חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הגבלת פיטורים בשל שירות מילואים

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2014 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בנסיבות אלה, בהיתחשב בכך שהפעולות שביצעו הנתבעים בוצעו באופן חד צדדי בטרם נימסר לתובע מכתב ההזמנה לשימוע ובעובדה שיחסי העבודה הסתיימו לפני חלוף 30 הימים ממועד שירות המילואים מצד אחד ומצד שני בכך שהפעולות החד צדדיות של הנתבעים בוצעו לאחר משלוח המכתב לקבלן העל ומתוך חשש שהתובע ימשיך לפגוע בנתבעת ובעובדה שהתובע כלל לא פוטר בשל שירות המילואים שביצע, לטעמי יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובע פיצוי כספי, אם כי לא בסכום שנתבע (100,000 ₪)[footnoteRef:59].
] "החוק מגביל את חופש הפרט לקבוע את שעות עבודתו, אך המטרה בהגבלה זו היא הגנה על העובד מפני פגיעה בצלם האנוש שבו. המטרה הראשונית היא לקדם את איכות החיים ולהגן על כבודו של מי שמבצע עבודה, על ידי כך שתוחמים את יום העבודה, ובכך למעשה מגדירים גם את שעות הפנאי. כך גם נימנע ניצול אפשרי של מעסיקים שלולא החוק המגביל את שעות ההעסקה, היו עלולים להעסיק עובד אחד במקום שני עובדים תוך דרישה למספר שעות רב וללא צורך לפצות את העובד על שעות העבודה הרבות.
...
] לא נעלמה מעיני טענת הנתבעים ולפיה ההסכמים הקיבוציים בענף הבנייה אינם חלים עליהן מכיוון שלא חתמו עליהם, אלא שדינה להידחות[footnoteRef:9], משני טעמים: האחד, מדובר בטענה שנטענה בכתב ההגנה בלבד ולא נתמכה בתצהיר הנתבע.
התביעה לתשלום בגין ימי מילואים – נדחית.
הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: א) פיצויי פיטורים בסכום של 34,167 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בחוק מיום הגשת התביעה (18.7.2012) ועד לתשלום בפועל.
כמו כן, התובע ישלם לנתבעת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין הוצאות שכירת רכב חלופי בסכום של 3,237 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.10.2012 ועד לתשלום בפועל.

בהליך ערעור על פי חוק (על"ח) שהוגש בשנת 2014 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

(ב) לא יפטר בעל מיפעל עובד בתקופת היותו בשירות מילואים אלא בהיתר מאת ועדת התעסוקה; ולענין שירות מילואים העולה על יומיים רצופים, לא יפטרו בלא היתר כאמור גם בתקופה של שלושים ימים לאחר תום שירות המילואים; לא תיתן הוועדה היתר לפי סעיף קטן זה אלא אם כן יוכיח בעל המפעל כי הפיטורים המבוקשים אינם בשל שירות המילואים; הוועדה תיתן את החלטתה, ככל הניתן, לאחר שתובא לפניה תגובת העובד".
כך, הגבלת הזמן הקבועה בסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי בנוגע להגשת תביעה לגימלת כסף לפי אותו חוק וכך מסגרות הזמן הקבועות בסדרי הדין.
...
בהתייחס לחוות הדעת של עו"ד אטינגר ומר דויטש הוסיף עו"ד פרידמן כדלקמן- "קראתי את עמדת חברי, עו"ד אטינגר ומר דויטש וסבור אני כי אין מקום לערב בין הכרעה אם הפיטורים בוצעו בניגוד לחוק לבין הפיצוי שייפסק , מרגע שכולנו סברנו שהפיטורים בוצעו בניגוד לחוק, הרי שרק אם נמצא "מטעמים מיוחדים " לסטות מהפיצוי המכסימלי יש לנו זכות לעשות כן. במלוא הכבוד אינני סבור כי נמצאו "טעמים מיוחדים" ולא מצאתיהם גם בדבר חברי.
מקובלת עלי עמדת יו"ר הועדה לפיה שעה שנקבע כי פיטורי המשיב הינם בניגוד לדין , אין מקום להביא בחשבון את הלבטים בהם התלבטו חברי הועדה עובר לקביעתם בעניין הסיבה לפיטורי המשיב והקשר בינה לבין היציאה למילואים "כנימוקים מיוחדים" אשר יש בהם כדי להפחית את שיעור הפיצויים שנקבע.
סוף דבר- משלא קמה עילה להתערבות בהחלטת הועדה מיום 19.3.14, דין הערעור להידחות.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2018 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

פיצוי בגין "פיטורים שלא כדין": מעסיק שחלים עליו כללי הדין המינהלי, או שקבל על עצמו הגבלה חוזית בפיטורים, או כזה שנאמר עליו כי הוא מחויב לכך מכוח חובת תום לב מוגברת, מחויב לתת לעובד המועמד לפיטורים "היזדמנות אמתית ונאותה להשמיע את טענותיו, ויש להקפיד על כך הקפדה מדוקדקת ומלאה" (דב"ע נד/3-33 יעקב בר מנשה נ' שירות התעסוקה, פד"ע כו 423).
כמו כן, ובנגוד לטענת המעסיק, האיסור הקבוע בסעיף 41(א)(ב) עומד בפני עצמו, וחל בו איסור על פיטורי עובד במהלך שרות מילואים, אלא בהיתר של ועדת התעסוקה שמוסמכת ליתן היתר, ככל שקובעת כי הפיטורים "אינם בשל שירות המילואים" (השווה: לע"ע 346/07 מדינת ישראל משרד הביטחון נ' תנה תעשיות בע"מ, מיום 3.1.07).
...
מכאן שמדובר ברכיב שהוא חלק מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, ודין תביעתו של התובע ברכיב זה להידחות.
אשר על כן, אנו סבורים כי התובע זכאי לפיצוי בגובה השתכרותו עד לתום שלושים ימים שלאחר תום שירות המילואים, ובמקרה זה עד ליום 15.9.14, קרי, כחודש וחצי נוספים (לפי שכר בסיס) ובסך הכל 8,625 ₪.
סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה הקטן בלבד.
הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין "אי הפרשות מלאות לפנסיה" בסך 23,100 ₪.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

וסעיף 41א(ב) לחוק, שאליו מפנה ההוראה שלעיל, קובע כך, לעניין התקופות שלא יילקחו בחשבון ההודעה המוקדמת: "(ב) לא יפטר בעל מיפעל עובד בתקופת היותו בשירות מילואים אלא בהיתר מאת ועדת התעסוקה; ולענין שירות מילואים העולה על יומיים רצופים, לא יפטרו בלא היתר כאמור גם בתקופה של שלושים ימים לאחר תום שירות המילואים..." אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהתובע, שהשלים למעלה משנתיים עבודה, זכאי היה ל- 30 ימים הודעה מוקדמת.
דהיינו, קריאה בלשון החוק כפשוטה מובילה למסקנה ברורה, כי תקופת 30 הימים שלאחר תום כל שירות המילואים שנמשך יותר מיומיים אינה מובאת בתקופת ההודעה המוקדמת (ראו והשוו גם: עב 2597/02 מוזאון ישראל נ' לשם (1.10,03, כב' השופט (כתוארו אז) אייל אברהמי)); שנית תכליתו של תיקון 12, כפי שעולה גם מדברי ההסבר והדיונים בכנסת אודותיו, היתה להרחיב את ההגנה של משרתי המילואים מפני אובדן מקום עבודה בשל שירות מילואים ו/או לאחר שירות מילואים.
...
ברם, ממסכת הראיות עולה בבירור כי לא מדובר היה בסיטואציה של "חלף הודעה מוקדמת", וכי התובע נדרש על ידי מר גרינץ להגיע לעבודתו במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, גם אם בסופו של דבר אישר מנהל הנתבעת את בקשתו להגיע לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת רק לסירוגין (ראו: פרוטוקול הדיון בפני הוועדה, עמ' 15 ש' 37; עמ' 11 ש' 43 ואילך; עמ' 10 ש' 1 לפרוטוקול הדיון, וכן סעיפים 13 ו- 14 לסיכומי הנתבעת); חמישית במענה לטענת הנתבעת בסעיף 10 לסיכומיה כי היתה רשאית לפטר את התובע לאלתר, ושאין מקום ל"הענישה" על שהותירה את התובע בעבודה עד לתום תקופת ההודעה המוקדמת לפי החוק, נדגיש שמעבר לעובדה שנחה דעתנו שהיה זה לכל הפחות גם האינטרס שלה להותיר בעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת, הרי שככל שהיתה הנתבעת פועלת כך – בזמן שידוע לה על יציאתו הקרובה של העובד המפוטר לשירות מילואים – סביר שהתנהלותה היתה נחשבת להפרה של חובתה שלא להפלות עובדים הנקראים לשירות מילואים; ולבסוף בהינתן שעסקינן בזכות קוגנטית, הרי שאין בעובדה – שאין עליה מחלוקת – שהתובע לא סבר בזמן אמת כי זכותו להודעה מוקדמת קופחה, והוא תבע אותה רק לאחר שהדבר הוסבר והובהר לו במסגרת פסק דינה של ועדת התעסוקה, כדי להביא לאיונה.
אשר לסך המגיע, הנתבעת לא הגישה תחשיב נגדי לתחשיב התובע, ומשכך אנו מקבלים אותו כנכון.
סוף דבר התביעה מתקבלת ברובה.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 6,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

בהליך ערעור על פי חוק (על"ח) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

(ב) לא יפטר בעל מיפעל עובד בתקופת היותו בשירות מילואים אלא בהיתר מאת ועדת התעסוקה; ולענין שירות מילואים העולה על יומיים רצופים, לא יפטרו בלא היתר כאמור גם בתקופה של שלושים ימים לאחר תום שירות המילואים; לא תיתן הוועדה היתר לפי סעיף קטן זה אלא אם כן יוכיח בעל המפעל כי הפיטורים המבוקשים אינם בשל שירות המילואים; הוועדה תיתן את החלטתה, ככל הניתן, לאחר שתובא לפניה תגובת העובד".
...
לא מצאנו כי נפל פגם בשיקול דעת הוועדה בכל הנוגע לקביעת גובה הפיצוי.
סוף דבר החלטת הוועדה ניתנה כדין ולא מצאנו כי נפל בה פגם המצדיק את התערבות בית הדין.
משלא קמה עילה להתערבות בהחלטת הועדה מיום 3.9.2018, דין הערעור להידחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו