(ג) שולמו בעד נכס, בשל סלילת סוג רחוב הגובל בנכס, היטל קודם, היטל סלילת רחובות או דמי הישתתפות (להלן - חיוב ראשון) לא יכללו שטח הקרקע ושטח הבניין בנכס, בעת הטלתו של החיוב הראשון, במניין השטחים לפי סעיף קטן (א), לצורך חישוב ההיטל לפי חוק עזר זה בשל אותו סוג רחוב שבעדו שולם החיוב הראשון.
יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט הנדל בעע"מ 2407/11 מגן גלוון באבץ חם בע"מ נ' עריית חיפה (5.3.2013):
"ברקע לכך יש לזכור את השינוי שהיתחולל בשיטת המימון לסלילת הכבישים, אותו גובות הרשויות המקומיות. בעבר רווחה שיטת דמי הישתתפות: מבעלי הנכסים הגובלים בכביש נגבה שיעור מסוים מתוך ההוצאות שהוצאו בפועל בגין סלילת הכביש. כך היה גם בהקשר של עריית חיפה, אשר בחוק העזר שלה משנת 1963 מצוין במפורש כי מדובר ב'דמי הישתתפות' בגין סלילת הכביש. אלא שחוק העזר החדש משנת 2008 שינה את התפיסה. מעתה, ההיטל אינו מבוסס על ההוצאות שהוציאה הערייה בפועל (שיטת דמי ההישתתפות), אלא על תעריף קבוע שמחושב לפי עלות ממוצעת של סלילת הכבישים בעיר כולה (שיטת ההיטלים). ההשלכה לענייננו היא זו: גם לוּ היה נקבע שהמערערת עמדה בחובתה על פי חוק העזר 1963, כאשר הישתתפה במימון סלילת רחוב הדגן באמצעות סלילה עצמית, אין בכך כדי לפטור אותה מתשלום היטל סלילה על פי חוק העזר החדש (ע"א 4435/92 עריית ראשון לציון נ' חב' מאיר סדי בע"מ, פ"ד נב(3) 321 (1998); השוו פסק דינו של חברי השופט ג'ובראן: ע"א 13/09 א.ר.י מזרחי ובניו בניה והשקעות בע"מ נ' עריית בת-ים (18.7.2011))".
(כן ראו לעניין זה פסק הדין בעע"מ 2314/10 עריית ראש העין נ' אשבד נכסים בע"מ (24.6.2012))
ועתה לענייננו.
וכך מוגדרת "סלילת רחוב" בסעיף 1 לחוק העזר משנת 1950:
"סלילת רחוב או מדרכה ברחוב מסוים, לרבות עבודות ופעולות אלה:
למעשה, מתגובת המשיבה לבקשת האישור עולה, כי הכביש הגובל בנכס הוא אחד מבין הכבישים הראשונים שנסללו בתחומה, בסמוך להקמת הכפר בשנת 1937, ושנים רבות לפני שניבנה המבנה המקורי בנכס, אשר על פי מידע המצוי אצל המשיבה ניבנה בהתאם להיתרים משנת 1950 ו-1964.
...
לעניין זה יפים דברי בית המשפט בפסק הדין המפורט שניתן בת"צ (ת"א) 53246-06-14 רועי אמריליו נ' המועצה המקומית כפר שמריהו (12.6.2017) (ערעור שהוגש לבית המשפט העליון ונדון בעע"מ 7475/17 נדחה לאחר שהמערערים חזרו בהם מערעורם בהמלצת בית המשפט):
"נקודת המוצא לדיון בעניין לרר הייתה, כי המדובר בכביש שנסלל מחדש, כאשר הכביש המקורי נסלל לאחר שנת 1976, היינו בעת שחוק העזר הקיים, שמכוחו הושת החיוב בהיטלים, היה בתוקף. היינו, נעשתה בעבר 'סלילה' של 'כביש' ו'מדרכה', כמשמעותם בחוק העזר. כפי שעולה בבירור מפסק הדין, המסקנה שאליה הגיע בית המשפט העליון נגזרה, בין היתר, מהוראות סעיף 5(א) לחוק עזר להרצליה (סלילת רחובות), התשל"ו-1976, הקובע כי החיוב בהיטל יוטל על מי שהיה בעת התחלת הסלילה הבעלים של הנכס, ומהוראות סעיף 6 לחוק, הקובע את עקרון חד פעמיות ההיטל ... בנסיבות אלה קבע בית המשפט העליון, כי הימנעותה של העירייה, מטעם שאינו מוצדק בדין, מלגבות היטל מהחייב כאשר מתגבש החיוב לראשונה, מהווה מחדל שתוצאתו היא שלא ניתן יהיה לגבות את ההיטל מאדם אחר, לאחר העברת הבעלות בנכס. ובמילותיו של כב' המשנה לנשיאה, השופט א' ריבלין (עניין לרר, פסקאות 4-5) ....
סבורני, כי נוכח ההסתייגות המפורשת האמורה, אין גם בסיס לטענת ההסתמכות של העותרת על האישור.
אשר על כן, אני דוחה את התביעה להשבת חלק מהיטל הסלילה בו חוייבה התובעת בגין הקרקע והמבנה הישן.
"
דומה כי חיוב התובעת בהיטל תיעול תואם את הוראות חוק העזר (הופחת היטל תיעול ששולם בעבר בגין קרקע ובגין הבניין הישן והתובעת חוייבה בגין 267.15 מ"ר בלבד), ומכל מקום התובעת לא טענה כנגד חיוב זה.
ו - סוף דבר
אשר על כן, אני דוחה את התביעה.