שמאי בית המשפט, מר עודד האושנר, קבע, שבהתחשב בכך שנוצלו בבנייה על המקרקעין רק 21% מזכויות הבנייה עפ"י התב"ע הקיימת - יש להעריך את שווי המקרקעין, לצורך קביעת פצויי ההפקעה, כקרקע פנויה עם זכויות בנייה של 105% שטחים עקריים [989 מ"ר] עפ"י התב"ע התקפה, ולנכות מהשווי עלות הריסת מבנה קיים בסך 52,150 ₪, ותשלום לרשות מקרקעי ישראל בגין ניצול זכויות הבנייה הנוספות - בסך 924,957 ₪.
בע"א 8937/08 מנהל מקרקעי ישראל נ' סלים, הדגיש כב' השופט ריבלין בסעיף 6 לפסק הדין:
"בית משפט זה חזר פעמים רבות על העקרון, שלפיו ניתן להיתחשב גם בשינויים עתידים שעשויים לחול על המקרקעין, ובתנאי שהשינוי היה ודאי או לפחות צפוי בעתיד הנראה לעין... פסקי הדין דנים במקרים של שינוי ייעוד או של הגדלת אחוזי בנייה. הם מתייחסים לפוטנציאל עתידי, ואילו בעניינינו מדובר על פוטנציאל הקיים כבר בקרקע, ובציפיות שקיים להם בסיס בתכנית הקיימת".
הפוטנציאל התיכנוני של נכס מקרקעין מגולם בתכנית המתאר, ובפיצויי הפקעה יש לפצות גם על הפוטנציאל התיכנוני הקיים.
...
בנסיבות אלה בהעדר הוכחה – טענה זו דינה להידחות.
סוף דבר
הנתבעות 1-2 תשלמנה לתובעת, ביחד ולחוד, פיצויי הפקעה בסך 3.2 מיליון ₪.
הנתבעות תשלמנה לתובעת, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 80,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד מועד התשלום בפועל.
בפסיקת ההוצאות ניתן משקל: לסכום פיצויי ההפקעה שנפסקו, לעמדת הנתבעות שיש לדחות את התביעה; לכך שחלק מהטענות שהעלו הנתבעות היו משוללות יסוד מלכתחילה וגרמו להתארכות הדיון בתובענה [הטענה שלתובעת אין זכות לקבל את פיצויי ההפקעה, והטענה שהועלתה שעל רמ"י לשלם את פיצויי ההפקעה ולא על הנתבעות]; להיקף המצומצם של העדים שהעידו בתובענה, ולהסכמת הצדדים לוותר על הגשת חוות דעת מומחים מטעמם.
