בפני בקשה של התובע, י.ג, יליד 1979, לאפשר לו להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, אשר קבעה כי לא נותרה כל נכות רפואית בעקבות תאונת דרכים בעבודה, מיום 2.12.14.
מימצאי הבדיקה היו "רגישות במישוש בעמ"ש צווארי ושרירי הצואר והגבלה קלה בתנועות צואריות. אין חוסר נורולוגי בידיים. רגישות במישוש בעמ"ש מותני יותר L5-S1. מסוגל לשבת זקוף במיטה עם רגליים ישרות וידיים כימעט לקרוסליים. אין חוסר נורולוגי ברגליים. מסוגל לעמוד על קצות אצבעות ועקבים. בכפיפה בעמידה ידיים בקושי לברכיים."
בסיום הוועדה ולאחר שהמומחה בדק את התובע וציין כי ישנה הגבלה קלה בתנועות הגב התחתון וכן ישנם ממצאים בבדיקות ההדמיה וכן בבדיקת EMG על כן קובע המומחה את הנכות בשיעור של 20% כזמנית לחצי שנה.
הועדה מצאה כי אין הגבלה בתנועות הצואר, בתנועות הגב התחתון נמצא כיפוף קדמי של 90°, כיפוף אחורי 20°, הטיות של 20° לכל צד וסיבובים של 15° לכל צד. הוועדה מציינת כי קיימת חולשה במיישרי כף הרגל משמאל ועל כן היא קובעת נכות אורתופדית זמנית של 10% למשך שנה בגין הגב התחתון (אין נכות בגין הצואר) ושולחת את התובע לבדיקה על ידי נורולוג, בתור פוסק, בשל חולשה בגפה התחתונה הימנית (למרות שהממצאים היו בכלל ברגל שמאל).
הוועדה מוצאת כי קיימת חולשה באקסטנציה של רגל שמאל ויש ירידה תחושתית באספקט הלטראלי של השוק השמאלי, הוועדה קובעת נכות צמיתה בשיעור 10% לפי פרט 32(1)(א)I לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן:- "תקנות הביטוח הלאומי").
ביום 2.1.18, מתכנסת הועדה, ללא נוכחות התובע, מתברר כי הוועדה הזמינה מעקב אחרי התובע והפעם היא מציינת, על סמך צפייה בסרטונים, כי:-
"בהמשך לוועדה הקודמת, הוועדה צפתה בסרטוני הווידאו וקראה את מכתבה של עוה"ד. על פי סירטוני הווידאו יושב חופשי זמן ממושך ברכב, כלומר במצב גוף בכיפוף 90° גב לעומת רגליים, יוצא מהרכב באופן חופשי, הליכה חופשית למרחקים ללא צליעה, הליכה יציבה, לא משתמש במקל כלל. מדובר בתובע ללא הגבלת תנועה בגב התחתון, ללא סימני חולשה ברגליים על פי הליכה יציבה, ללא צליעה (מילה לא ברורה), הוועדה קובעת כי אין נכות נוירולוגית ומבטלת את 10% שנקבעה על ידי נוירוכירורג לא נותרה נכות אורתופדית. לסיכום – אין נכות בגין התאונה הנדונה".
התובע הגיש ערר על קביעה זו, לערר צורף אישור רפואי מאת ד"ר בשוראי, אשר המליץ על נכות בשיעור 23.5% (10% בגין פגיעה עצבית ו-15% בגין מיגבלה בתנועות עמו"ש מותני).
...
ביום 2.1.18, מתכנסת הוועדה, ללא נוכחות התובע, מתברר כי הועדה הזמינה מעקב אחרי התובע והפעם היא מציינת, על סמך צפייה בסרטונים, כי:-
"בהמשך לועדה הקודמת, הועדה צפתה בסרטוני הוידאו וקראה את מכתבה של עוה"ד. על פי סרטוני הוידאו יושב חופשי זמן ממושך ברכב, כלומר במצב גוף בכיפוף 90° גב לעומת רגליים, יוצא מהרכב באופן חופשי, הליכה חופשית למרחקים ללא צליעה, הליכה יציבה, לא משתמש במקל כלל. מדובר בתובע ללא הגבלת תנועה בגב התחתון, ללא סימני חולשה ברגליים על פי הליכה יציבה, ללא צליעה (מילה לא ברורה), הועדה קובעת כי אין נכות נוירולוגית ומבטלת את 10% שנקבעה על ידי נוירוכירורג לא נותרה נכות אורתופדית. לסיכום – אין נכות בגין התאונה הנדונה".
התובע הגיש ערר על קביעה זו, לערר צורף אישור רפואי מאת ד"ר בשוראי, אשר המליץ על נכות בשיעור 23.5% (10% בגין פגיעה עצבית ו-15% בגין מגבלה בתנועות עמו"ש מותני).
ביום 11.12.19 ניתן פסק דין ע"י כב' השופט צבי פרנקל, ולפיו:-
"עניינו של המערער יוחזר אל הועדה באותו הרכב על מנת להתייחס למכתבו של ד"ר בשוראי מיום 13.12.18 וכן לבדיקת ההדמיה אליה הוא מפנה, הוועדה תתייחס התייחסות עניינית ומנומקת לחוות דעתו של ד"ר בשוראי ולבדיקת MRI מיום 27.10.15."
ביום 01.03.20 התכנסה הוועדה (באותו הרכב) מכח פסק הדין, הועדה לא בודקת את התובע אלא שומעת את דברי בא כוחו וקובעת:-
"יש לציין שהיום התובע נכנס עם עו"ד ללא מקל הליכה וללא צליעה בתבנית תקינה. הליכה כזו נצפתה גם בקלטת המעקב. באשר ל MRI מדובר בממצאים קלים עם בלטים קטנים מינימליים. EMG בדיקות ההולכה היו תקינות ולא נמצא ביטוי לרדילוקופתיה בבדיקה הקלינית. לציין, שבמהלך הבדיקה הקודמת הועדה לא מצאה את הממצאים של ד"ר בשוראי המתארים נכות קשה, חולשה, לא נמצא דלדול שרירים ולסיכום הממצאים בועדה אינם תואמים לממצאים של דר' בשוראי וגם לא לתיאור שלו לקלטת המעקב".
ועל כן הערר נדחה.
לאחר שעברתי על הבקשה, התגובה והתשובה מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.
אומנם ישנו קושי בכך שהועדה מדרג ראשון הפנתה את התובע לפוסק בתחום הנוירולוגי ואז ביטלה את קביעתו, אולם יש לזכור כי בסופו של דבר הקביעה הינה של ועדה לערערים, שבה נכח נוירוכירורג.
