הגבלת חופש העיסוק של סוכני נדל"ן

בבקשתו טוען בקליפת האגוז כי: (1) שוק הסיטונות בשיווק המזון הנו "שוק ידוע, בו מספר הסיטונאים ידוע, הקף ונפח הענף ידוע, ואין כל סבירות להטיל הגבלה על מעבר של סוכן, שזה עסוקו מסיטונאי אחד למישנהו" (סעיף 18 לבקשה).

בעיניין זה נפסק בע"ע (ארצי) 80-08‏ ‏ דאטה פול בע"מ - יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ (7.10.10) כי: "סיכומם של דברים עד כאן מעלה כי אין לקבוע באופן גורף שרשימת לקוחות הנה סוד מסחרי, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך איזון האינטרסים של העובד, המעביד והציבור. על מנת שרשימת לקוחות תהווה סוד מסחרי, צריך להיות בה מידע המעניק יתרון מסחרי לבעליו, מידע סודי ולא נגיש לציבור, כמו גם מידע שיצירתו כרוכה בהשקעת מאמץ, זמן וממון. רשימת לקוחות יכול ותהיה בגדר סוד מסחרי כאשר מדובר בלקוחות ממשיים או בלקוחות קבועים, ולא בלקוחות שאת שמותיהם ניתן לדלות, למשל, מספר הטלפונים, כאשר מדובר במקרים בהם דרוש מאמץ מיוחד להשיג את הרשימה וכאשר יוכח כי יש ערך מוסף כלשהוא בקבלת הרשימה מן המוכן". (וראו עוד בבר"ע (ארצי ) 38380-03-17 טל כהן - טריגו חברה להשקעות ושיווק נדל"ן בע"מ (11.06.17)).

הדרישה למידתיות יכולה ללבוש מספר צורות, ובהם התאמת עניינית בין הקף הסוד לכאורה לבין הצוו הניתן (ובכך להמנע מפגיעה "עודפת" בחופש העיסוק של העובד); בחינת אפשרות הגבלת הצוו בזמן ובמקום, וזאת ככל שיונח יסוד להנחה כי ליבת הסוד אכן ניתנת לגדירה בדרך זו; הגבלת הקף רשימת הלקוחות בהם טיפל העובד לשעבר בראי מידת ביסוס החשש כי העובד לשעבר נחשף מפאת טיפולו לסודותיו המסחריים של המעסיק, ועוד.

...

מטעמים אלה אני סבורה כי יש צורך בדיון מעמיק בתחולת ההגנה בסעיף 7 לחוק על פרופיל עסקי של לקוח המעסיק, ככל שהוא מהווה סוד מסחרי, ואין בטענה זו בנקודת זמן זו למנוע מתן הצו הזמני.

לאור כל האמור, לא מצאתי להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי בדבר קיומו לכאורה של סוד מסחרי ונחיצותו של מתן צו מניעה זמני לשם הגנה עליו, וחלקיה אלה של בקשת רשות הערעור – נדחים.

סוף דבר – הטענות הכלליות בבקשת רשות הערעור – לרבות הטענות כנגד הקביעה הלכאורית בדבר קיומו של סוד מסחרי לחברת שבי ונחיצותו של צו מניעה לשם הגנה עליו – אינן מצדיקות מתן רשות ערעור, והבקשה ביחס לטענות אלה נדחית.

] בין הצדדים הוסכם, בין השאר, כי בקיש לא יוכל להתחרות בסלומון באיזור העיסוק משך תשעה חודשים מתום ההיתקשרות - הגבלת עיסוק גאוגרפי, עוד נאסר על הנתבע לפנות ללקוח או ביחס לנכס שהיה קשור לסוכנות (כהגדרתם בהסכם) משך 24 חודשים מתום ההיתקשרות - איסור פנייה ללקוחות, וכן הגבלה ללא זמן משימוש או העברת מידע הקשור לסוכנות – איסור שימוש בסוד מסחרי.

דבר זה מקנה יתר חשיבות לדרישת ההוכחה כי המידע שנשמר אצל סוכנות סלומון אכן נבדל מהכלל, ומספיק ייחודי כדי להקנות יתרון מסחרי לבעליו בשוק זה.[footnoteRef:19] [19: ראו והשוו ע"ע (ארצי) 62/08 לבל דוד - חברת הדקה ה-90 בע"מ (27.12.09) (להלן: "הילכת הדקה ה-90") – "אין לראות ברשימת ספקים הידועה לכלל הגורמים בענף התיירות כרשימה סודית".] מאגר הלקוחות והנכסים נראה כללי ומכיל, באופן גורף, כל לקוח שנתפס כמתעניין בנכס נדל"ן ממקורות שונים, גם כאלו החשופים לכלל הציבור כגון יד 2 ועיסקאות קודמות.

מעבר לכך שסלומון לא הוכיח את הנסיבות הנדרשות ויותר מכך, התניות אינן שומרות על האיזון הרצוי בין האינטרסים של המעסיק לבין חופש העיסוק של בקיש, מבחינת הקפן של ההגבלות מבחינת הזמן, המקום וסוג הפעילות.

...

פיצוי בגין התנהלות שלא בתום לב אין אנו סבורים, בנסיבות העניין, כי סלומון התנהל באופן שראוי לפסוק בגינו פיצוי בגין התנהלות שלא בתום לב. התובע התנהל כפי שמקובל בענף התיווך.

לסיכום סלומון ישלם לבקיש, סך של 9,261 ₪ בגין רכיב השעות נוספות.

לאור תוצאת ההליך ובשים לב לפערים בין הסכומים שנפסקו אל מול הסכומים שנתבעו בפועל בשתי התביעות, מצאנו כי אין מקום לפסוק הוצאות למי מהצדדים.

עוד עתרה למתן צו מניעה האוסר על הנתבעים לעבוד או ליתן שירות במישרין או בעקיפין ללקוחות התובעת; ליתן צו האוסר על כל שימוש במידע מסחרי או עסקי או סודי של התובעת הקשור בתחום פעילותיה ועיסוקיה, לרבות קשרי עבודה עם לקוחות, ספקים, רשימות סוכנים ולקוחות וחברות מטרה, אנשי מפתח של לקוחות, עובדים, מידע עסקי, פורמטים, תוצרים, תמחירים ותנאי העסקה של עובדים.

לטענתה, היא ביקשה לעסוק בקידום מכירות ושיווק של העסק של בעלה המנהל עסקי אופטיקה ונדל"ן בצרפת.

באשר לשלושת הנסיבות האחרונות, כאשר הן אינן מוגנות בחוק כלשהוא, בית-הדין יגביל את חופש העיסוק של עובד, רק אם קיימת תניית הגבלת עיסוק בחוזה העבודה שנחתם בין העובד לבין מעסיקו הקודם.

...

משכך, הנני קובעת כי מר שמלה אינו חייב בהשבת הרכב לידי התובעת והוא יועבר לבעלותו, ומנגד, ההלוואה שנתן מר שמלה לתובעת לצורך רכישת הרכב, תקוזז כנגד הרכב.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, מצאתי כי דין התביעה להתקבל.

הנתבעים ישלמו לתובעת כמפורט בסעיפים 82-84 לעיל.

המעסיק הוא הבעלים של סוכנות לשיווק נדל"ן בשם "יוקרה אסטייט", והעובדת החלה לעבוד עבורו ביום 5.1.17 בהתאם להסכם היתקשרות שנחתם באותו יום, וקבע בין היתר כי לא מתקיימים יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים.

העירעור מתייחס לנושא אחד בלבד שנידון בפסק הדין, והוא בקשת המעסיק לאכוף את סעיף 3.9 להסכם ההיתקשרות בין הצדדים, בו נקבע כדלקמן: "בעת הפסקת העבודה בין הצדדים, על פי הצעתה של רביד אלימלך ובהסכמה מלאה, סוכם כי במשך 18 חודשים, ממועד הפסקת העבודה, תשלם רביד על כל עסקה שתתבצע באמצעותה, גם אם לא הייתה כלל ועיקר פעילות אקטיבית מצדו של יוסי מימרן, 50 אחוז+ מע"מ מהכנסותיה ממקצוע התיווך, ליוסי מימרן מיוקרה אסטייט. דהיינו, במשך שנה וחצי ממועד הפסקת העבודה המשותפת עם יוסי מימרן, תשלם רביד אלימלך 50 אחוז + מע"מ ממחזור הכנסותיה (מחצית מכל עסקה שרביד תסגור) מעיסקאות התיווך ליוסי מימרן על פי פנקסי החשבוניות שלה והדו"ח השנתי שלה. רביד אלימלך מתחייבת לעדכן את יוסי על כל עסקה שסגרה, כמו-כן מתחייבת בגמר העבודה המשותפת להחזיר ליוסי מימרן את כל פנקסי יוקרה אסטייט, תפסיק לייצג עצמה כעובדת של יוקרה אסטייט ולא תישתמש בשם העסק בשום צורה". בית הדין האיזורי קבע כי יש לבחון את תוקפה של התניה בהתאם לאיזון הסביר בין האינטרסים הלגיטימיים של המעסיק לבין חופש העיסוק של העובדת.

בהתאם קבע, כי יש להגביל את משכה של ההיתחייבות לחצי שנה בלבד ובמקביל להגביל את היקפה באופן שיתייחס אך ורק ללקוחות שגויסו לסוכנות המעסיק - גם אם לא בבלעדיות - בתקופת עבודתה של העובדת אצלו.

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים כפי שהובאו בפנינו בכתב ובעל פה ועיינו בכל חומר התיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות וכי יש לאשר את תוצאת פסק דינו של בית הדין האזורי (וזאת מבלי להביע עמדה ביחס לחלקי פסק הדין עליהם לא הוגש ערעור מטעם מי מהצדדים).

בהיבט נוסף, נחה דעתנו כי הוראת החוזה פוגעת בזכות היסוד של העובדת לחופש עיסוק בתקופה שלאחר סיום עבודתה באופן החורג מהגנה על אינטרס לגיטימי של המעסיק, שכן יש בה כדי לקשור אותה למעסיק למשך תקופה לא מבוטלת לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים, תוך פגיעה ביכולתה למצות את כושר השתכרותה, וכל זאת מבלי שהוכח כי המעסיק השקיע משאבים משמעותיים בהכשרה ייחודית שלה בתקופת העסקתה הקצרה באופן המצדיק זאת, או באופן החורג מהדרכה כללית הניתנת לכל עובד (והשוו: ע"ע (ארצי) 38834-10-10 טמיר נתיבי אוויר בע"מ - רונן קמחי (8.11.15)).

סוף דבר - הערעור נדחה.

מדובר באדם שהחל לעבוד כסוכן של התובע בתחום של תיווך/ניהול נכסים בתחום הנדל"ן ועשה כן לתקופה קצרה ביותר של כ-7 חודשים.

משלא היה רשאי התובע להגביל את חופש העיסוק של הנתבע, אין עילה לחייב אותו להעביר לתובע את רווחיו בתקופה המדוברת, גם לו היה מסתבר כי עשה רווחים כאלה (ומכאן שגם אין עילה לצוו של מתן חשבונות) והרי כאמור, הפוכו של דבר הוכח, הנתבע לא זכה לרווחים כלשהם בתקופה שלאחר סיום ההסכם עם התובע ועד שעזב את תחום ניהול הנכסים/תיווך בנדל"ן, אלא רק הפסדים, כעולה מאישור רואה החשבון.

...

לפיכך, גם כאן דין התביעה להידחות.

סוף דבר אשר על כן, התוצאה הנה כי דין התביעה להידחות, למעט התביעה לצו מניעה ביחס לשימוש בהסכמי התובע ולתביעה לפיצוי מוסכם של $3,000+ מע"מ, שנמצאה מוצדקת, אם כי לא יינתן בגינה סעד אופרטיבי, משכבר נגבה הסכום בתביעה השטרית כאמור.

לאחר שנתתי דעתי לכל הנדרש כדי לקבוע את סכום שכר הטרחה הריאלי והסביר בנסיבות הנזכרות לעיל, אני מחליט לחייב את התובע לשלם לנתבע שכר טרחת עו"ד בסך של 50,000 ₪.