הגבלת תנועות בעמוד שדרה מותני: שיעור הנכות

מטעם הנתבעות הוגשו חוות דעת כדלקמן: בתחום האורטופדי (ד"ר קליגמן) קבע נכות בשיעור של 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני, ונכות בשיעור 5% בגין הגבלה קלה בטווח התנועות של כף רגל שמאל.

...

הכרעה: לאחר שמיעת העדים אני מקבלת במלואה את עדות התובע, והעד שהובא מטעמו (מנהל החברה הנוספת בה עבד התובע – חברה לייצור והרכבת חלונות), שהיו אמינות ומשכנעות.

לסיכום האמור לעיל יש לקבוע כי בסיס השכר של התובע הינו צירוף שתי המשכורת בשני מקומות העבודה בהן הוכח שעבד ערב התאונה, ולהעמיד חישוב הפיצוי על שכר כולל של 9,200 ₪.

חישוב הפיצוי: בשים לב לכל האמור לעיל להלן חישוב הפיצוי: כאב וסבל: ב"כ התובע עותר לפסיקת פיצוי בסכום של 500,000 ₪.

המומחה קבע לתובעת נכות זמנית מלאה מיום התאונה ועד ליום 17.6.16, ונכות צמיתה בשיעור של 5% בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש מתני, לפי סעיף 37 (7) (א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות").

הפסד כושר הישתכרות לעתיד עיקר עבודתה של התובעת מתבצעת בישיבה ויש להניח כי מפעם לפעם תדרש להפסקות במהלך עבודתה עקב מיגבלות התנועה בעמוד שדרה מותני.

...

סבורני כי נוכח שיעור הנכות והעובדה כי חלקו, בשיעור של 1%, נקבע בגין מגבלת תנועה בע"ש צווארי, נכון יהיה שלא לכמת את נכותה התפקודית של התובעת.

סבורני כי נכון יהיה להעמיד את הכנסתה הממוצעת לעתיד על סך של 21,000 ₪ נטו.

סוף דבר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך ש ל 192,132 ₪בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21%, כשסכומים אלו נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

לאור ממצאיו קבע ד"ר אורן כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות כדלקמן: נכות בשיעור של 30% לפי סעיף ליקוי 37(7)ג לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי), בגין מיגבלות התנועה בעמוד השידרה המותני.

...

אני מקבלת את התנגדות הנתבעת.

על כן, איני פוסקת לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה. סוף דבר התביעה מתקבלת ואני פוסקת לתובע פיצויים כדלקמן: עזרת הזולת בעבר - 12,000 ₪.

בנוסף ישלמו הנתבעים לתובע את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור 15.34% מסכום הפיצויים שפסקתי.

בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שד"ר קורן מצא מיגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני המקנה נכות בשיעור 10% ואף ועדת הערר מצאה כי קיימת מיגבלה בעמוד שדרה מותני הרי שעל פניו היה על ועדת הערר לקבוע למערער נכות בגין מיגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני.

...

ביום 4.11.2020 התייצב המערער בפני פרופסור מריו שטרן, אשר האזין לטענות המערער וקבע מסקנותיו: "הוועדה הקשיבה רוב קשב לבא כוחו של התובע ועיינה שוב בתיק ובחוות הדעת ד"ר הרט ושל מסמך מעודכן שלו מ-24.219. מבחינת שומנים בדם עליה בשומנים בדם היא גורם סיכון ובדיקת מעבדה ובשום פנים ואופן לא גורמת לכשעצמה לנכות כלשהי פונקציונלית תפקודית או גופנית. הוועדה סבורה שאין להעניק נכות עבור בדיקות מעבדה או גורמי סיכון, לא על עלייה בשומנים בדם, לא על עליה בנתרן, לא על עלייה בחומצת שתן, או בדיקות מעבדה אחרות. מעניקים נכות על מחלות שייתכן שנגרמות ע"י סיכון. אדם עם עלייה בשומנים בדם יכול לחיות עד גיל 120 ללא כל הגבלה גופנית כלשהי. בנוסף לכך אין כלל וכלל סעיף על עלייה בשומנים בדם ובצדק. יש סעיפים על מחלות. הסעיף שניתן הוא סעיף על הפרעה בבלוטות ושומנים בדם לא מופרשים ע"י בלוטה כלשהי ולכן מבוטל סעיף זה ... לסיכום אין נכות בגין שומנים בדם". מהאמור לעיל עולה כי היועץ לוועדה עיין בחוות הדעת של ד"ר הרט והסביר כי העלייה בשומנים בדם, אינה גורמת כשלעצמה לנכות תפקודית כלשהי וכי משכך אין מקום לקבוע אחוזי נכות בגין עליה בשומנים בדם כשם שאין לקבוע נכות בגין גורמי סיכון אחרים.

משעה שוועדת הערר נימקה את קביעתה כי מגבלת הטווחים בירך ימין אינה מקנה נכות בשיעור 30% וכי לא מצאה מגבלה בטווחי התנועה של הצוואר, הרי שמדובר בקביעה רפואית מקצועית שלבית הדין אין את הכלים להתערב בה. עם זאת, סבורני כי קיים קושי להתחקות אחר הלך מחשבתה של ועדת הערר בקביעתה כי לא קיימת מגבלת טווחים בגב התחתון, וזאת משעה שקביעה זו אינה מנומקת.

סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו ביחס לנכות הנפשית והאורתופדית כמפורט לעיל.

הנכות הרפואית של התובעת בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים הנה בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צוארי ו-10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני.

...

ביחס לתקופה זו אני מקבל את טענת התובעת כי היא מנועה היתה לשוב לעבודה בהיקף ובתפקיד אותו עשתה, כאשר תקופה זו מגובה בהכרתה כנכה נזקק, באישור רופא תעסוקתי ובאישורי מחלה.

ביחס לתקופה שלאחר תקופת אי הכושר אני סבור כי בשל חלוף הזמן ממועד התאונה, כאשר נכותה הצמיתה של התובעת באה לידי ביטוי במגבלה קלה בתנועת עמ"ש צווארי ומגבלה קלה בתנועת עמ"ש מתני, לא היה בכך כדי לגרוע מפוטנציאל ההשתכרות של התובעת מעבר לשיעור הנכות, והיה בידה לפעול למציאת תעסוקה אשר הולמת את מצבה, כישוריה וניסיונה.

לאור האמור, ומאחר שמדובר בנזק מיוחד, בעבור תקופה זו אני סבור כי יש לפסוק לתובעת בגין הפסדי העבר כדלקמן – · בגין תקופת דמי הפגיעה ואי הכושר – סך של 119,600 ₪ (משוערך מאמצע תקופה).

סיכום נזקי התובעת הפסד שכר לעבר 146,110 ₪ הפסד שכר לעתיד והפסדי פנסיה 228,133 ₪ עזרת הזולת 20,000 ₪ הוצאות 2,000 ₪ כאב וסבל 36,134 ₪ סך נזקי התובעת 432,377 ₪ ניכויים 123,830 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 308,547 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 15.21% ובצירוף הוצאות משפט שהוציאה התובעת.