הגבלת רשאים לנהוג ברכב בביטוח מקיף

הנתבעת היא המבטחת של רכב התובע בפוליסת ביטוח מקיף (להלן "הנתבעת" או "המבטחת").

מנגד, הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה הן מחמת העדר יריבות והן מן הטעם כי פוליסת הביטוח אינה בתוקף, לנוכח ההתניה בה, כדלקמן: "הגבלת הרשאים לנהוג ברכב המבוטח- התניית הכסוי הבטוחי

...

לנוכח כל האמור הנני מקבלת את טענת הנתבעת להיעדר יריבות בין הצדדים.

מנגד, הנתבעת טוענת שיש לדחות את התביעה מחמת היעדר כיסוי ביטוחי, כמוסבר לעיל.

סוף דבר- התביעה נדחית.

עובדות שאינן במחלוקת: הנתבעת ביטחה את השמוש ברכבו של התובע מידגם טויוטה קורולה מ.ר. 46-062-30 (להלן: "הרכב") בביטוח מקיף לפי פוליסה מס' 7-64363145 (להלן: "הפוליסה") בגין התקופה החל מיום 1/3/15 ועד 29/2/16 (להלן: "תקופת הביטוח").

בפוליסה קיימת הגבלה לרשאים לנהוג ברכב וברשימה צויין כך: "הגבלת הרשאים לנהוג ברכב המבוטח – התניית הכסוי הבטוחי

...

בעניין זה, אני מאמץ את קביעת הרשמת הבכירה דליה אסטרייכר בתא"מ 28694-12-13 (שלום רמלה) דומיקאר בע"מ נ' ג'עביס מחמוד והכשרה חב' לביטוח בע"מ : "מטבע הדברים, פוליסת הביטוח היא חוזה שמחירו בצידו. המחיר משקף את היקף הכיסוי הבטוחי עליו הסכימו הצדדים. לא בכדי לשנות וותק יש השפעה ישירה על עלות פרמיית דמי הביטוח. עלות דמי ביטוח לנהג בעל וותק של שנה תהיה גבוהה יותר מאשר עלות דמי ביטוח לנהג בעל וותק של מספר שנים, כאשר ההפרש משקף את ניסיונו של הנהג ואת חישוב הסיכויים והסיכונים שיהיה אחראי לתאונה... לא ניתן, בדיעבד, להחיל על המבטח כיסוי ביטוחי שהיה חל בתנאי תשלום שונים. הדבר ירוקן מתוכן את ההסכמות החוזיות בין הצדדים". מקובלים עלי דבריה של כב' השופטת רות לבהר שרון בע"א 24290-07-11 (מחוזי תל-אביב) בעניין קאלו נ' תרסיס חב' לכימיקלים בע"מ ואליהו חברה לביטוח: "אוסיף ואציין כי מבחינת מדיניות שיפוטית ראויה, אין מקום לאפשר למבוטחים מחד להחריג מהפוליסה במודע כיסוי ביטוחי לנהג צעיר במטרה לחסוך בפרמיה, ומאידך בפועל להתעלם מהחריג ולאפשר לנהג הצעיר לנהוג, ולהמתין ולראות אם נגרם נזק, ורק אם וכאשר קרתה תאונה ונגרם נזק, לדרוש קבלת פיצוי יחסי מכח סעיף 18(ג) לחוק. דבר זה נוגד את כוונת המחוקק שכן השימוש בסעיף 18(ג) מיועד למקרים מיוחדים. יפים הדברים לגבי כל החרגה מכוונת מתנאי הפוליסה במטרה לחסוך בפרמיה, וכפי שציינתי בפס"ד שוקרון כשלעצמי אני סבורה כי כאשר אדם רוצה לחסוך בפרמיה ובמודע אינו מודיע על החמרת הסיכון למבטחה ומאפשר לנהג שאינו מורשה לנהוג – תהיה המבוטחת פטורה מלשלם לו (פסקה 7 לפסק הדין)". הלכת סלוצקי דנה בעיקר בקיומם והפעלתם של אמצעי מיגון, אמצעים שנועדו להפחית את הסיכון לאירוע ביטוחי בעוד המקרה שלפנינו נקודת המוצא היא שכלל לא קיים כיסוי ביטוחי מלכתחילה ואין מדובר במקרה של החמרת הסיכון, או במקרה שבו לא ננקטו ע"י התובע אמצעים להקלת הסיכון אירועים הנופלים בהתאמה לגדרם של סעיפים 21, 18 לחוק חוזה ביטוח אלא בהעדר תחולת הפוליסה כלל וכלל.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את גרסת הנתבעת וקובע כי בנסיבות המקרה לא קיים כיסוי ביטוחי לנזקים שנגרמו לרכב התובע ודין תביעתו להידחות.

סיכומו של דבר, אני מורה על דחיית התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מיום מסירת העתק מפסק דין זה לידי ב"כ התובע, שאם לא כן, הסכום הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

הגבלה זו הופיעה במפורש בעמוד הראשון לפוליסה, תחת פרק "הרשאים לנהוג", וכן בעמוד השני תחת הפרק של "הגבלת גיל", בו נאמר כי – "מוצהר ומוסכם בזה כי הפוליסה אינה מכסה נזק שייגרם לרכב המבוטח או לצד ג' אם בעת קרות הנזק הרכב היה נהוג ע"י נהג שטרם מלאו לו 30 שנה". מיגבלת הגיל האמורה נקבעה בפוליסה בהתאם לאמור בטופס הצעת הפוליסה, בו סומן X ברובריקת הגבלת גיל הנהג.

מכאן שההחמרה בסיכון עקב נהיגת נהג שאינו עומד במגבלת גיל או ותק אינה נוגעת לנסועה של הרכב, כי אם במאפייני האדם הנוהג בו. סיכומו של דבר, שלוש ההצדקות העומדות ביסוד הילכת סלוצקי חלות גם בהקשר בו עסקינן, ומצדיקות, לשיטתי, את החלת גישת הכסוי החלקי גם כאשר מדובר על אי עמידה בהגבלת גיל או ותק שנקבעה בביטוח מקיף של רכב.

...

סיכומו של דבר, ההערכה כי החלת גישת סלוצקי על ביטוחים מקיפים לרכב צפויה להביא לייקור דמי הביטוח למבוטחים בעלי תוחלת נזק נמוכה היא השערה, הנשענת על הנחה סמויה כי כיום נהנים נהגים אלו מהנחה בשל ההלכה המסורתית.

התוצאה האופרטיבית של הערעור לאור כל האמור לעיל, מקובלת עלי עמדת חברתי, השופטת דפנה ברק-ארז, כי יש מקום להחזיר את התיק לערכאה הדיונית (בית משפט השלום) על מנת שתכריע האם המערער נמנע מלמסור הודעה על החמרת הסיכון ב"כוונת מרמה", דהיינו, מתוך מטרה למנוע מחברת הביטוח מידע, אשר יש בו כדי להשליך על חבותה.

במצב דברים זה, סבורני כי אין מנוס מלהחזיר את התיק לערכאה הדיונית על מנת שתקבע ממצא בעניין זה. דברי סיום אחד החידושים המרכזיים שהכניס המחוקק בחוק חוזה הביטוח היה אימוץ של גישת הכיסוי החלקי בהוראות סעיפים 7(ג) ו- 18(ג) לחוק חוזה הביטוח.

השאלה המשפטית המונחת להכרעתנו היא האם במקרה בו פוליסת ביטוח לרכב (מקיף, או צד ג') כוללת מיגבלת גיל לנהג, ובעל הרכב מאפשר לאדם שאיננו עומד במגבלת הגיל לנהוג ברכב, ובמהלך הנהיגה נגרם נזק לרכב, או לרכב אחר – נשלל הכסוי הבטוחי, או שמא מדובר בהחמרת סיכון, כמשמעה בסעיפים 17 ו-18 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח, או החוק), המזכים בתגמולי ביטוח מופחתים.

הפוליסה כללה החרגה המגבילה את השמוש ברכב לנהגים מעל גיל 30, בזו הלשון: "מוצהר ומוסכם בזה כי הפוליסה אינה מכסה נזק שייגרם לרכב המבוטח או לצד ג' אם בעת קרות הנזק הרכב היה נהוג ע"י נהג שטרם מלאו לו 30 שנים". ההגבלה הנ"ל הופיעה בעמוד השני לפוליסה, תחת הפרק: "הגבלת גיל", ובעמוד הראשון לפוליסה, תחת פרק שכותרתו: "הרשאים לנהוג", נכתב גם כי: "הנהג הצעיר ביותר בגיל: 30". טופס הצעת הפוליסה נקב גם הוא במגבלת הגיל האמורה, ובו סומנה האפשרות של הגבלת גיל הנהג.

...

ואכן, ביחס לסעיף 7 לחוק, אשר פרשנותו דומה לזו של סעיף 19 לחוק (ראו דברי ההסבר, בעמ' 26), בית משפט זה קבע זה מכבר כי "הצורך בהוכחת 'כוונת מרמה' מציב בפני המבטח דרישה חמורה אף יותר מזאת שניתן ללמוד מן המילה 'הסתרה'. כך או כך, יש לראות בסעיף זה ביטוי לכוונתו הברורה של המחוקק, 'להצר, בתנאים האמורים בסעיפים 8-6 את האפשרויות של המבטח להשתחרר מחובתו לשלם את תגמולי הביטוח על יסוד טענת אי-גילוי מצד המבוטח'" (ההפניות הושמטו; ע"א 1809/95 הלמן ז"ל נ' לה נסיונאל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 77, 87 (1996)).

סוף דבר לאור כל האמור, אם תישמע דעתי נותיר על כנה את התוצאה לפיה הדיון יוחזר לבית המשפט השלום, על מנת שיבחן אם התקיימה בענייננו "כוונת מרמה", ואולם נגביל את בחינתו לפרשנות המצומצמת של מונח זה, כמפורט בפסקה 28 לעיל.

הניתוח התכליתי גם הוא אינו מוביל למסקנה שונה.

לפני תביעה כספית בסדר דין מהיר לתשלום סך של 37,502 ₪ על-פי פוליסה לביטוח מקיף של רכב.

במיפרט הובאה באופן מובלט הוראה זו, תחת הכותרת המודגשת "הגבלת הרשאים לנהוג ברכב המבוטח - התניית הכסוי הבטוחי": "פוליסה זו מכסה אך ורק מקרה ביטוח אשר נגרם כאשר הרכב המבוטח היה נהוג על ידי נהג אשר גילו אינו פחות מ-21 שנים ולא יותר מ-75 שנים, ושרשיון הנהיגה שלו תקף בישראל לנהיגת סוג הרכב המבוטח, והוצא לפחות שנה קודם למועד קרות מקרה הביטוח. כל הנ"ל בכפוף לאמור בסעיף 20 מפרק ה' לפוליסה" (להלן התניה המגבילה).

...

גם טענה זו של התובע, דינה להידחות.

סיכומם של דברים התביעה נדחית אפוא.

התובע ישלם לנתבעת שכר-טרחת עורך-דין (כולל מע"מ) בסך 4,660 ₪ תוך שלושים יום מן המועד בו יומצא לו פסק-הדין.