הגבלת יכולתו של מעסיק לדרוש לוותר על סודיות רפואית

דיון הליכי גילוי ועיון במסמכים במסגרת רע"א 4234/05 בנק מזרחי המאוחד בע"מ נ' פלץ (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 14.8.05) קבע כב' ביהמ"ש העליון כי: "המטרה של הליכי גילוי ועיון הנה להביא לכך שההליך העקרי יתנהל בקלפים גלויים, כאשר כל צד יודע מראש מהם המסמכים שבידי הצד האחר, ואשר יש בהם כדי לחזק את עניינו של הצד האחר או להחליש את עניינו של זה. כך תמנע הפתעה של הצד שכנגד במהלך ההוכחות ויקטן החשש שהפתעה כאמור תוביל לעיכובים בשמיעתו של המשפט (רע"א 4249/98 שמעון סויסה נ' הכשרת הישוב-חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (1) 515, 520). ניהול שלב ההוכחות באופן שכל אחד מבעלי הדין מודע לחומר שבידי יריבו אף יגביר את יכולתו של בית המשפט בחשיפת האמת". בשל כך, נקבע כי יש להבטיח גילוי רחב, ככל הניתן, של המידע שיש לו קשר הדוק עם התובענה, וכי מידת הרלוואנטיות של מיסמך לעניין גילויו, רחבה יותר משאלת קבילותו במשפט, ותלויה במידת האפשרות שהמסמך ישפוך אור על המחלוקת שבין הצדדים (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי, מט(4) 54, 60; רע"א 8290/01 איזוטופ נ' דן רנט א-קאר בע"מ ואח').

באשר להקף חובת גילוי המסמכים, קבע כב' ביהמ"ש העליון ברע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' זאב איזנברג (ניתן ביום 1.11.05, לא פורסם): "יש לזכור כי הליכי הגילוי והעיון מקומם בשלב המקדמי-המכין, שהרי הם הפרוזדור בדרך לטרקלין המשפט. על מנת שהליכים אלו לא יתמשכו מעבר לנדרש, לא יהיו כרוכים בהוצאות מיותרות ולא יפגעו ביעילות הדיונית, הוטלו מיגבלות מסוימות על הקף תחולתם... כך, אין מקום לידרוש מן הצדדים לדיון לחשוף מסמכים אשר אינם נמצאים בחזקתם או בשליטתם... כמו כן, בית המשפט רשאי שלא לאשר בקשה לגילוי מסמכים אשר היא בלתי סבירה ועלולה להכביד על בעל הדין יתר על המידה...

ככל שהתובע עותר לקבלת הפרשות לפנסיה מהיום הראשון לעבודתו, הרי שקיימת חובה להודיע באם קיימת קופת פנסיה כלשהיא שכן התובע נידרש לגלות אישור ביחס לקיום קופת פנסיה ממעסיקים אחרים היות ולטענת הנתבעת, לתובע לא היה ביטוח פנסיוני קודם.

באשר למסמכים המפורטים בסעיפים 3.10, 3.11 ו- 3.12 – שעניינם תביעות או ערעורים למוסד לביטוח לאומי וכן כתב ויתור על סודיות רפואית.

...

מן הכלל אל הפרט במקרה דנא, לאחר שעיינתי בבקשה לגילוי המסמכים הנקובים בסע' 3 לעיל, ובתגובת המשיב, אני קובע כדלקמן: באשר למסמכים המפורטים בסעיף 3.1 - שעניינם תלושי שכר, טופסי 106 ממקומות עבודה אחרים בהם נטען כי התובע עבד בתקופה מושא התביעה ייאמר, כי מקובלת עליי תגובת המבקשת כי מדובר במסמכים הרלוונטיים לגדרי המחלוקת שבין הצדדים, לפי שכך, סבורני כי יש מקום להיעתר לחלק זה של הבקשה ככל שמצויים בידי המשיב.

בנסיבות העניין, ומאחר והמשיב אינו חולק על העובדה כי אלה אכן מצויים בחזקתו, אני סבור כי בנסיבות המקרה דנא, יש לחייב את המשיב להמציא אחר המסמכים המבוקשים בסעיף הנ"ל, נוכח הרלוונטיות לטענת ההגנה של המבקשת.

