הגבלת מהירות אופניים בדרכים עירוניות

לא ברור מה היה קורה אילו זרועות האופניים היו מוצמדות שתיהן לרכב, כפי שגרס מומחה ההגנה, וכיצד היה הדבר משפיע על התאמת יתר הנזקים, על נקודות העוגן של הכסא והבורג – האם הן היו עדיין צמודות לרכב עם הסטת האופניים לשמאל? המשיבה מוסיפה, כי אין זהות בין הדינאמיקה של הגוף לרכב לבין זו הקיימת בין האופניים לרכב, בהנתן דרך דיווש האופניים על ידי המנוח והזזתם בתוך כך מצד לצד ועל כן לעולם לא תווצר סימטריה.

ודוק, הסכנה הנשקפת מהולכי רגל, שמא ירדו לפתע מהמדרכה לכביש, וזאת כאשר המדרכה מיועדת להולכי הרגל והכביש מיועד לנסיעת כלי רכב, ידועה ומוכרת, ומהטעם הזה, הוגבלה מהירות הנסיעה בשטחים ערוניים.

...

מסקנות וממצאים אלו מקובלים עלינו ועל כן, אנו מורים על דחיית הערעור על הכרעת הדין.

לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, נחה דעתנו כי אין להתערב בעונש שהשית בית משפט קמא על המערער.

לפיכך, לאור האמור לעיל אנו מורים על דחיית הערעור על כל חלקיו.

התובע שאל את הבוחן כיצד הסיק שהרוכב נסע במהירות של 30 קמ"ש, וזה השיב כי נסע אחרי רוכבי אופניים בלכיש, "במקרה זה, מדובר בשטח ערוני והורדתי ל- 30 קמ"ש" – ע' 23, ש' 18-19.

הדברים מתפתחים בחוות דעתו של מומחה ההגנה באשר למיגבלה בדמות גדר מבנה וכלי רכב חונים, עם זאת לא ניתן לבסס ממצא על מיגבלת כלי הרכב החונים, שכן איננו יודעים מצב הדרך בעת התאונה.

מה בין סעיף 62(2) לפקודה לתקנה 21(ג) סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, קובע כהאי לישנא: "נוהג רכב בדרך בקלות ראש, או ברשלנות, או במהירות שיש בה בנסיבות המקרה סכנה לציבור, אף אם היא פחותה מן המהירות המאקסימאלית שנקבעה". תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, קובעת כי: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהיתחשב בכל הנסיבות ובין השאר...והבחנה בתמרורים...בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך". הסעיפים דומים, וכך גם היסוד העובדתי שבחובם.

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי ברוב קשב את מכלול הראיות בתיק זה, האזנתי לעדי התביעה, לנאשם ולמומחה מטעמו, עיינתי שוב במוצגים השונים וקראתי דפי פרוטוקול, נחה דעתי כי התביעה השכילה להוכיח העובדות המתוארות עלי כתב האישום, במידת הנטל המוטל על כתפיה.

סוף דבר, אני מעניק לטענות אלה ולתמונות נ/3 - משקל אפסי.

אינני מקבל את מדידת מומחה ההגנה, כמפורט בתמונה 8 לנ/2, כקו שדה הראייה לשמאל.

בכתב האישום הובהר, כי המבקש נהג בכביש אספלט תקין ויבש, המשמש כדרך בין עירונית, אשר מהירות הנסיעה המותרת בה היתה 80 קמ"ש. במועד הרלוואנטי היה אור יום, מזג אוויר נאה וראות טובה.

התביעה הסכימה, במסגרת הסדר הטיעון, להגביל את טיעוניה לעונש מאסר של 11 חודשים, 12 שנות פסילה בפועל , פסילה על תנאי ומאסר על תנאי.

החלטה זו, בייחוד כאשר לטענת ההגנה הכביש היתעקל במקום התאונה, דרשה מהמבקש זהירות יתרה, כאשר עפ"י עובדות כתב האישום בהן הודה, הוא הבחין במהלך נסיעתו ברוכבי האופניים, שאחד מהם לבש אפוד זוהר.

...

המבקש ערער על גזר דינו לבית המשפט המחוזי מרכז, וערעורו נדחה.

הערעור נדחה כאמור, ואולם בית המשפט המחוזי עיכב את ביצוע עונש המאסר עד ליום 19.08.2012.

לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור.

האופניים החשמליים הופיעו כפטריות אחרי הגשם בעיקר בדרכים העירוניות בישראל, וזוכים לפופולאריות בקרב הציבור.

ככלל, ניתן לחלק את הדגמים בהתאם להבחנה בסיסית בין אופניים חשמליים שמהירותם נמוכה ובדרך כלל מאופיינים גם באפשרות הדיווש לבין אופניים חשמליים שמאפשרים הגעה למהירות רבה יותר והנסיעה בהם מבוססת ברגיל על כוח המנוע בלבד.

אולם, על פני הדברים, לנוכח הגבלת המהירות המאקסימאלית האפשרית ברכיבה על אופניים חשמליים קלים, הסיכון הכרוך בשימוש בהם שונה בעקרו מן הסיכון הנילווה לרכב מנועי במקרה הרגיל.

...

בשל השלכות הרוחב שיש לסוגיה, ומכיוון שממילא תלוי ועומד ערעור בזכות באותו נושא, החלטנו לדון בבקשות רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

במסגרת זו אציין כי גם אני סבור כדעת חברתי, שאין ללמוד בענייננו מאותם פסקי דין שדנו בקיומו של הרכיב התחברותי-יבשתי בכלים שונים (כגון מעלית מושא הדיון בעניין סובח; מכבש דרכים מושא הדיון בעניין אטליס; מלגזה מושא הדיון ברע"א 613/95 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' נחום, פ"ד נא(4) 659 (1997)); או מאותם פסקי דין שדנו במקרים בהם התרחשה תאונת דרכים כאשר המנוע ברכב המנועי לא פעל (רע"א 9332/99 קנאפו נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד נו(2) 808 (2002)); או כאשר הרכב המנועי התדרדר והתהפך (רע"א 6168/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שפסו (17.6.2014)).

כמו כן, הולכי רגל נפגעי תאונות בהם מעורבים אופניים חשמליים ולעתים רוכבי האופניים עצמם יפוצו על ידי קרנית כאשר הטלת עלויות אלו על קרנית שקולה להטלת עלויות על כלל ציבור משתמשי הדרכים באופן אשר בסופו של דבר יגרום ליותר נזק מתועלת.

לכן בסיכומו של דבר כאמור, מצטרף אני לחוות דעתו של חברי השופט עמית.

תנאי הדרך : דרך עירונית בה מותרת מהירות מרבית של 50 קמ"ש, נתיב לכל כיוון, כביש אספלט תקין ויבש וסימוני הדרך נראים היטב.

עוד מפנה הוא לסרטונים מהם ניתן לשער, כך לשיטתו, כי הייתה מיגבלה בשדה הראייה בכיוון נסיעת המשיב.

המשיב טוען בחקירתו כי האופניים נסעו לאט בעוד מהירותו הייתה בין 50- 60 קמ"ש, כך לדבריו(כלומר הוא מעיד על עצמו כי קיימת אפשרות שנסע מעל למהירות המותרת במקום).

...

מעיון בחומר הראיות לכאורה שהונח בפני , ולאחר שבחנתי טענות הצדדים בכובד ראש, שוכנעתי כי חזקת המסוכנות הסטטוטורית העולה מנסיבות התאונה במקרה דנן, לא הופרכה על ידי המשיב.

לאור נסיבות התאונה, המקימות חזקת מסוכנות, חזקה שלא נסתרה מצד המשיב - מצאתי מקום להיעתר לבקשת המבקשת ולהורות על פסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד לגמר הדין.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.