לעניין זה אפנה להוראות סעיף 66א (6) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (אשר בוטל בשנת 2022), ואשר קבע כך:
"הגבלת החייב מקבל, מהחזיק או מחדש רישיון נהיגה; הגבלה זו לא תוטל אם שוכנע רשם ההוצאה לפועל כי הטלתה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב וביכולתו לשלם את החוב או שרישיון הנהיגה חיוני לחייב, עקב נכותו או עקב נכות בן מישפחה התלוי בו; לעניין זה יראו את מי שהוטלה עליו הגבלה מהחזיק רישיון נהיגה כמי שרישיון הנהיגה שלו פקע מחמת אי-תשלום אגרה". (ההדגשה שלי- ע.ד.)
מלשון הסעיף עולה, כי הגבלה על רישיון נהיגה בתיק הוצאה לפועל משולה לפקיעת רישיון נהיגה מפאת אי-תשלום אגרה.
...
מקובלת עליי הדעה שהובעה בפסיקה לפיה, פגם טכני- פיסקאלי הופך בחלוף פרק זמן משמעותי לפגם מהותי שיש בו כדי להטיל ספק בכושרו של הנהג לשוב ולנהוג בכביש.
נוכח כל האמור, אני דוחה את טענת נתבעת 2 להסרת כיסוי ביטוחי.
בהתאם לפסק הדין החלקי שניתן ביום 20.6.23 ואשר קבע אחריות מלאה של נהג הנתבעות לתאונה, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת, באמצעות נתבעת 2, סך 16,555 ש"ח, אגרה בסך 772 ש"ח, שכר העד כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 ש"ח.
בהתאם, אני מקבלת את הודעת צד ג' ומחייבת את צד ג' לשלם למודיעה את הסכום בו חויבה וכן אגרה בסך 812 ₪.