מצאתי כי יש להיעתר למבוקש.

לא מצאתי להיעתר למתן צו, שכן, כאמור אלה סבים אחר מסמכים החוסים תחת הגנת הפרטיות.

לפיכך, לא מצאתי להיעתר למתן הצו ביחס למסמכים אלו.

בסעיף 16 לאותו מכתב תשובה, הציבה הנתבעת תנאי ולפיו, ככל שהתובעת מעוניינת להמשיך ולעבוד בנתבעת, עליה לחתום על כתב ויתור על סודיות רפואית, בהתאם לתקנות מס מקביל (שירותי בריאות בעבודה), תשל"ג-1973, וזאת עד ליום 21.07.15.

הנתבעת הדגישה כי מדובר בעבודה באותו הקף שעות ושכר, אלא שהתובעת החליטה כי "תאלץ את הנתבעת להכנע לרצונה" (סעיף 59 לכתב ההגנה) ולפיכך החלה להמציא אישורים רפואיים שונים, ביניהם, אישור רפואי מרופא תעסוקתי, אשר לפיו התובעת כשירה לעבודה בישיבה וללא הרמת משאות מעל ל- 5 ק"ג וכי תוקף ההגבלות הנ"ל, עד ללידה.

האם הוכח איפוא כי הנתבעת הפלתה את התובעת, מחמת הריונה, בכל הקשור לתנאי העסקתה? אנו סבורים כי התשובה לכך חיובית, ולהלן הטעמים שהובילונו למסקנה זו. נקדים ונציין, כי לעניין נטלי ההוכחה, קובע סעיף 9 לחוק השויון, כי בתובענה של עובד (או דורש עבודה) שעניינה הפרת הוראות סעיף 2 לחוק, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בנגוד להוראות סעיף 2 הנ"ל. אשר לענייננו – נקדים ונציין, כי השתכנענו כי זימונה של הנתבעת לישיבת השימוע לא נבע מחמת הריונה כלל ועיקר, ולו בשל העובדה, שאינה שנויה במחלוקת, כי היא הודיעה על כך והציגה אישור רפואי רק בתום ישיבת השימוע.

ברי, כי לעולם לא נדע מה היתה עשויה להיות תשובת הממונה, ואולם, הנתבעת נתפסה לכלל טעות שעה שסברה מראש כי לבקשתה לא יהיה סיכוי, במיוחד לאור העובדה, שכאמור אין עליה חולק, שדבר ההיריון נודע לה לקראת תום הליך השימוע ומכאן, שההחלטה לשקול את פיטורי התובעת לא נבעה ולא יכלה לנבוע מעובדת הריונה.

...

האם סיום יחסי העבודה בין התובעת לבין הנתבעת נעשה בניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה על רקע היותה של התובעת בהיריון? זו השאלה המרכזית בה עלינו להכריע בתיק זה. נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולראיות שהוצגו בפנינו, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, והכל כפי שיפורט להלן.

הנתבעת תשלם לתובעת סכום נוסף בסך של 7,500 ₪ בגין השתתפות בהוצאות שכ"ט עו"ד. הסכומים דלעיל ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למלוא התשלום בפועל.

בנוסף, משקבענו כי התובעת התפטרה בדין מפוטרת, הנתבעת תשלם לה את מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לה בגין תקופת עבודתה.

ביחס לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, לא מצאנו כי יש לפסוק פיצויים כאמור וזאת לאור המחלוקת הכנה בין הצדדים בנוגע לעצם זכאותה של התובעת לקבל פיצויי פיטורים.

בפני בקשה לגילוי מסמכים מטעם הנתבע במסגרתה עתר לחייב את התובע למסור כתב ויתור על סודיות רפואית וכללית.

לגירסת הנתבע, בין הצדדים לא היתקיימו יחסי עובד ומעסיק עקב מוגבלות משמעותית ממנה סובל התובע (הנתבע נתן לתובע מסגרת שיקומית) וכי מצבו לא הוחמר אלא השתפר מאז הגיע אליו.

התובע הוסיף, כי קיימת חשיבות לדעת ממתי התובע היה חולה, מה היו מגבלותיו התפקודיות והאחרות והשלכותיהם על ערכה נטו של שעת שהיה/עבודה של התובע כעולה מהפסיקה.

לסיכום וכאמור בע"ע (ארצי) 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' יהודה פלצ'י "בכל הנוגע לזכות לפרטיות של בעל דין, יש להעדיף, ככלל, את הערך של קיומו של הליך שפוטי תקין ויעיל, הנערך ב'קלפים פתוחים'; בכל הנוגע לזכות לפרטיות של צדדים שלישיים יש ליתן משקל משמעותי לזכות לפרטיות ...; אם וככל שהמדובר בבקשה לעיון וגילוי במסמכים הפוגעים בפרטיותם של צדדים שלישיים, על בית הדין למצות את השיקול בדבר חלופות אחרות ...; לא נימצאו חלופות אחרות ונדרשת פגיעה בפרטיותם של צדדים שלישיים להליך, תצומצם הפגיעה בפרטיות להכרחי ולחיוני ביותר, כנדרש לצרכי המשפט וכעולה במדויק מטענות הצדדים ולא מעבר לכך; על בית הדין לבחון במשורה את הרלוואנטיות של החומר הנידרש בהתייחס לצדדים שלישיים". מן הכלל אל הפרט: כעולה מכתבי הטענות, בין הצדדים נטושה מחלוקת בעיניין הקף משרתו של התובע לרבות יכולתו לעבוד במשרה מלאה לנוכח מצב בריאותו, יכולת ההישתכרות שלו ונסיבות סיום העסקתו אשר לטענת התובע נובעות ממצבו הבריאותי.

לנוכח האמור לעיל כאשר מחד קיימת חשיבות בגילוי מסמכים רחב ככל האפשר ומנגד כאשר גילוי כאמור עלול לפגוע בצורה ניכרת בפרטיות התובע מצאתי לאזן בין האינטרסים השונים ולהורות כדלקמן: לנוכח חשיבות בחינת יכולתו של התובע לעבוד במשרה מלאה או חלקית ובהיתחשב בטענות הנתבע, כי התובע עבד במשרה חלקית בלבד לאור מצבו הבריאותי, מצאתי להורות לתובע להמציא לנתבע את כל החלטות המל"ל שעניינן שאלת כושר עבודתו של התובע לאורך השנים.

...

לסיכום וכאמור בע"ע (ארצי) 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' יהודה פלצ'י "בכל הנוגע לזכות לפרטיות של בעל דין, יש להעדיף, ככלל, את הערך של קיומו של הליך שיפוטי תקין ויעיל, הנערך ב'קלפים פתוחים'; בכל הנוגע לזכות לפרטיות של צדדים שלישיים יש ליתן משקל משמעותי לזכות לפרטיות ...; אם וככל שהמדובר בבקשה לעיון וגילוי במסמכים הפוגעים בפרטיותם של צדדים שלישיים, על בית הדין למצות את השיקול בדבר חלופות אחרות ...; לא נמצאו חלופות אחרות ונדרשת פגיעה בפרטיותם של צדדים שלישיים להליך, תצומצם הפגיעה בפרטיות להכרחי ולחיוני ביותר, כנדרש לצרכי המשפט וכעולה במדויק מטענות הצדדים ולא מעבר לכך; על בית הדין לבחון במשורה את הרלוונטיות של החומר הנדרש בהתייחס לצדדים שלישיים". מן הכלל אל הפרט: כעולה מכתבי הטענות, בין הצדדים נטושה מחלוקת בעניין היקף משרתו של התובע לרבות יכולתו לעבוד במשרה מלאה לנוכח מצב בריאותו, יכולת ההשתכרות שלו ונסיבות סיום העסקתו אשר לטענת התובע נובעות ממצבו הבריאותי.

בהתחשב בכך שהמסמכים שיגולו כוללים מידע רפואי של התובע, הנני מורה לנתבע ולבא כוחו שלא לעשות במסמכים האמורים כל שימוש למעט לצרכי הליך זה ולא להעביר לצד שלישי כלשהו מסמכים או נתונים שיתקבלו בעניינו של התובע.

כל פשרה שנעשתה על ידי מי מהתובעים בקשר עם המנוח ו/או עיזבונו מחוץ להליך משפטי וכל הליך שעדיין מנוהל, מכתבי צד, ניסיונות לפשרה, דרישות וכיו"ב. כתב ויתור על סודיות רפואית בשמו של המנוח, אשר יאפשר לנתבע לפנות לכל רופא או מוסד רפואי לצורך קבלת מלוא המידע הרפואי בעיניינו של המנוח, לרבות לצורך קבלת חוות דעת רפואיות.

לגבי בקשה מעין זו נפסק ברע"א 1743/16 זאבי נ' רום, 18.5.2016 – "מעיקרון הגילוי מתבקש שבשעה שאין ביכולתו של בעל-דין להצביע על מיסמך ספציפי, יתיר בית-המשפט עיון גם בסוגי מסמכים, בתנאי שהוכחה הרלוואנטיות שלהם לעניין שבמחלוקת [...] גישה זו לא נועדה להעניק הכשר לבעל-דין לעיין ללא מיגבלה במסמכיו של יריבו. בתי-המשפט כבר עמדו על ההבחנה שבין 'מסע דיג' של מסמכים, הפורץ את גדרי השאלות שבמחלוקת, לבין איתור מסמכים המכוון לבירור המחלוקת הנדונה. על-מנת שהדבר יותר, נידרש המבקש לשכנע את בית-המשפט כי לכאורה קיימת זיקה ישירה בין המסמכים (או סוגיהם) לבין העניין שבפניו" (רע"א 2534/02‏ שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193 (2002) (להלן: עניין שמשון)).

מטעמים של עשיית צדק וחשיפת האמת, בנסיבות בהן הפלוגתא היא בין יורשי העובד והמעסיק ואינה בין הצדדים הישירים ליחסי העבודה, ראוי לאפשר למערער, בשלב זה, לעיין גם במסמכים נוספים שמצויים בידי המשיבים, שסביר להניח שכוללים מידע לגבי מצבו של המנוח עובר לפטירתו (סוגיה שהיא בלב המחלוקת העובדתית בין הצדדים).

...

לא מצאנו כי החלטת הרשמת חורגת ממתחם שיקול הדעת הנתון לה או שיישמה את מבחני הפסיקה האמורים באופן המצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

  לעניין יחסיו של המנוח עם המשיבים (וכפועל יוצא מכך בחירתו של המנוח במסלול פנסיה), מקובלת עלינו הנמקת הרשמת לפיה משעה שהמשיבים הוכרו כיורשיו החוקיים של המנוח, מערכת היחסים ביניהם אינה עומדת לדיון.

סוף דבר - הערעור מתקבל באופן חלקי.

אשר לנושא הבדיקות הרפואיות, קבע כי "אין ספק כי תפקיד של מציל מצריך כושר גופני, ולכן דרישה של ביצוע בדיקה רפואית לאחר פגיעה בעבודה לא נראית לנו כדרישה בלתי סבירה. על כן, הדרישה לחתום על טופס ויתור על סודיות רפואית אינה בגדר 'היתעמרות' אלא דרישה לגיטימית". בית הדין דחה את טענת המערער לפיה יש לראות היתעמרות בדרישה ממנו להבדק פעם נוספת שכן "התובע בתפקידו כמציל נידרש לעבור בדיקה אצל רופא תעסוקתי מדי תקופה; יש לזכור כי מדובר בתפקיד שאמון על שמירת חיי אדם, על כן התובע צריך להיות בכושר גופני כפי שנידרש בתפקידו כמציל". עוד ציין כי סרוב לחתום על טופס הויתור על סודיות רפואית עשוי להתפרש כניסיון להסתיר מידע מהמעסיק.

בית הדין קבע כי "כלל המקרים האלה לא עולים לכדי מסכת היתעמרות והתנכלות בעבודה כלפי התובע, אלא (לפחות בחלקם) מהוים חלק מהפררוגטיבה הניהולית של המעסיק. אין במקרים אלה פגיעה בכבוד עובד או השפלתו במקום העבודה, ולא מדובר ביצירת סביבת עבודה עוינת שיוצרת הטרדה רגשית או היתנהגות בריונית כלפי עובד במקום העבודה". לאור כל זאת, נדחתה במלואה הטענה להתעמרות והתנכלות.

במסגרת פסק הדין החלקי בתובענה הנוספת ציינה השופטת אופירה דגן-טוכמכר עוד בשנת 2014 כי "מהראיות שבפני, בשלב זה של ההליך, אין כל אפשרות לדעת האם עניין לנו בעובדים ישרי דרך שהממונה עליהם מתנכל להם מטעמים זרים, או שמא מדובר בעובדים פורעי סדר ובממונה שפועל באופן סביר וענייני על מנת להבטיח את תיפקודו התקין של האגף שבראשותו. אפשר גם, שאין ענייננו בצדיקים גמורים וברשעים גמורים אלא שני הצדדים לסכסוך לא העריכו נכונה את מיגבלות כוחם ומעמדם, ונקלעו למאבקי כוח מיותרים. יש להצטער על כך שהצדדים לא השכילו ליישר ביניהם את ההדורים או להגיע לכל פיתרון אחר שיהיה בו כדי להביא סוף להתכתשות, הפוגעת בתיפקוד האגף. מצער מכך, שהגורמים המוסמכים בערייה לא השכילו ליפתור את העניין, באופן שהוביל לגלגולו לבית הדין". גם בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות, בהכרעת הדין שנתן בשנת 2019 בתובענה המשמעתית שהוגשה כנגד המערער (תיק 40/16), הבהיר כי "שוררת מערכת יחסים עכורה בין מר תמיר לבין הנאשם מזה מספר שנים, משטמה העומדת בלב ליבם של האירועים שנידונו לפנינו. יודגש, כי לא עמדנו על הנסיבות שהביאו את הצדדים לנתק מוחלט, אם כי נחשפנו מעט לרקע ולהיכרות רבת השנים ביניהם... אין באמור בגוף הכרעת הדין כדי להביע עמדה ביחס לתרומתו של צד זה או צד אחר לנתק הקיים ביניהם... עוד התרשמנו, כי שני הצדדים יוצאים נפסדים מהמשטמה השוררת ביניהם... בצעד חריג, אנו פונים למנהלי הערייה הבכירים ביותר, ליתן את התייחסותם בדחיפות לפיתרון הסיכסוך המתנהל מזה שנים ולהביאו אל קיצו, היתנהלות בערכאות משפטיות בלבד אינה יכולה להביא מזור". למרות קריאות שיפוטיות אלה לבעלי התפקידים בערייה, לצערנו דבר לא נעשה עד היום (כך לפחות עלה מטיעוני הצדדים לפנינו), ומערכת היחסים הקשה בין הצדדים עודנה נמשכת באופן הפוגע לא רק בשניהם אלא גם (כך ניתן להניח) בתיפקוד האגף.

כיוון שהתעמרות יכולה להתרחש גם כאשר מעסיק או ממונה מטעמו פועלים במסגרת גדרי סמכותם – בחינה של כל טענה במנותק מההקשר הכולל עשויה להוביל להסבר עינייני לכל טענה שהוא לכאורה משכנע, וייתכן שבכך תוחמץ היתעמרות שבאה לידי ביטוי בתמונה בשלמותה.

...

אשר לעניינם של שני המצילים הנוספים – כפי שעולה מניתוח הדברים לעיל, לא שוכנענו כי הוא רלוונטי לעניינו של המערער וממילא לא הובאה הצדקה לקבל מסמכים הנוגעים לעובדים שאינם חלק מההליך תוך פגיעה בפרטיותם.

סוף דבר – נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה (תוך הבהרה כי אין בו כדי להכריע בשאלת ותק המערער לצורך חישוב זכויותיו לפנסיה, כמפורט לעיל).

עם זאת שוכנענו כי המערער העלה את הטענות מדם ליבו ובתום לב, כאשר לא ניתן להתעלם מחלקה של העירייה שמשך שנים רבות אינה מבצעת את הדרוש לצורך הפסקת מאבקי הכוח החריפים באגף החופים.