לבדיקת התובעת מונה מומחה בית המשפט בתחום האורטופדי, פרופ' ישראל דודקביץ, (להלן: "המומחה") אשר בדק את התובעת ב- 5/3/19 וסיכם מסקנותיו בחוות דעתו מיום 8/8/19 שם קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 14.5%, מתוכם 10% בגין מיגבלת תנועה בעמוד השידרה הצוארי ו- 5% בגין מיגבלת תנועה בעמוד שדרה מתני.
וראה מקבץ הדברים בסעיפים 19-22 לפסק דינה של כב' השופטת וילנר:
"... חרף האמור, אני סבורה כי אין להחיל את האיסור על הצגת מיסמכי המל"ל למומחה שמונה מטעם בית המשפט בתביעה לפי חוק הפלת"ד על קביעות המל"ל המחייבות לפי סעיף 6ב לחוק, וזאת בדומה להחרגת האפשרות להציג חוות דעת של מומחה אחר מטעם בית המשפט כמפורט לעיל"
ובהמשך דבריה בסעיף 21:
"..סעיף 6ב לחוק הפלת"ד יוצר מצב בגדריו קביעת הנכות הרפואית על-ידי המל"ל הופכת לקביעה המחייבת את בית המשפט עצמו אם לא הוגשה בקשה להבאת ראיות לסתור (בקשה שתתקבל רק בנסיבות חריגות ביותר...) או אם בקשה שכזו נדחתה. נראה כי במצב דברים שכזה, בו קביעות המל"ל בדבר הנכות הרפואית של הנפגע מחייבות את בית המשפט ואת הצדדים להליך, הרי שמעמדן על-פי החוק בודאי אינו נופל ממעמדה של חוות דעת רפואית של מומחה מטעם בית המשפט, ואף שמא מעמדן גבוה יותר.... מעמדן של קביעות המל"ל המחייבות לפי סעיף 6ב לחוק (ואשר לא נסתרו כדין) אף גבוה ממעמדה של חוות דעת שנערכה על-ידי מומחה שמונה מטעם בית המשפט מאחר שהמחוקק עצמו העניק להן מעמד מחייב. מהטעם הזה, ובנגוד להלכה הכללית בדבר דו"חות מטעם המל"ל אותם אסור להציג למומחה שמונה מטעם בית המשפט, במקרה שבו מדובר בקביעות המחייבות לפי סעיף 6ב לחוק, אין לייחס משקל לעובדה שמדובר בחוות דעת חיצוניות להליך השפוטי ולכך שהמומחים שערכו אותן אינם חשופים לבקורת שיפוטית. כאמור, המחוקק עצמו מייחס לקביעות אלה חזקת אמינות ומקצועיות אשר הופכת אותן למחייבות אם לא נסתרו כדין. משכך, אני סבורה כי ניתן להציג דו"חות בדבר קביעת נכות מטעם ועדות המל"ל למומחה מטעם בית המשפט, וזאת בבחינת "קל וחומר" מן ההיתר להצגתן של חוות דעת מומחים מטעם בית המשפט" (הדגשה אינה במקור- א.ב)
לשון אחר, ככל שיתברר כי קביעת המל"ל בגין התאונה הקודמת שימשה כנכות על פי דין באותו ההליך, או אז ועל פי הראציונאל של הילכת פלוני, אין מניעה להתיר העיון בה למומחה בית המשפט, כטענת התובעת, ואולם ככל שיתברר כי מונה מומחה רפואי לפי המסלול של 6א לחוק הפיצויים, משמע שאין לקביעת המל"ל תוקף מחייב של נכות על פי דין, או אז אסור למומחה לעיין בה, כטענת הנתבעת.
...
וראה מקבץ הדברים בסעיפים 19-22 לפסק דינה של כב' השופטת וילנר:
"... חרף האמור, אני סבורה כי אין להחיל את האיסור על הצגת מסמכי המל"ל למומחה שמונה מטעם בית המשפט בתביעה לפי חוק הפלת"ד על קביעות המל"ל המחייבות לפי סעיף 6ב לחוק, וזאת בדומה להחרגת האפשרות להציג חוות דעת של מומחה אחר מטעם בית המשפט כמפורט לעיל"
ובהמשך דבריה בסעיף 21:
"..סעיף 6ב לחוק הפלת"ד יוצר מצב בגדרו קביעת הנכות הרפואית על-ידי המל"ל הופכת לקביעה המחייבת את בית המשפט עצמו אם לא הוגשה בקשה להבאת ראיות לסתור (בקשה שתתקבל רק בנסיבות חריגות ביותר...) או אם בקשה שכזו נדחתה. נראה כי במצב דברים שכזה, בו קביעות המל"ל בדבר הנכות הרפואית של הנפגע מחייבות את בית המשפט ואת הצדדים להליך, הרי שמעמדן על-פי החוק בוודאי אינו נופל ממעמדה של חוות דעת רפואית של מומחה מטעם בית המשפט, ואף שמא מעמדן גבוה יותר.... מעמדן של קביעות המל"ל המחייבות לפי סעיף 6ב לחוק (ואשר לא נסתרו כדין) אף גבוה ממעמדה של חוות דעת שנערכה על-ידי מומחה שמונה מטעם בית המשפט מאחר שהמחוקק עצמו העניק להן מעמד מחייב. מהטעם הזה, ובניגוד להלכה הכללית בדבר דו"חות מטעם המל"ל אותם אסור להציג למומחה שמונה מטעם בית המשפט, במקרה שבו מדובר בקביעות המחייבות לפי סעיף 6ב לחוק, אין לייחס משקל לעובדה שמדובר בחוות דעת חיצוניות להליך השיפוטי ולכך שהמומחים שערכו אותן אינם חשופים לביקורת שיפוטית. כאמור, המחוקק עצמו מייחס לקביעות אלה חזקת אמינות ומקצועיות אשר הופכת אותן למחייבות אם לא נסתרו כדין. משכך, אני סבורה כי ניתן להציג דו"חות בדבר קביעת נכות מטעם ועדות המל"ל למומחה מטעם בית המשפט, וזאת בבחינת "קל וחומר" מן ההיתר להצגתן של חוות דעת מומחים מטעם בית המשפט" (הדגשה אינה במקור- א.ב)
לשון אחר, ככל שיתברר כי קביעת המל"ל בגין התאונה הקודמת שימשה כנכות על פי דין באותו ההליך, או אז ועל פי הרציונל של הלכת פלוני, אין מניעה להתיר העיון בה למומחה בית המשפט, כטענת התובעת, ואולם ככל שיתברר כי מונה מומחה רפואי לפי המסלול של 6א לחוק הפיצויים, משמע שאין לקביעת המל"ל תוקף מחייב של נכות על פי דין, או אז אסור למומחה לעיין בה, כטענת הנתבעת.
מסקנה זו עולה בקנה אחד עם תשובות המומחה כמפורט בסעיף 17 לעיל.
בהיעדר חוות דעת רפואית של מומחה בהמ"ש, אינני מקבלת טענת התביעה כי יש לייחס את האבחון של קלינאית תקשורת וקשיי שפה (מוצג 10) אותם תיארה הקלינאית "כתואמי גיל" לתאונה.
סוף דבר
לאור כל המקובץ דלעיל, הנתבעת תשלם לתובעת 1 סך של 100,000 ₪ ולתובעת 2 סך של 5,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ ואגרה.
