הגבלת צריכת חינם של חשמל של עובדי חברת החשמל אשר עומדים להיכנס לעבודה

נרשם במסמך כי התובעים נותרו חייבים לחברה סך 18,801 ₪ בהתאם להסכם, וכן סך של 10,653 ₪ בגין עבודות נוספות שבוצעו ע"י ליאור ולא נכללו בהסכם, וכן החזר הוצאה מיותרת בגין משאית בטון שהוזמנה לחינם בערב ראש השנה, שבו צו הפסקת העבודה היה בתוקף.

עד סעיף 3 העברנו לו את הכסף" ש.כ.ה יציקת תיקרת הבית נכנסת בסעיף 3? כן (פרו' עמ' 17 ש' 1-7).

עד לסיום כל שלבי העבודה היו ממילא התובעים צריכים לשלם 167,300 ₪ (ההפרש בין כל הסכומים ששולמו עד לשלב זה למחיר החוזי 464,000 ₪ כולל מע"מ), כך שהטענה כי סוכם שהנתבע לא יפרע השיק ולא יסחר אותו, על אף שהשיק שהוגבל למוטב בלבד הוחלף בשיק ללא הגבלת סחירות אינה סבירה, גם אם לכך התכוונו התובעים, במיוחד כאשר בדיעבד, היה זה התשלום האחרון ששלמו התובעים לנתבעים.

הוצאות ההליך המשפטי מול צד שלישי צודקת ב"כ הנתבעים כי אין להשית על ליאור את הוצאות ההליכים המשפטיים, הריביות ושכר טירחת עורך דין שנשאו בהם התובעים בעקבות היתנגדותם לבצוע השטר בהוצל"פ. התובעת כעורכת דין היתה צריכה לדעת כי סכויי היתנגדותם לפירעון שיק שנימסר לצד שלישי שאינו מעורב בעסקת היסוד, קלושים, וכך אכן אירע.

אעבור כעת לתביעת החברה הקבלנית בנוגע לסכומים שלא שולמו לה והוצאות שנגרמו לה עקב עיכובים שלא היו תלויים בה. תביעת החברה יתרת חוב בגין עבודות על פי הסכם על פי הודאת התובעים שולם לחברה סך כולל של 296,700 ₪ (פירוט הסכומים בס' 48 לסיכומים), הוסף לכך את השיק בסך 100,000 ₪ שהועבר לניכיון שיקים והחברה קיבלה את תמורתו, ותגיע לסך של 396,700 ₪, כאשר המחיר החוזי עמד על 464,000 ₪.

החברה תובעת החזר בסך של 47,903 ₪, סכום מדויק שלכאורה מגובה בחשבוניות, אולם בחינה מדוקדקת מגלה כי אין קשר בין החשבוניות לבין מועד הוצאת צו הפסקת העבודה, וחלקן אף נוגעות לפרוייקטים אחרים, מה שלא הוסיף לאמינותו של ליאור ונדמה כי ביקש לאסוף את כל החשבוניות שברשותו כדי להגיע לסכום תביעה הדומה לתביעה השטרית של התובעים.

עבודת חשמלאי אין מחלוקת בין הצדדים כי עבודות חשמל לא נכללו בהסכם וכי לבקשת התובעים, כדי לא לעכב את העבודות ביצעה החברה עבודות חשמל מסוימות.

...

משלא הובאה כל ראיה בענין זה והיות ש"המוציא מחברו עליו הראיה", נדחית תביעת החברה לתשלום יתרה כלשהי על פי ההסכם.

מנגד, גם לנתבע ולחברה אין כל ראיה בדבר ביצוע בפועל של עבודת המעקה בחיפוי אבן, הריסתו ובניית הכנה למעקה אלומיניום, בנוסף אין כל ראיה לכך שהיתה הסכמה למחיר שנקבה בו החברה, ולכן, ככל שהחברה ביצעה עבודה שונה ממה שהתחייבה לו, משלא הוכיחה שביצעה עבודה כפולה, וככל הנראה נחסך ממנה סכום כלשהו הנוגע לביצוע מעקה בחיפוי אבן, אין היא זכאית לתוספת תשלום בשל הכנת תשתית למעקה אלומיניום, לפיכך הדרישה לתשלום סך 8,190 ₪ נדחית.

לסיכום אני מחייבת את ליאור ישראל לשלם לתובעים רחל ומרדכי משה פיצוי מוסכם בסך של 27,750 ₪.

לטענת התובעים כבר כחודש וחצי לאחר כניסתם לדירה, החלו להופיע סימני רטיבות, לחות, ונזילות בארבעה מוקדים שונים בדירה, עקב ליקויים בה אשר הנתבע היה מודע להם עוד טרם חתימת הסכם השכירות, ועקב מחדלי הנתבע בטיפול בהם נמלאה הדירה גם מפגעי עובש וטחב.

המשעול הרביעי יוצא מסעיף 9 לחוק השכירות המתיר לשוכר במקרה בו נימנע המשכיר לתקן במושכר, תוך זמן סביר לאחר שנידרש לכך פגם "השולל או מגביל הגבלה של ממש את השמוש במושכר", "להפחית את דמי השכירות, כל עוד לא תוקן הפגם, לפי היחס שבו פחת שווי השכירות עקב הפגם לעומת שוויה על פי החוזה". לדעת לרנר, המדובר בסעד עצמי ייחודי שהנו "מגן ולא חרב", דהיינו ניתן להשתמש בו על מנת להיתגונן מפני דרישת דמי שכירות, ויש בהפעלתו סיכון מסוים, אם בית המשפט יחליט כי הפגם איננו מצדיק הפחתה או ששעור ההפחתה שהשוכר ביצע מוגזם [ראו לרנר, עמ' 239].

המחיש זאת היטב כב' השופט ג' היימן בתא"ח 27841-07-15 פרי נ' מפעלי תחנות בע"מ (2015) כהאי לישנא: "על הפחתה מדמי-השכירות לעמוד, איפוא, ביחס ישר לגריעה משווי-השכירות. חדילה מוחלטת מתשלום אין פירושה אלא שהפגם שלל כל יכולת להנות מן הנכס למטרה אשר לשמה הוא נשכר. אם כן, כיצד זה הוסיף השוכר להחזיק במושכר? אם הוסיף והחזיק, אין זאת אלא שהשכירות נותרה שווה דבר-מה, וכנגדו יש לשלם דמי-שכירות בשיעור-מה. הנתבע לא עשה כן, והתנהלותו זו מטילה גם היא צל כבד על תום-לבו בפרשה זו ומקימה, כמו מאליה, חשש שמא ביקש, בפועל, להנות מן הנכס אך את ההנאה הזו הוא ביקש להעצים בהיותה "הנאת-חינם", שאינה כרוכה בתמורה כלשהיא מצידו" [וראו גם ראו ע"א 5089-08-16 ברטלר נ' שלומי (2017)].

בנדון דנן, חרף העובדה כי את טענתם שהנתבע לא עמד בדרישה לתקן את הפגמים הנטענים בדירה, העלו התובעים כבר במכתב עורכת דינם אליו מיום 1.5.16, ועל אף שכבר ביום 25.5.16 העריך שמאי רכוש מטעמם את העלות הכספית של תיקון הפגמים ב-9,840 ש"ח, בחרו התובעים, אשר כאמור נהנו מייצוג משפטי, לא לבטל את ההסכם, ואף לא להפחית את דמי השכירות על מנת ללחוץ על המשכיר לתקן את הפגמים, ותחת זאת המשיכו להתגורר בדירה שלטענתם השהות בה לא השיאה להם כל ערך כלכלי אלא אך ורק נזקים, ולשלם את דמי השכירות בגינה, וזאת עד תום תקופת השכירות בחודש אוגוסט 2016, ואזי דרשו מן הנתבע סך של 65,170 ₪.

המומחה חלק אמנם על איכותם של אותם תיקונים, ברם הודה כי הנתבע פעל על חשבונו לתיקון ליקוי שנימצא בשטח השייך למעשה לבית המשותף כולו, כי השמיט מחוות דעתו התייחסויות לחלק מרכיבי התיקון שהוצגו לו בחקירתו, וכי ניזון בחלק ממסקנותיו מפיו של התובע [עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 1-29].

עניין חיובי החשמל: בכתב התביעה טענו התובעים כי הנתבע "סחר בחשמל" שעה שצרך חשמל מחברת החשמל לפי תעריף של 0.45 ₪ לקוט"ש, וחייב את הנתבעים על פי ההסכם בהתאם לתעריף של 0.85 ₪ לקוט"ש. כן טענו לחיובים ידניים שהמציא להם הנתבע, שהנם מופרזים ועולים על הצריכה האמתית בנכס, ואשר על כן דרשו השבה של 3,000 ₪.

משניתן להפריד בין החלק הבלתי חוקי בחוזה לבין יתר הוראות החוזה [ראו בג"ץ 6231/92 זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד מט(4) 749] בטלה ההסכמה בין הצדדים לעניין חיובי החשמל לבדה, בהיותה "חוזה פסול" לפי סעיף 30 לחוק החוזים, כאשר רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מחובת ההשבה לפי סעיף 21 לאותו חוק או מקצתה.

...

בנסיבות העניין, בשים לב למידת האשמה של הנתבע באי חוקיות ההסכמה, ומשנתברר כי הינה חלק משיטה פסולה בלתי חוקית המנוגדת לתקנת הציבור, אני קובע כי הנתבע ישיב לתובעים בגין חיובי החשמל שגבה מהם את מלוא הסך הנתבע של 3,000 ₪.

אשר על כן אני קובע כי על הנתבע להשיב לתובעים את הפיקדון בסך של 3,000 ₪ שחולט על ידו.

שאר ירקות: נוכח ממצאי פסק הדין לא נמצא יסוד לדרישת התובעים להשבת שכר טרחת השמאי מטעמם, להחזר על הפסד ימי עבודה והוצאות נסיעה שלא נתמכו באסמכתאות, ולפיצוי נוסף בגין "עוגמת נפש" שאין פוסקים כלאחר יד. סוף דבר בתחילתו: התביעה נדחית ברובה, למעט הסך של 6,000 ₪ אשר ישולם ע"י הנתבע לתובעים בתוך 30 ימים.

מבוא הנאשמת הורשעה בהתאם להודאתה בכתב אישום מתוקן על פיו סייעה בגידול וייצור סמים – עבירה לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג-1973+סעיף 31 לחוק העונשין התשל"ז-1977, סייעה בהחזקת כלים להכנת סם לא לצריכה עצמית – עבירה לפי סעיף 10 רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג-1973+סעיף 31 לחוק העונשין וסייעה לנטילת חשמל שלא כדין – עבירה לפי סעיף 400+סעיף 31 לחוק העונשין.

בנסיבות אלה הנאשמת סייעה לנטילת חשמל במזיד ושלא כדין לאחר שבוצע חיבור ישיר ולא חוקי לנתיכי חברת החשמל באמצעות חיבור של כבל פיראטי עוקף מונה בשווי של 7,455 ש"ח. יצוין שהנאשמת שהתה במעצר מאחורי סורג ובריח מתאריך 09.08.21 ועד לתאריך 31.08.21 ומתאריך זה ועד לתאריך 19.10.21 נעצרה בפקוח אלקטרוני.

מחודש אוקטובר ועד לתאריך 14.12.21 שוחררה הנאשמת בתנאי מעצר בית מלא כאשר ממנו ועד לתאריך 11.04.22, הוגבלה למעצר בית לילי.

הנאשמת ביטאה חרטה על מעורבותה בבצוע העבירות כאשר לדבריה, לא ידעה מה בעלה גידל בחדר מאחר והיא עבדה שעות ארוכות בעוד שהוא נעל את החדר ומנע ממנה כניסה אליו.

בע"פ 4387/20 מדינת ישראל נ' דרור (8.2.2021) נכתב: "בית משפט זה עמד לא אחת על חומרתן של עבירות הסמים והדגיש כי יש צורך בהטלת ענישה ממשית אשר תרתיע עבריינים פוטנציאליים מביצוען. זאת, בין היתר במטרה למגר את מעבדות הסמים הפועלות במדינה, המתפשטות כאש בשדה קוצים. רמת ענישה זו, כפי שמשתקפת במדיניות הענישה הנוהגת, אף יש בה כדי להביע מסר חד וברור כי ניסיונות להקמת מיזמים מן הסוג כבמקרה דנן, אינן בעלות תוחלת כלכלית". עוד הודגש בפסיקה כי אף שרשויות האכיפה מציגות מדיניות אכיפה מקילה יותר לגבי שימוש בקנבוס – השמוש בקנבוס אסור ויש להמשיך להלחם בתופעות של גידול והפצה של סם זה: "לטעמי זה אינו סם קל אלא סם פחות חמור. ממילא, אין זו המסגרת לבחון את מדיניות רשויות האכיפה. מתוך הנחה שהיא ראויה, הרי שהיא נועדה בעיקר למשתמשים בסם זה לשימוש עצמי, ולא בתדירות גבוהה... מדיניות החדשה זו לא נועדה לעודד הספקה או ייצור של סם, ואין בה לגורע מהתכלית החברתית של מילחמה נגד התופעות אלו. עולה כי מדיניות הענישה למשתמש העצמי בסם מסוג קאנבוס פעם ראשונה לחוד, ומדיניות הענישה למפיץ, לסוחר ולמגדל, ולמסייע להם – לחוד" (ע"פ 5807/17 דרחי נ' מדינת ישראל (18.6.2018)) ובעפ"ג (מרכז) 72782-12-18 אדרי נ' מדינת ישראל (29.10.19) נאמר: "אין צורך להכביר מילים אודות החומרה היתרה הטמונה בעבירות מהסוג שביצעו המערערים. תופעת המעבדות לגידול סמים הפכה ל"מכת מדינה" ושומה על בתי המשפט לתת כתף למלחמה בתופעה זו נוכח פוטנציאל הנזק הרב הגלום בה. ראו בהקשר זה דברי בית המשפט העליון בע"פ 211/09 אזולאי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (22.6.2010): "על חומרתה המופלגת של עבירת החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית אין צורך להכביר מילים, ולא כל שכן כך הוא כאשר מדובר בכמות כה גדולה של סמים מסוג זה. הענישה בעבירות מסוג זה נועדה, קודם לכל, לשרת את מטרת הגמול לעבריין על עיסוק בסם העלול לסכן חיי אדם ולפגוע בבריאות המשתמשים בו; שנית, על העונש להעביר מסר חד-משמעי של הרתעה ביחס לעבריינים פוטנציאליים, ולשמש אות אזהרה אפקטיבי לכל מי שמתכוון לקחת חלק במערכת ההעברות והסחר בסמים, תהא אשר תהא הפונקציה אותה הוא ממלא בשרשרת זו של העברת הסם מיד ליד. מזה זמן רב, מדגישים בתי המשפט בפסיקתם את חשיבות הערך הענישתי בעבירות סמים כאחד הכלים החשובים בפעילות לביעורו של נגע הסמים. ההחמרה בענישה בגין עבירות סמים משרתת את מטרות הגמול וההרתעה, שהן היעדים העקריים של הענישה בתחום הסמים"."

בנסיבות אלה, סבורני שיש דוקא להקיש מע"פ 6972/20 פלץ נ' מדינת ישראל (07.04.22) בו הסכימה המשיבה בעירעור להקל בעונשו של המערער ולהטיל עליו עבודות שירות לאחר שעבר הליך טפולי בשירות המבחן וזאת על אף שהורשע הן בעבירות סיוע והן כמבצע עקרי בשתי "מעבדות" שונות על פני תקופה של מספר שנים, כאשר מלבד קאנבוס, החזיק גם בקוקאין שלא לצריכה עצמית.

...

על כן ולאור כל האמור לעיל, בהתחשב בשיקולים האמורים ובנסיבות המקרה דנא, אני קובע כי מתחם העונש ההולם ביחס לעבירות בהן הורשעה הנאשמת, הינו ממספר חודשי מאסר בפועל בודדים, לביצוע בעבודות שירות, ועד 10 חודשי מאסר בפועל (ת"פ (מחוזי ת"א) 1698-01-20 מדינת ישראל נ' רותם (11.07.21)) לצד ענישה נלווית.

סוף דבר, בית המשפט סבור כי במקרה זה יש ליתן לפן השיקומי משקל רב משיקולי ענישה אחרים כמו הגמול וההרתעה, שכן שליחת הנאשמת למאסר בפועל, אפילו בעבודות שירות, עלולה בהסתברות גבוהה לסכל את שיקומה, כפי שנכתב בבירור בתסקיר שירות המבחן.

על כן, סבורני שבנסיבותיו של תיק זה ונאשמת הספציפית, יש לקבל את עתירת ב"כ הנאשמת לאמץ את המלצות שירות המבחן ולהסתפק אפוא בשל"צ משמעותי ובצו מבחן לצד מאסר מותנה וקנס.

אני סבור כי זה אחד המקרים שבו ניתן להשיג את מטרת הענישה ואת אינטרס הציבור בדרך סבירה ומתונה יותר שפגיעתה בנאשמת הינה פחותה.

אף נסיבות יצירת החובות בגדרן המערער פתח חברה לעבודות חשמל יחד עם אביו כשלאחר מכן הועברו המניות על שמו עוררו תהיות.

לדבריו תוכנית הפרעון צריכה לעמוד על סך 300 ₪ בחודש בלבד וכל היותר 600 ₪ ולתקופה של 36 חודשים.

לגבי תחולת הילכות תום הלב לפני כניסת החוק לתוקף היתייחס בית המשפט העליון בע"א 6892/18 עמוס אמיר רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן ואח' (נבו, 18/12/2019) בקובעו כי "אמנם במסגרת חוק חידלות פרעון ניתן משקל משמעותי לשיקומו הכלכלי של החייב", ברם:   "עם זאת אציין, כפי שהובהר לאחרונה בעיניין גל, גם על הליכי חידלות פרעון לפי חוק חידלות פרעון חולש העקרון הקובע כי על חייב לנהוג בתום לב ולא לנצל לרעה את ההליכים על מנת להנות מחסדיהם. כך, קובע סעיף 183 לחוק חידלות פרעון כי בית המשפט רשאי לבטל "צו לפתיחת הליכים" שניתן בהליכי חידלות פרעון שניפתחו לבקשת יחיד, אם היתקיימו הנסיבות המפורטות בסעיף 163(ג)(1) לחוק, ובכלל זה: היתנהלות בחוסר תום לב במטרה לנצל את ההליכים; אי-שתוף פעולה עם בעל התפקיד או עם "הממונה"; הפרת ההגבלות שהוטלו עליו.

אם כן, הנתונים אשר נבחנו בעבר בקשר לעמידה בחובת תום הלב על ידי חייב, נותרו על כנם גם לאחר חקיקת חוק חידלות פרעון ואף קיבלו במסגרתו ביטוי מפורש וברור (זאת מבלי להיתעלם מכך שסעיף 183 אינו מפנה לנסיבות המפורטות בסעיפים 163(ג)(2)(א) או (ב), העוסקים בנסיבות הקונקרטיות של הווצרות חוב מסוים ולא בהתנהלותו הכוללת של יחיד טרם כניסתו להליך)".

החובה לנהוג בחוסר תום לב במסגרת הליך חידלות פרעון מתבטאת בין היתר בגילוי מלא של העובדות ע"י היחיד, לרבות עובדות לגבי נסיבות הסתבכותו, ועובדות הנוגעות לעניין מצבת נכסיו, הכנסותיו והוצאותיו (ראו ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרישמי (נבו, 9/8/2009)).

ספקות ותהיות עולים גם לעניין הישתכרותו של המערער כיום, שעה שהוא עובד בחרת סמי אלקטריק וטוען לשכר בסך 5,114 ₪ בחודש כאשר גם לפי דיווחו בבקשת צו כנוס בתיק פש"ר 60239-01-18 עבד באותו מקום אלא שאז הישתכר 6,000 ₪ לפי טענתו.

...

המערער לא נהג בשקיפות בהליך ונראה כי אף הסתיר במתכוון עובדות חשובות מעיני בעלי התפקיד ואבהיר כעת מדוע שוכנעתי כך: 30.1.

לסיכום אני קובע כי המערער אכן לא מימש ואינו מממש את פוטנציאל השתכרותו ללא סיבה נראית לעין או שלא דיווח על הכנסותיו המלאות בחקירתו וכן לא היה שקוף בפירוט הוצאותיו ומערכת יחסיו עם אשתו.

סוף דבר, הערעור נדחה והמערער ישלם לממונה סך 2,000 ₪ ולנאמן סכום דומה וזאת בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד. הסכום יועבר מן הפיקדון שהפקיד המערער בקופת בית המשפט.

באמצע הדרך היה לנו השבתה של עריית בת ים לחלוטין, כי אדון לחיאני נתפס בשחיתות, הערייה ניכנס לתהליך של כימעט (לא ברור), אין עם מי לעבוד, אין איך לאשר תוכניות, אין איך לאשר את התשריטים המתוקנים, וכל תהליך כזה תוקע אותי.

לשלוח משהו מכתב לחברת חשמל ושאומרים לך איבדנו את התיק ואנחנו לא יודעים איפה זה נמצא, אתה מחזיר לנו את כל המסמכים ועוד פעם אני ניכנס לעוד שנה של עיכוב.

אין שום מיגבלה שקשורה, לא בחברה ולא בנו.

זכות חברת חשמל צריכה להיות תואמת לתשריט המצורף להסכם עם חברת חשמל (אותו יש לצרף כחלק בלתי נפרד מהתקנון לפחות בעותק מקורי אחד).

עם זאת, נוכח הקשיים שהתגלו, היה צריך עו"ד אלי גאון לפנות לבית המשפט – מיוזמתו - ולבקש את סיועו ולא להמתין לתביעה זו של התובעים, וגם אם דרך זו הייתה פתוחה בפני התובעים ואלו הגישו את תביעתם בנידון רק 7 שנים לאחר שקבלו את דירתם.

כדי שלהם יהיה בסופו של יום תקנון שלא יהיה מעורב עם השטח המסחרי, ושמשאיות לא יעמדו להם בחצר ויפרקו להם סחורה או יעבדו שם בשעה בין 2 ל-4 שהם רוצים לנוח, זה תפקידי.

לאור שתי החלטות הנ"ל שלביהמ"ש הנכבד, על יסוד הוראות התקנות ולאור מחדלי הנתבע 2 והנזק שניגרם בתובעים/הדיירים בנסיבות העניין, ולאור עצימותו של התיק, הקף השעות הבלתי נדלה אשר דרש הטיפול בתיק, יתבקש ביהמ"ש הנכבד לחייב את הנתבעים 1 ו-2 כל אחד כפי חלקו בתובענה, בשכר טירחת ב"כ התובעים, בצרוף מע"מ ובצרוף הפרישי הצמדה וריבית ממועד פסיקתם ועד לתשלום בפועל".

...

הגם שהחלטתי לא להורות ל-עו"ד אלי גאון להחזיר את שכר הטרחה אותו הוא קיבל מהתובעים וגם לא לחייב אותו בפיצוי על נזק שנטען שהוא באחריותו, אין להתעלם מכך, שרישום הבית המשותף התעכב לאורך שנים והתאפשר בסופו של דבר בעקבות התביעה שהוגשה והסיוע שניתן על ידי בית המשפט שהביא לרישום זה. אלמלא תביעה זו, אין לדעת מתי היה מתבצע רישום הבית המשותף.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת 1 - גאון חברה לבניין והשקעות בע"מ - לשלם לתובעים את הוצאותיהם בתשלום שכ"ט עורך דין בסך של 75,000₪ בתוספת הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל.

אני מחייב את הנתבע 2 – עו"ד אלי גאון - לשלם לתובעים את הוצאותיהם בנושא רישום הבית המשותף, לרבות שכר טרחת עוה"ד בסכום כולל של 25,000₪ בתוספת הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל.