בשנת 2011 תוקן כתב התביעה, לאחר שהתגלה לתובעת כי התובע 2 – מר בנימין הרוניאן (להלן – "בנימין"), בנו של פרויז, אף הוא בעל מניות בחב' בא-הר. עם תיקון כתב התביעה שונה מספר התביעה ל-ת"א 31216-03-11 והיא הועברה להידון בפני בית משפט זה. בשנת 2013 הוגשה תביעה נוספת על ידי הערייה כנגד פרויז (ת"א 39623-12-13) על סך 165,636 ₪ בגין חובות ארנונה עבור שני נכסים נוספים באותן מקרקעין.
בדיון ההוכחות השני שהתקיים ביום 22.2.18 נישאל העד מטעם הערייה (עמ' 49 שו' 35) מדוע לא הוגש תצהיר מטעם הגזברית הנוכחית ותשובתו הייתה כללית, לפיה נעשו בדיקות אצל כלל בעלי התפקידים ולא נמצא "קצה חוט". ב"כ הערייה במסגרת סיכומיו מבקש להסתמך על תצהירו של מר יוסי כהן, הגזבר הקודם, אשר הוגש במסגרת תגובת הערייה לבקשת ה"פרעתי" שהגישו התובעים בתיק ההוצל"פ ערב פתיחתו של הליך זה, אולם גם לתצהיר זה לא צורפו כרטיסי הנהלת החשבונות הרלבאנטיים ואף לא הוצהר מפורשות כי כרטיסים שכאלו אינם קיימים.
ייפוי כוח רלבאנטי התקף לשנת 1994 אמנם לא הוצג ולא צורף לתצהירו של פרויז, (הוצג ייפוי כוח מאוחר משנת 2000 בלבד), אולם חתימת רשם המקרקעין על שטר המכר להעברת הזכויות בין אירג' לבין פרויז ומנוצ'הר – עליו חתום פרויז בשם אירג' – מלמדת כי בפני רשם המקרקעין הוצג ייפוי כוח התקף לאותה העת – דצמבר 1994.
סעיף 1(א) לחוק קובע כי "זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה". סעיף 2(א) לחוק העוסק בהגנות העומדות לחייב, קובע כי "המחאת זכות אין בה כדי לשנות את הזכות או תנאיה, ולחייב יעמדו כלפי הנמחה כל הטענות שעמדו לו כלפי הממחה בעת שנודע לו על ההמחאה".
אם ניישם עקרונות אלו לענייננו, משמעות הדברים היא כי בהיעדר הוראה השוללת זאת בהסכם קוטה בסק, רשאי היה אירג'-הנושה, להמחות את הזכות לפצויי הפקעה מכוח הסכם קוטה בסק לאחיו פרויז, זאת אף ללא הסכמת הערייה–החייב.
...
סוף דבר
התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת זכאותם לפיצויי הפקעה מכוח חוזה קוטה בסק; מנגד העירייה לא עמדה בנטל המשני המוטל עליה להוכיח כי זכות זו מומשה או נוצלה בעבר.
בשולי הדברים מוצא אני להעיר, כי התוצאה אליה הגעתי בסופו של יום, אינה עולה בהכרח בקנה אחד עם האינטואיציה הראשונית העולה למקרא נסיבות התיק.
לאור כל האמור, התביעה מתקבלת
אני קובע כי סכום הפשרה בו חויבו התובעים בהתאם להסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין בת"א (ראשל"צ) 31216-03-11, ביום 2.3.2014, שולם באמצעות הודעות הקיזוז מיום 6.3.2014 ומיום 24.4.2014.