מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הגבלת חופש העיסוק בסעד זמני

בהליך בקשת רשות ערעור (בר"ע) שהוגש בשנת 2014 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

הנשיא יגאל פליטמן לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האיזורי בתל אביב (בתיק סע"ש 19286-05-14; השופט יצחק לובוצקי; החלטה מיום 27.7.14), בה התקבלה בחלקה בקשה מטעם המשיבה למתן סעד זמני בעיניין הגבלת חופש עיסוק.
...
לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את טענות המבקשים הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבה, מקום שלא נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטת בית הדין האזורי.
המבקשים מעלים טענות רבות ומפורטות, אולם לא שוכנעתי כי יש בטענות אלה כדי לסטות מהחלטתו של בית הדין האזורי.
סיכומו של דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

בהליך בקשת רשות ערעור (בר"ע) שהוגש בשנת 2015 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

ההליך שבכותרת הוא בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי בתל אביב - יפו (סע"ש 19286-05-14שגב דאדו ואח' - אדגו תיקשורת ואח'; השופט יצחק לובוצקי; החלטה מיום 27.7.14), במסגרתה התקבלה בחלקה בקשה מטעם המשיבה למתן סעד זמני בעיניין הגבלת חופש העיסוק.
...
על רקע האמור הורתי, בהחלטתי מיום 11.12.14, כי - "ככל שמי מהצדדים להליך מתנגד לבקשת המבקשת לעיון בתיק, יגיש את נימוקי התנגדותו תוך 7 ימים ממועד המצאת החלטה זו" כוכבית המודעות בע"מ, המשיבה הפורמאלית בתיק העיקרי (להלן - כוכבית המודעות), בהודעתה מיום 17.12.14, התנגדה לבקשה לעיון בתיק מן הטעם כי אין היא צד להליך שבין המבקשים למוקד.
דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לבקשה לעיון בתיק בית הדין, לתגובות הצדדים ולכלל החומר המונח בפני, נחה דעתי כי יש להיענות באופן חלקי לבקשה.
לאור אמות המידה המפורטות לעיל, סבורני כי יש להיעתר לבקשת העיון בחלקה.
אשר על כן, בנסיבות העניין בהם כוכבית המודעות אינה חלק ממושא הבקשה לעיון בתיק בית הדין, ולצורך איזון בין האינטרסים השונים - פגיעה בזכות לפרטיות, ובזכות ההגנה על סודות מסחריים ונוכח הסכמת מבקש העיון, מוקד, כי רשימת הלקוחות או כל נושא אחר שבית הדין יסבור שהינו סוד מסחרי יושחר מכתבי הטענות, נחה דעתי כי יש להתיר העיון בתיק בית הדין האזורי, במסגרתו מתנהל ההליך העיקרי בין הצדדים בתיק שבכותרת, לאחר הוצאות כתבי הטענות הנוגעים לכוכבית מודעות והשחרת כתבי הטענות הנוגעים לכוכבית מודעות וכן השחרת המסמכים העוסקים בסודות מסחריים ורשימת לקוחות.

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2003 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

כדי לשמור על האנטרס של גירית בקשריה עם היצרן, הורה בית הדין על הגבלת חופש העיסוק של המשיבים – בתחילה כסעד זמני ולאחר מכן כסעד סופי - לתקופה של ששה חודשים בלבד החל מיום פיטוריהם וחייב אותם בתשלום הוצאות המערערת בסך 25,000 ש"ח (להלן: פסק הדין).
...
על מהות המגעים שקיים סמי – בעל מניות עיקרי והמנהל בגירית - עם עובדיו הבכירים, הלא הם המשיבים, נאמר בפסק הדין כך: "אנו דוחים את טענתה של התובעת לפיה, המגעים בין סמי לבין הנתבעים נועדו אך כדי להתחקות אחר כוונותיהם של הנתבעים ולהוכיח את זממם לגניבת לקוח. אם כך היו פני הדברים, לא היה מקום לקיים את המגעים תקופה של למעלה מארבעה חודשים כשהנתבעים ממשיכים לעבוד במקביל בתובעת ולעמוד מטעמה בקשרי עבודה עם קרונה. לדעתנו המו"מ מצד סמי התנהל בכוונה לסיימו בהצלחה באופן שיוקם גוף חדש בו יהיו שותפים הוא והנתבעים ואשר יקבל את ייצוגה של קרונה בארץ. המו"מ לא עלה יפה בשל דרישותיהם הגבוהות של הנתבעים לנתח גדול יותר באותה חברה חדשה". בהמשך נתן בית הדין דעתו למגעיו של סמי עם קרונה, בהם נטלו חלק גם המשיבים: "המו"מ מצידו של סמי בא על רקע החשש הממשי שלקוח חשוב כקרונה ישמט מתחת ידיה של התובעת. כדי למנוע נזק זה לתובעת ולסמי הועלתה, על ידי מי שהועלתה, ההצעה שאמורה היתה להשאיר את קרונה בקשרי מסחר עם סמי באופן שסמי יהיה שותף בכיר בגוף שימשיך לייצג בלעדית את קרונה בארץ. סבורים אנו שכבר בתחילת המגעים בין הצדדים, חשד סמי בנתבעים, כי ידם בכך שקרונה עומדת לשנות את מעמדה של התובעת כנציגה בלעדית שלה בישראל. הצעד שבחר סמי, על מנת למנוע את הנזק הכספי, היה לנסות ולהכנס לשותפות עם הנתבעים וזאת תוך ניצול הקשרים שלהם עם קרונה. לקראת חודש פברואר 2001, הבין סמי כי מו"מ זה לא יגיע לסיכום חיובי מבחינתו ועל כן, "שינה כיוון" והחליט למנוע מהנתבעים לקבל לידיהם את יצוגה של קרונה ללא שיתופו שלו.
" בהתייחס למעורבות הרבה שגילו המשיבים בהתקשרות עם קרונה ועל החלק הפעיל שנטלו במהלכים אלה, בידיעתו של סמי ואף שלא בידיעתו, קבע בית הדין האזורי: "[המשיבים – נ.א.] לא טמנו ידם בצלחת. תוך כדי עבודה בתובעת, הם ניהלו מגעים אינטנסיביים עם סמי להקמת החברה החדשה ובין השאר הציגו לו מספר תכניות עסקיות באשר להקמתה ופעילותה של אותה חברה. תכניות אלו כללו אפשרויות מימון מגורם חיצוני. זהותו של אותו גורם הוסתרה מסמי. הנתבעים עמדו בקשר גם עם אובה [שהיה מנהל האזור מטעם קרונה ואחראי על הקשרים בין קרונה לגירית – נ.א.] בכל הקשור להקמת הגוף החדש. בהקשר זה אין אנו מקבלים את טענת הנתבעים, כי נסיעתו של הנתבע 2 לגרמניה ביום 5.1.02, היתה במסגרת חופשה פרטית ללא קשר ליוזמה להקמת הגוף החדש. אנו סבורים כי נסיעתו זו לברלין היתה גם בקשר למו"מ שהתנהל בכל הקשור לעתיד הקשרים בין קרונה לתובעת... על הקשר ההדוק שבין אובה לבין הנתבעים – קשר החורג מהיותה של קרונה לקוח של הנתבעת – ניתן ללמוד גם מכך שבעת ביקורו של אובה בארץ בסוף חודש ינואר 2002, בילו עימו הנתבעים גם בחופשה פרטית וגם הפגישו אותו עם המממן הפוטנציאלי של החברה החדשה ללא ידיעתו של סמי ". חיזוק לקביעה עובדתית זו מוצאים אנו במברק ששלחה קרונה למשיבים#_ftn5 בסמוך לאחר פיטוריהם ובו ביטוי קונקרטי למגעים שהתקיימו ביניהם, הן בזמן שהמשיבים עבדו עדיין בחברה והן לאחר סיום עבודתם בה, ועל קשרי המסחר השוטפים שנקשרו בהסתר בינם לבין קרונה לקראת מימוש פעילותם העצמאית של המשיבים במסגרת החברה שהקימו (להלן: המברק).
בהתחשב באמור לעיל נראה לי כי יש לקבוע למשיבים את תקופת ההגבלה הקבועה בחוזי ההתקשרות בינם לבין גירית, בתוספת 6 חודשים, בגין המו"מ שנוהל על ידם מול קרונה, בתוך תקופת עבודתם ועל כן מן הראוי לקבוע כי מר אביב במשך 18 חודש ומר מורגנשטרן במשך 30 חודש, ימנעו ו/או יפסיקו: · מלפנות ו/או להתקשר ו/או להיות בקשרי עבודה או עסקים, או קשר מסחרי אחר, במישרין או בעקיפין, ובכל צורה שהיא, עם קבוצת קרונה.
נציג ציבור אמנון כספי מקובלת עלי חוות דעתה של חברתי השופטת ארד ואני מצטרף להנמקתה ולתוצאותיה.
סוף דבר על דעת כל שופטי המותב, נדחה ערעורם של המשיבים ומתקבל ערעורה של גירית בכל הנוגע להגבלת המשיבים ביחסיהם עם קרונה.

בהליך בש"א (בש"א) שהוגש בשנת 2003 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

כדי לשמור על האנטרס של גירית בקשריה עם היצרן, הורה בית הדין על הגבלת חופש העיסוק של המשיבים - בתחילה כסעד זמני ולאחר מכן כסעד סופי - לתקופה של ששה חודשים בלבד החל מיום פיטוריהם וחייב אותם בתשלום הוצאות המערערת בסך 25,000 ש"ח (להלן: פסק הדין).
...
על מהות המגעים שקיים סמי - בעל מניות עיקרי והמנהל בגירית - עם עובדיו הבכירים, הלא הם המשיבים, נאמר בפסק הדין כך: "אנו דוחים את טענתה של התובעת לפיה, המגעים בין סמי לבין הנתבעים נועדו אך כדי להתחקות אחר כוונותיהם של הנתבעים ולהוכיח את זממם לגניבת לקוח. אם כך היו פני הדברים, לא היה מקום לקיים את המגעים תקופה של למעלה מארבעה חודשים כשהנתבעים ממשיכים לעבוד במקביל בתובעת ולעמוד מטעמה בקשרי עבודה עם קרונה. לדעתנו המו"מ מצד סמי התנהל בכוונה לסיימו בהצלחה באופן שיוקם גוף חדש בו יהיו שותפים הוא והנתבעים ואשר יקבל את ייצוגה של קרונה בארץ. המו"מ לא עלה יפה בשל דרישותיהם הגבוהות של הנתבעים לנתח גדול יותר באותה חברה חדשה". בהמשך נתן בית הדין דעתו למגעיו של סמי עם קרונה, בהם נטלו חלק גם המשיבים: "המו"מ מצידו של סמי בא על רקע החשש הממשי שלקוח חשוב כקרונה ישמט מתחת ידיה של התובעת. כדי למנוע נזק זה לתובעת ולסמי הועלתה, על ידי מי שהועלתה, ההצעה שאמורה היתה להשאיר את קרונה בקשרי מסחר עם סמי באופן שסמי יהיה שותף בכיר בגוף שימשיך לייצג בלעדית את קרונה בארץ. סבורים אנו שכבר בתחילת המגעים בין הצדדים, חשד סמי בנתבעים, כי ידם בכך שקרונה עומדת לשנות את מעמדה של התובעת כנציגה בלעדית שלה בישראל. הצעד שבחר סמי, על מנת למנוע את הנזק הכספי, היה לנסות ולהכנס לשותפות עם הנתבעים וזאת תוך ניצול הקשרים שלהם עם קרונה. לקראת חודש פברואר 2001, הבין סמי כי מו"מ זה לא יגיע לסיכום חיובי מבחינתו ועל כן, "שינה כיוון" והחליט למנוע מהנתבעים לקבל לידיהם את יצוגה של קרונה ללא שיתופו שלו.
" בהתייחס למעורבות הרבה שגילו המשיבים בהתקשרות עם קרונה ועל החלק הפעיל שנטלו במהלכים אלה, בידיעתו של סמי ואף שלא בידיעתו, קבע בית הדין האזורי: "[המשיבים - נ.א.] לא טמנו ידם בצלחת. תוך כדי עבודה בתובעת, הם ניהלו מגעים אינטנסיביים עם סמי להקמת החברה החדשה ובין השאר הציגו לו מספר תכניות עסקיות באשר להקמתה ופעילותה של אותה חברה. תכניות אלו כללו אפשרויות מימון מגורם חיצוני. זהותו של אותו גורם הוסתרה מסמי. הנתבעים עמדו בקשר גם עם אובה [שהיה מנהל האזור מטעם קרונה ואחראי על הקשרים בין קרונה לגירית - נ.א.] בכל הקשור להקמת הגוף החדש. בהקשר זה אין אנו מקבלים את טענת הנתבעים, כי נסיעתו של הנתבע 2 לגרמניה ביום 5.1.02, היתה במסגרת חופשה פרטית ללא קשר ליוזמה להקמת הגוף החדש. אנו סבורים כי נסיעתו זו לברלין היתה גם בקשר למו"מ שהתנהל בכל הקשור לעתיד הקשרים בין קרונה לתובעת... על הקשר ההדוק שבין אובה לבין הנתבעים - קשר החורג מהיותה של קרונה לקוח של הנתבעת - ניתן ללמוד גם מכך שבעת ביקורו של אובה בארץ בסוף חודש ינואר 2002, בילו עימו הנתבעים גם בחופשה פרטית וגם הפגישו אותו עם המממן הפוטנציאלי של החברה החדשה ללא ידיעתו של סמי ". חיזוק לקביעה עובדתית זו מוצאים אנו במברק ששלחה קרונה למשיביםבסמוך לאחר פיטוריהם ובו ביטוי קונקרטי למגעים שהתקיימו ביניהם, הן בזמן שהמשיבים עבדו עדיין בחברה והן לאחר סיום עבודתם בה, ועל קשרי המסחר השוטפים שנקשרו בהסתר בינם לבין קרונה לקראת מימוש פעילותם העצמאית של המשיבים במסגרת החברה שהקימו (להלן: המברק).
בהתחשב באמור לעיל נראה לי כי יש לקבוע למשיבים את תקופת ההגבלה הקבועה בחוזי ההתקשרות בינם לבין גירית, בתוספת 6 חודשים, בגין המו"מ שנוהל על ידם מול קרונה, בתוך תקופת עבודתם ועל כן מן הראוי לקבוע כי מר אביב במשך 18 חודש ומר מורגנשטרן במשך 30 חודש, ימנעו ו/או יפסיקו: * מלפנות ו/או להתקשר ו/או להיות בקשרי עבודה או עסקים, או קשר מסחרי אחר, במישרין או בעקיפין, ובכל צורה שהיא, עם קבוצת קרונה.
נציג ציבור אמנון כספי מקובלת עלי חוות דעתה של חברתי השופטת ארד ואני מצטרף להנמקתה ולתוצאותיה.
סוף דבר על דעת כל שופטי המותב, נדחה ערעורם של המשיבים ומתקבל ערעורה של גירית בכל הנוגע להגבלת המשיבים ביחסיהם עם קרונה.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2024 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

" הלכה פסוקה היא כי ככלל, סעד למתן צו עשה זמני ניתן במקרים חריגים בלבד [ע"א 7066/15 ‏טוביה לוסקין - שמואל בקר (5.11.15)](להלן – עניין טוביה לוסקין), אותם מקרים בהם שוכנע בית המשפט כי התערבותו דרושה ומתחייבת למניעת תוצאה קשה כאשר הנזק אשר יגרם למבקש הסעד הזמני אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם [רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה - שרון דן השקעות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 5 (13.12.2005)].
אולם, גם בהתקיים אינטרס לגיטימי להגבלת חופש העיסוק, על ההגבלה לעמוד במבחנים של סבירות ומדתיות, כפי שצוין בהילכת צ'ק פוינט ובהלכת סער כדלקמן: מבחן הסבירות או המידתיות מבקש להבטיח כי ההגנה על "האינטרסים הלגיטימיים" של המעביד לא תחרוג מעבר לנדרש.
...
משלא הוכח בפנינו קיומו של סוד מסחרי או קונפידנציאלי בשלב זה, הבקשה למתן צו האוסר על המשיב לעשות כל שימוש בסודות מסחריים, מידע מסחרי וקניין רוחני של המבקשת, נדחית.
בנוסף, משלא הוכח כי בידי המשיב חומרים המצויים ברשותו השייכים למבקשת (ר' עדות המשיב, עמ' 7, ש' 14-12), הבקשה למתן צו המניעה המורה למשיב להשיב את מלוא החומרים של המבקשת המצויים ברשותו, נדחית גם היא.
סוף דבר הבקשה למתן סעדים ארעיים וזמניים נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו