום"; בשים לב לאמור בסעיף 5ב(10) לצוו הארנונה של עריית עכו לשנת 2018 (להלן: צו הארנונה), המגדיר חניון כ"שטח קרקע המוחזק כעסק למטרות חניה"; ובראי תכלית החקיקה, אשר נועדה, כך נטען, לעודד בניית חניונים באמצעות תשלום ארנונה מופחת, במטרה להקל את מצוקת החניה.
נקבע, כי אין מקום להתערבות בהחלטת ועדת הערר, הן לגבי סיווג החניות כנכס עסקי, הן לגבי חיוב החברה בארנונה בגין החזקתה בשטחים המשותפים.
...
העירייה טענה מנגד, כי דין הערעור והעתירה להידחות.
ואולם, אף לא אחת מן הטענות הללו, מופנית כלפי קביעתו של בית המשפט המחוזי, כי דין העתירה – שנדרש היה להגישה עד 45 יום ממועד היווצרות העילה, אך בפועל הוגשה באיחור שלמעלה מ-3 שנים – להידחות על הסף, מחמת "השיהוי הניכר בהגשתה". כידוע, 3 יסודות מרכיבים את עילת השיהוי במשפט המינהלי: השיהוי הסובייקטיבי, השיהוי האובייקטיבי, וחומרת הפגיעה בשלטון החוק.
משאלה הם פני הדברים – דין הערעור להידחות.
אשר על כן, החלטנו לדחות את הערעור.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו