עבירת היתעללות בקטין או חסר ישע מוגדרת בסעיף 368ג' סיפא לחוק העונשין, כדלקמן:
"העושה בקטין או בחסר ישע מעשה היתעללות גופנית, נפשית או מינית, דינו – מאסר שבע שנים. היה העושה אחראי על הקטין, או חסר ישע, דינו – מאסר תשע שנים".
אשר לעבירת היתעללות, המחוקק נימנע ממתן הגדרה קונקרטית באשר למהות מעשה ההיתעללות ופרשנות המונח התפתחה לאורך השנים בפסיקת בית המשפט העליון.
...
זירת המחלוקת
יוקדם ויצוין כי הנאשמת נוטלת אחריות לגבי מרבית המעשים המתוארים בכתב האישום, ואולם הובהר על ידי ב"כ הנאשמת כדלקמן:
"לצד הודאה ברורה שלה כי היא ביצעה עבירות פליליות כנגד הפעוטות קיימים מספר אירועים שאינם חוצים את הרף הפלילי. לבקשת בית המשפט אני מבהיר כי חלק מהאירועים לטעמנו אינם עוברים את הרף הפלילי וחלק מהאירועים שכן עוברים את הרף הפלילי מגיעים לכדי תקיפה ולא התעללות".
לפיכך ניתן למקד את זירת המחלוקת כדלקמן: קיימים אירועים שכלל אינם עולים כדי מעשה פלילי (אירועים א, ב, ג, ה, ו, יא, יב, טו, כג, כד, כה, כז), ויתר המעשים, מגלים עבירה של תקיפת קטין או חסר ישע על ידי אחראי, אך לא מגבשים עבירה של התעללות.
אין חולק, כי לא כל תקיפה גורמת מכאוב ולפיכך נדרשת המאשימה להוכיח, ראייתית, כי אכן נגרם כזה בין היתר בעזרת סממנים חיצוניים דוגמת סימני חבלה, הבעת כאב, בכי, ואינדיקציות חיצוניות נוספות, וכן תוך בחינת עצמת התקיפה המחייבת מסקנה שנגרם מכאוב ממשי (ראו לאחרונה ת"פ 14327-07-19 מדינת ישראל נ' כרמל מעודה (9/12/2020)).
סיכום באשר לקטינים ו.ק, א.מ, ד.ר א.ב –
לאור כל האמור עד כה, סבורתני כי מעשיה של הנאשמת כלפי הקטינים ו.ק, א.מ, א.ב, ד.ר מגבשים עבירה של התעללות כלפיהם.
על כן אני מרשיעה אותה גם בביצוע עבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
סוף דבר
אני מרשיעה את הנאשמת, כדלקמן:
4 עבירות של התעללות בקטין לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין.