הגדרת "התעללות" בקטין

ישנן מדינות, כמו ג'ורג'יה למשל, בהן מעשה היתעללות הוגדר כך שמעשה היתעללות יקום במצב בו האדם המבוגר בין במכוון ובין במודע, מאפשר לקטין להיות נוכח בסיטואציה בה הוא מבצע מעשה אלימות, ובכלל זה אלימות במשפחה, או לראות או לשמוע את הדברים: "Any person commits the offense of cruelty to children in the third degree when the following circumstances apply:

...

סוף דבר יעל רז-לוי, שופטת נוכח כל המקובץ, לו דעתי תישמע אציע לחברי להרשיע את הנאשם בעבירה של ניסיון לרצח – עבירה לפי סעיף 305 לחוק העונשין, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות –עבירה לפי סעיף 333 + 335(א)(1) וסעיף 335 (א1) לחוק; וכן בעבירה של התעללות בקטין או בחסר ישע – עבירה לפי סעיף 368ג סיפא לחוק.

הראיות הרבות בתיק זה ובראשן הקלטת האירוע כולו בטלפון הנייד של הנאשם, תוך תיעוד מצמרר ובלתי נתפס של האירוע בזמן אמת - כאשר ניתן ממש לשמוע את קור רוחו של הנאשם אל מול זעקותיה ותחינותיה של המתלוננת ואל מול בכיו וצרחותיו של בנו הפעוט - מחזקות עשרות מונים את המסקנה כי מדובר בנסיון לרצח, ואינן מותירות כל ספק באשמת הנאשם.

הגם שמדובר במקרה ראשון בו נבחנה בבית המשפט השאלה אם התעללות נפשית בקטין יכולה לקום גם כאשר המעשים אינם נעשים כלפי הקטין עצמו, אלא בנוכחותו, אני סבורה כי מדובר במקרה כה מובהק, שבו הדברים מדברים בעד עצמם, וכל פרשנות אחרת תחטא למטרת המחוקק ולתכלית החוק.

עבירת היתעללות בקטין או חסר ישע מוגדרת בסעיף 368ג' סיפא לחוק העונשין, כדלקמן: "העושה בקטין או בחסר ישע מעשה היתעללות גופנית, נפשית או מינית, דינו – מאסר שבע שנים. היה העושה אחראי על הקטין, או חסר ישע, דינו – מאסר תשע שנים". אשר לעבירת היתעללות, המחוקק נימנע ממתן הגדרה קונקרטית באשר למהות מעשה ההיתעללות ופרשנות המונח התפתחה לאורך השנים בפסיקת בית המשפט העליון.

...

זירת המחלוקת יוקדם ויצוין כי הנאשמת נוטלת אחריות לגבי מרבית המעשים המתוארים בכתב האישום, ואולם הובהר על ידי ב"כ הנאשמת כדלקמן: "לצד הודאה ברורה שלה כי היא ביצעה עבירות פליליות כנגד הפעוטות קיימים מספר אירועים שאינם חוצים את הרף הפלילי. לבקשת בית המשפט אני מבהיר כי חלק מהאירועים לטעמנו אינם עוברים את הרף הפלילי וחלק מהאירועים שכן עוברים את הרף הפלילי מגיעים לכדי תקיפה ולא התעללות". לפיכך ניתן למקד את זירת המחלוקת כדלקמן: קיימים אירועים שכלל אינם עולים כדי מעשה פלילי (אירועים א, ב, ג, ה, ו, יא, יב, טו, כג, כד, כה, כז), ויתר המעשים, מגלים עבירה של תקיפת קטין או חסר ישע על ידי אחראי, אך לא מגבשים עבירה של התעללות.

אין חולק, כי לא כל תקיפה גורמת מכאוב ולפיכך נדרשת המאשימה להוכיח, ראייתית, כי אכן נגרם כזה בין היתר בעזרת סממנים חיצוניים דוגמת סימני חבלה, הבעת כאב, בכי, ואינדיקציות חיצוניות נוספות, וכן תוך בחינת עצמת התקיפה המחייבת מסקנה שנגרם מכאוב ממשי (ראו לאחרונה ת"פ 14327-07-19 מדינת ישראל נ' כרמל מעודה (9/12/2020)).

סיכום באשר לקטינים ו.ק, א.מ, ד.ר א.ב – לאור כל האמור עד כה, סבורתני כי מעשיה של הנאשמת כלפי הקטינים ו.ק, א.מ, א.ב, ד.ר מגבשים עבירה של התעללות כלפיהם.

על כן אני מרשיעה אותה גם בביצוע עבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

סוף דבר אני מרשיעה את הנאשמת, כדלקמן: 4 עבירות של התעללות בקטין לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין.

בכל אחד מאותם חמישה אישומים ביקשה המדינה להרשיע את המערער בעבירה של ביצוע מעשה מגונה בנסיבות של אינוס - עבירה כהגדרתה בסעיף 348(א) בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (חוק העונשין) - ובעבירה של היתעללות בקטין או בחסר-ישע, עבירה כהגדרתה בסעיף 368ג סיפה לחוק העונשין.

...

סוף דבר משנמצא לנו כי נתקיימו בכל חמשת האישומים היסודות הנדרשים להרשעה בעבירה של עשית מעשה מגונה - היסודות העובדתיים ועימהם היסודות הנפשיים שבעבירה - אנו מחליטים לקבל את ערעור המדינה ולהרשיע את המערער בביצועם של מעשים מגונים בגין כל אחד מחמשת האישומים.

בקבלנו את ערעור המדינה, מחליטים אנו ממילא לדחות את ערעור המערער ככל שנסוב הוא על הרשעתו בעשיית מעשה מגונה.

בה-בעת, ובהסכמת המדינה, מתקבל ערעור המערער ככל שהמדובר הוא בהרשעתו בעבירות של תקיפה ושימוש לרעה בכוח המשרה, ואנו מחליטים על זיכויו מעבירות אלו.

מעט על עבירת ההיתעללות עבירת ההיתעללות בקטין או בחסר ישע הוגדרה בסעיף 368ג לחוק העונשין, וכך מורה אותנו החוק: היתעללות בקטין או בחסר ישע 368ג. העושה בקטין או בחסר ישע מעשה היתעללות גופנית, נפשית או מינית, דינו - מאסר שבע שנים; היה העושה אחראי על קטין או חסר ישע, דינו - מאסר תשע שנים.

...

מעשי האינוס ומעשי הסדום שעשה המערער מעשים קשים וחמורים הם, והעונש שנגזר עליו בוודאי אינו חמור כדי כך שנתערב בו. סוף דבר: אנו מחליטים לדחות את הערעור, הן על הכרעת הדין הן על גזר הדין.

גזר דין הנאשם, שוטר במשטרת ישראל בעת הרלוואנטית, הורשע, על פי הודאתו, בבצוע העבירות הבאות: רצח בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 301א(א)(1) ו-301א(א)(7) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); תקיפת קטין או חסר ישע בידי אחראי, לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק; היתעללות בקטין או חסר ישע בידי אחראי, לפי סעיף 368ג סיפא לחוק.

נסביר כי משמעותה האופרטיבית של קביעת בית המשפט, כי מעשה רצח בוצע בנסיבות חריגות בחומרתן, היא כי וועדת שחרורים מיוחדת לא תמליץ לנשיא המדינה להקל בעונשו של האסיר בטרם חלפו לפחות 15 שנים מהיום שבו החל לשאת את מאסרו, ותקופת הקציבה לא תפחת מ-40 שנות מאסר, להבדיל מ-30 שנים במקרה בו לא הוחל סעיף 30ב. הוראת סעיף 30ב אינה מפרטת ומגדירה מהן אותן הנסיבות שבהתקיימן יש מקום להגדיר את מעשה הרצח כחריג בחומרתו.

...

סעיף 30ב לחוק שחרור על תנאי ממאסר אשר לעתירת המאשימה לקבוע כי הנאשם ביצע את מעשה הרצח בנסיבות חריגות בחומרתן, וזאת לצורך החלת סעיף 30ב לחוק שחרור על תנאי, נאמר כי לאחר בחינת טענות הצדדים בעניין, אנו סבורים כי בנסיבותיו של מקרה זה, אין מקום לעשות שימוש בהוראת החוק.

מכל האמור לעיל ניתן להבין כי המקרה הנדון בענייננו שנסיבותיו קשות, שונה מהמקרים בהם הופעל סעיף 30ב עד כה בפסיקה, והוא אף אינו נכנס בגדר הדוגמאות המפורטות בהנחיית פרקליט המדינה.

סוף דבר אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר עולם שתחילתו מיום מעצרו בתיק זה - 5.2.2021.