הגבלת כושר תנועות המפרקים וכפות הרגליים

טענות המשיב: 3.1 הועדה מדרג ראשון יישמה במערער את פריט ו' (א) (6) שדורש הגבלות בכושר תנועות המפרקים ודריכה על הצד החצוני של כפות הרגליים כתנאים מצטברים.

...

לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי.

לאור האמור לעיל, ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה – הערעור נדחה בזאת.

לגבי פרק ו' הדן בהגבלה בכושר התנועה של המפרקים בגפיים התחתונות: סעיפים א(1) ו- א(2) אינם מתאימים כיוון שבבדיקה הקלינית לא נמצאה כוויצה כיפופית והגבלות התנועה- האבוקציה והאדוקציה- אינן פחות מ-20 מעלות; סעיפים א(3) ו-(4) אינם מתאימים כי לא נמצאה הגבלה בתנועות יישור הבירכיים; סעיפים א(5)(6)(7) אינם רלוואנטיים שכן הם דנים בצניחת כף רגל; תת סעיף ב' אינו רלוואנטי שכן לא הוחלפו מפרקים.

...

טענות המשיב בתמצית, הן כדלקמן: המשיב סבור כי דין הערעור להידחות, מהטעמים שלהלן.

איני מקבלת את טענתו של המערער, כי היה על הוועדה לבקש חוות דעת בתחום הנוירולוגי.

לסיכום האמור לעיל, החלטתה של הוועדה מנומקת, מפורטת וכן ניתן לעמוד בנקל על הלך מחשבתה הרפואי.

התנהלותה המקצועית של הוועדה אינה מעלה כל חשש לפגם משפטי או אי סבירות קיצונית שנפלו בהחלטתה ואין על בית הדין להתערב בהחלטה זו. סוף דבר- הערעור נדחה.

כעולה מפרוטוקול הועדה הרפואית לעררים, ועדה רפואית מחוזית קבעה למערער, ביום 24/7/16, דרגת מוגבלות בניידות בשיעור 64%, לאמור: מוגבלות בניידות לפי פריט ליקוי ו-א-2, שעניינו הגבלה בכושר תנועת מפרק הירך מלווה כוויצה כיפופית (הגבלה באכסטנזיה) העולה על °30 והתנועתיות במפרק הירך (אבוקציה או אדוקציה או רוטאציה) הנה פחות מ- °20, באופן דו צדדי.

הועדה איבחנה את המערער כסובל מ"DDH קלבפוט מלידה דו צדדי", וציינה כי המערער משתמש בכסא גלגלים, "מרכיב נעליים אורטופדיות. מתהלך בצליעה על רגל ימין". הועדה ערכה למערער בדיקה אורטופדית, ובפרק ג' לפרוטוקול צוינו טווחי תנועות מפרקי הירכיים והקרסוליים.

משכך – ובהיעדר דיון מפורש בעיניין זה בועדה הרפואית לעררים – ובכלל זה אף לא נקבע כי מימצאי הבדיקה שערכה הועדה המחוזית לגבי כפות הרגליים אינם ניתנים ליישום לפי פריט הליקוי ו-א-6 – הרי שנדמה כי נעלם מעינה של הועדה יישום פריט הליקוי ו-א-6.

...

דין הטענה להידחות.

דין טענות ערעור אלו להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור מתקבל כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתשלים את החלטתה לעניין יישום פריט הליקוי ו-א-6.

על פי האמור בתוספת א' להסכם הניידות, "כאשר מיתקיים בנבדק יותר מפסקת משנה אחת מבין אלה המנויות בפסקות (א) או (ב) שלהלן, ייקבע האחוז הגבוה מבין האחוזים הקבועים בצד פסקות המשנה המתקיימות בנבדק" (הכוונה לסעיף ו' שעניינו "הגבלת כושר תנועת המפרקים בגפיים התחתונות או החלפתם").

הועדה פירטה את מימצאי הבדיקות הרפואיות וציינה "הליכה ללא מכשירי עזר". בבדיקת כלי דם, צוינו תוצאות הבדיקה, ובסיכום מימצאי הבדיקה ציינה: "העידר תשעורת בכפות רגליים שוקיים וירכיים. אין כיבים ואין נמק". כן צוין: "בהיעדר כיבים לא ניתן ליישם ח-ג". נקבע אחוז מוגבלות בניידות בשיעור 70% לפי סעיף ח-ב-2, "יציב". דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין העירעור להדחות מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

...

יש לדחות את הערעור בהעדר טעות משפטית המצדיקה את התערבות בית הדין.

הוועדה פירטה את ממצאי הבדיקות הרפואיות וציינה "הליכה ללא מכשירי עזר". בבדיקת כלי דם, צוינו תוצאות הבדיקה, ובסיכום ממצאי הבדיקה ציינה: "העדר תשעורת בכפות רגליים שוקיים וירכיים. אין כיבים ואין נמק". כן צוין: "בהעדר כיבים לא ניתן ליישם ח-ג". נקבע אחוז מוגבלות בניידות בשיעור 70% לפי סעיף ח-ב-2, "יציב". דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

אשר על כן, הערעור נדחה.

בהחלטתה קבעה הועדה כי: "יש הגבלה מוסקלוסקלטלית כמפורט בבדיקה האורטופדית וכאבים אוסטאוארטריקולריים. יש בצקת בכפות הרגליים והתקלפות של העור. החזרי עקב 0. מבחן בבינסקי 0. עקב ברך עם כיוון תקין אך יש הגבלה בתנועה בגלל כאבים במפרקים והמשקל. תחושה שמורה בכפות הרגליים ללא לודימיה.

ניתן, איפוא, להתאים לו ס"ל ו.א.2, ו.א.4 המתארים מצב של הגבלה בכושר התנועה (מבחינת הסעיף כלשונו, אין נפקות לכושר פאסיבי או אקטיבי).

...

אשר להשגת המבקש על דרך בדיקתו, קרי המחלוקת מושא הפלוגתא, קבע בית הדין האזורי כך: "השגות המערער על גישת הוועדה לפיה בקביעת הגבלות תנועה יש לשקול הן הגבלות אקטיביות והן הגבלות פאסיביות, אינן משכנעות: לא עולה מהנמקת וועדת העררים גישה המתייחסת לנכים כאל ציבור של רמאים. אין למסקנה זו בסיס. מכל מקום, טענת המערער שיש להתעלם מהגבלות פאסיביות ולתת משקל בלעדי להגבלות אקטיביות אינה מצביעה על טעות של וועדת העררים, שהיא המוסמכת לקבוע את הגישה הרפואית הנכונה." טענת המבקש שלפיה הוועדה, חרף קביעתה כי למבקש הגבלה בניידות, נוקטת גישה פורמליסטית אינה מקובלת על בית הדין.

הכרעה לאחר שעיינתי בכלל החומר המצוי בתיק ובטענות המבקש, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות גם מבלי להידרש לתגובת המשיב.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.