ביום 22.02.2022 שלח הבורר לצדדים הודעת דוא"ל בה ציין כי "...לאור העובדה שבכוונתי להפנות את מכתבו של עו"ד ארד ולבקש את חוות דעתו של היועץ המשפטי של לישכת רואי החשבון בטרם אקבל החלטה מתוקף סמכותי כבורר, הנני דוחה את ישיבת הבוררות שנועדה להתקיים היום...", והדגיש כי על שני הצדדים לכתב זה את זה בפניותיהם אליו.
הבורר מונה שלא כדין - עילת ביטול לפי סעיף 24(2) לחוק הבוררות - כיוון שהגורם הממנה אינו הגורם הנכון לפי הסכם השותפות – המינוי נעשה ע"י רו"ח מנירב שהוא יו"ר הועדה ליחסי חברים בלישכת רואי החשבון ואיננו נשיאה כנדרש בהסכם; כי הפניה לעריכת המינוי נעשתה בהסתמך על הוראת כללי הלישכה בלבד, ולא בהסתמך על הסכם השותפות; כי פנייה לעריכת המינוי נעשתה במקביל להליך תלוי ועומד בבית המשפט בקשר לסכסוך, שלא בהלימה לכללי הלישכה בנושא, שאינם מאפשרים מינוי בורר עת "מיתקיים הליך משפטי בעיניין", עת קוכמן הסתיר את קיומו של ההליך האמור.
הבורר חרג מסמכותו - עילת ביטול לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות - עת נידרש בלא סמכות לשאלת סמכותו הוא, אף מבלי לפנות ליועץ המשפטי של הלישכה כפי הצהרתו, מה גם שקוכמן הסתיר מהבורר שמשך הליך קודם של בקשה לצוו מניעה שהגיש בית המשפט לאחר שהשופטת ערקובי, שדנה בהליך, הביעה דעתה לפיה אין בידו לכפות היתדיינות בבוררות על חסיד.
ד.(1) לכללי ההיתנהגות המקצועית לפי תקנה 60 מתקנון ההיתאגדות של לישכת רו"ח הקובעת כי "חבר חייב להיזדקק לבוררות בכל עניין שהועדה לפירוש כללי ההיתנהגות או הועדה ליחסי חברים החליטה שיש להיזדקק לבוררות...".
החברות שהן השותפות הפורמאליות אינן במעמד של הגבלת אחריות וממילא מדובר בחליפים או אלו המצויים במעגלי ההרחבה.
באין היתנגשות בין הליך צו המניעה לבין בקשת המינוי, אין מקום גם לייחס חשיבות יתרה למועד עריכת הפנייה לרו"ח מנירב, בטרם מחיקת הבקשה, מה גם שבבקשה עצמה לסעד זמני הצהיר קוכמן כי הוא מבקש שימונה בורר.
שנית, מפסק הבוררות משתמע כי הבורר ראה בקוכמן מעין שותף יוצא המוכר את חלקו לשותפיו הממשיכים את הפעילות, בתמורה המתבטאת בשכר מוסכם של 3 שנים, תוך שהוא נסמך על הפרקטיקה הנוהגת "לקבוע את שוויו של משרד רואי החשבון בעת מכירה או בעת הצטרפות שותף", על חוות הדעת שהגיש קוכמן, על הצעת "משרד אורי חשבון ליכט", על ההסכם עם משרד יניר-פרקש ושות', ועל השלכות "הצטרפותו של רו"ח דולב חסיד לשותפות".
בכל מקרה, לרשות הבורר עמדו ראיות, גם ידיעה מקצועית, עת קבע את שקבע.
...
מסקנה זו נתמכת גם בכך שבסעיפים אחרים של הסכם 87 נעשה שימוש מפורש בכינויים "קרקוב-בלאס" ו"השותפים החדשים", או בשמות השותפים עצמם על מנת להגדיר זכויות וחובות שונות, מה שלא נעשה בסעיף 29.
ובטרם סיום: חסיד מלין גם על ההחלטה המתקנת ועותר לבטלה, משלשיטתו היא "בניגוד למה שקבע הוא עצמו בפסק הבורר שעל ההתחייבויות הצדדים ישלמו בחלקים שווים. וזאת ללא כל התייחסות לגובה חובות השותפות וחלקו של גידי בהם". אלא שההיגד בפסק הבוררות הוא "תמורת חלקו של התובע בניכוי ההתחשבנויות, ישלם הנתבע לתובע תמורה של 3 שנות עבודה ובסך הכל 1,440,000 ₪". וזאת במובחן מ"תמורת חלקו של התובע, ישלם הנתבע לתובע תמורה של 3 שנות עבודה ובסך הכל 1,440,000 ₪ בניכוי ההתחשבנויות".
התוצאה
הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית.
