הגבלת הגשת תיקים לרשם המקרקעין

בשנת 2011 תוקן כתב התביעה, לאחר שהתגלה לתובעת כי התובע 2 – מר בנימין הרוניאן (להלן – "בנימין"), בנו של פרויז, אף הוא בעל מניות בחב' בא-הר. עם תיקון כתב התביעה שונה מספר התביעה ל-ת"א 31216-03-11 והיא הועברה להידון בפני בית משפט זה. בשנת 2013 הוגשה תביעה נוספת על ידי הערייה כנגד פרויז (ת"א 39623-12-13) על סך 165,636 ₪ בגין חובות ארנונה עבור שני נכסים נוספים באותן מקרקעין.

בדיון ההוכחות השני שהתקיים ביום 22.2.18 נישאל העד מטעם הערייה (עמ' 49 שו' 35) מדוע לא הוגש תצהיר מטעם הגזברית הנוכחית ותשובתו הייתה כללית, לפיה נעשו בדיקות אצל כלל בעלי התפקידים ולא נמצא "קצה חוט". ב"כ הערייה במסגרת סיכומיו מבקש להסתמך על תצהירו של מר יוסי כהן, הגזבר הקודם, אשר הוגש במסגרת תגובת הערייה לבקשת ה"פרעתי" שהגישו התובעים בתיק ההוצל"פ ערב פתיחתו של הליך זה, אולם גם לתצהיר זה לא צורפו כרטיסי הנהלת החשבונות הרלבאנטיים ואף לא הוצהר מפורשות כי כרטיסים שכאלו אינם קיימים.

ייפוי כוח רלבאנטי התקף לשנת 1994 אמנם לא הוצג ולא צורף לתצהירו של פרויז, (הוצג ייפוי כוח מאוחר משנת 2000 בלבד), אולם חתימת רשם המקרקעין על שטר המכר להעברת הזכויות בין אירג' לבין פרויז ומנוצ'הר – עליו חתום פרויז בשם אירג' – מלמדת כי בפני רשם המקרקעין הוצג ייפוי כוח התקף לאותה העת – דצמבר 1994.

סעיף 1(א) לחוק קובע כי "זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה". סעיף 2(א) לחוק העוסק בהגנות העומדות לחייב, קובע כי "המחאת זכות אין בה כדי לשנות את הזכות או תנאיה, ולחייב יעמדו כלפי הנמחה כל הטענות שעמדו לו כלפי הממחה בעת שנודע לו על ההמחאה". אם ניישם עקרונות אלו לענייננו, משמעות הדברים היא כי בהיעדר הוראה השוללת זאת בהסכם קוטה בסק, רשאי היה אירג'-הנושה, להמחות את הזכות לפצויי הפקעה מכוח הסכם קוטה בסק לאחיו פרויז, זאת אף ללא הסכמת הערייה–החייב.

...

סוף דבר התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת זכאותם לפיצויי הפקעה מכוח חוזה קוטה בסק; מנגד העירייה לא עמדה בנטל המשני המוטל עליה להוכיח כי זכות זו מומשה או נוצלה בעבר.

בשולי הדברים מוצא אני להעיר, כי התוצאה אליה הגעתי בסופו של יום, אינה עולה בהכרח בקנה אחד עם האינטואיציה הראשונית העולה למקרא נסיבות התיק.

לאור כל האמור, התביעה מתקבלת אני קובע כי סכום הפשרה בו חויבו התובעים בהתאם להסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין בת"א (ראשל"צ) 31216-03-11, ביום 2.3.2014, שולם באמצעות הודעות הקיזוז מיום 6.3.2014 ומיום 24.4.2014.

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"א 689-03-16 ספורי ואח' נ' רשם המקרקעין נצרת ת"א 22924-03-16 ספורי נ' מדינת ישראל ת"א 1968-03-16 מוסא ספורי נ' מדינת ישראל ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת עירית הוד תובעים בת.א. 689-03-16 תובעת בת.א. 22924-03-16 תובעת בת.א. 1968-03-16 1.אברהים ספורי 2.יוסף ספורי 3.סמיח ספורי 4.ג'והנה חכים 5.לילא סאלם 6.נאדיא כרים מרוקיאן 7.כמאל ספורי 8.מארי ספורי 9.הודא גרייב 10.פירוז מוסא מטר 11.מונתהא דאי 12.עפיף ספורי 13.אדואר ספורי 14.ג'יריס ספורי 15.איביית ח'רמאן 16.סאוסן סלימאן 17.וירא עבדללה ע"י ב"כ עו"ד ו. ח'ורי כרימה ספורי אסלים ע"י ב"כ עו"ד ג'. רואשדה נדא מוסא ספורי ע"י ב"כ עו"ד נ. זידאן נתבעת רשות מקרקעי ישראל ע"י פרקליטות מחוז צפון פסק דין

התביעות הוגשו בהתאם לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור)- 1943 (להלן: "הפקודה").

אף שאין במינוי מומחה מטעם בית המשפט בכדי להגביל את שיקול דעת בית המשפט, אשר לו מסור שיקול הדעת להכריע בתובענה ובין היתר לקבוע האם הוא מאמץ את חוות הדעת ובאיזה הקף הוא עושה כן, הרי שלא בנקל יסטה בית המשפט מקביעות המומחה אשר ממנה, בהיעדר טעמים כבדי משקל המצדיקים סטייה כאמור.

...

סבורני, כי בדיקה זו עולה בקנה אחד עם מטרתם של פיצויי ההפקעה, כאמור.

לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחית, בתשובותיה לשאלות ההבהרה ובחקירתה במסגרת ת.א 10283-02-16 מצאתי, לאמץ את קביעות המומחית לעניין שיעור דמי החכירה האבודים.

סבורני, כי במקרים בהם מדובר בהסכם חכירה לא רצוני הרי שיש להעמיד את שיעור דמי החכירה על הרף העליון אשר נקבע בפקודה.

בכתב ההגנה שהוגש מטעמה, טענה מסגריית יהוד כי תביעת גבאי נגועה בשיהוי, שעה שמזה עשרות שנים מחזיקה מסגריית יהוד או מי מטעמה בשטח הלא מקורה (אשר לטענתה כלל אינו שביל אלא שטח שנוצר עקב מיגבלת ניצול אפשרות הבנייה בחלקה) ועושה בו שימוש מבלי שבאה כל טענה מצד גבאי.

בשנת 2006 היתנהל בין הוריהם המנוחים של גבאי לבין מנהל מקרקעי ישראל, גב' בלני ומסגריית יהוד הליך משפטי בעיניין רישום הזכויות (להלן: המרצת הפתיחה), בעקבותיו, בשנת 2007 חתמו הצדדים על הסכם מכר מול מנהל מקרקעי ישראל, אשר מסר להם אישור לרשם המקרקעין המאשר את העברת הבעלות על שם הצדדים (ה"ה גבאי עובדיה ויפה, גב' בלני ומסגריית יהוד), ואף נחתם שטר מכר ובין הצדדים אף נחתם הסכם לפיו יירשם הנכס על שם הצדדים על פי חלקיהם כמפורט בהסכם (הוריהם המנוחים של גבאי 202/1826 מ"ר יחד (בחלקים שוים ביניהם); מסגריית יהוד 666/1826 וגב' בלני 958/1826 (עמ' 82-90 ועמ' 139 בתיק המוצגים מטעם גבאי).

המפה שצורפה להסכם הרכישה משנת 1974 לא הוגשה לתיק משלא אותרה ע"י איש מן הצדדים, אולם, הצדדים אינם חלוקים על כך, שבסמוך לאחר שנחתם ההסכם הוקם, על יסוד הסכמת הצדדים המפורטת בו, בית מלאכה במיגרש ומאז ועד היום החזיקו ה"ה גבאי או מי מטעמם באותו שטח מקרקעין, בשטח של 202 מ"ר, הממוקם בחלק הצפון מזרחי של החלקה, בעוד יתרת החלקה מוחזקת ע"י מסגריית יהוד או מי מטעמה.

...

במצב דברים זה לא מצאתי כי עלה בידי מסגריית יהוד להוכיח כי היא זכאית לסעד כלשהו במסגרת התביעה שכנגד, ולפיכך דינה להידחות.

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל, ובהתאמה אני קובעת כי כפוף להותרת רצועה ברוחב כמטר אחד בצמוד לקיר המזרחי של המבנה התעשייתי המוחזק ע"י הנתבעות, לאורך שביל המעבר (השטח הלא מקורה), ועד לגבול בין המבנה התעשייתי המוחזק ע"י הנתבעות לבין עסקם של התובעים – שבו ובו בלבד יהיו הנתבעות או מי מטעמן רשאיות לאחסן ציוד כאוות נפשן – ייוותר שביל המעבר (השטח הלא מקורה) פנוי לחלוטין למעבר כלי רכב ואף אחד מן הצדדים לא יהיה רשאי לחנות בו או להעמיד עליו דרך קבע חפצים אלו או אחרים.

כמו כן אני דוחה את התביעה שכנגד.

בשנת 2009 רכש משיב 1 (להלן: החייב), את מחצית הזכויות במקרקעין; ובשנים 2011-2010, נטל החייב שתי הלוואות מבנק מזרחי טפחות, אשר הובטחו במשכנתא מדרגה ראשונה ללא הגבלת סכום לטובת בניית הקומה הראשונה של הנכס.

ביום 21.08.2018, ניתן על-ידי בית משפט השלום בנצרת צו המורה לרשם המקרקעין על רישום משכנתא בדרגה שנייה על הנכס לטובת סטיבן.

עקרי טענות הצדדים בבקשה למתן סעד זמני לטענת המבקשת, יש לקבל את הבקשה לעיכוב הליכים הן לאור העירעור שהגישה המבקשת בתיק דנא; הן לאור פנייתו של החייב להחזרתו להליך חידלות פרעון – "שם תנתן לו היזדמנות להגיע להסדרים נוחים עם הנושים". מודגש בבקשה, כי עיכוב ביצוע הליך המכירה נידרש על מנת שלא להמצא בפני מעשה עשוי במקרה בו תזכה המבקשת בעירעור, ועל מנת לא להפוך את הדיון בעירעור לתאורטי גרידא.

...

עיקרי טענות הצדדים בבקשה למתן סעד זמני לטענת המבקשת, יש לקבל את הבקשה לעיכוב הליכים הן לאור הערעור שהגישה המבקשת בתיק דנא; הן לאור פנייתו של החייב להחזרתו להליך חדלות פירעון – "שם תינתן לו הזדמנות להגיע להסדרים נוחים עם הנושים". מודגש בבקשה, כי עיכוב ביצוע הליך המכירה נדרש על מנת שלא להימצא בפני מעשה עשוי במקרה בו תזכה המבקשת בערעור, ועל מנת לא להפוך את הדיון בערעור לתיאורטי גרידא.

אשר לשיקולים של מאזן הנוחות, סבורני כי אלו מטים את הכף, במידה לא מבוטלת, לטובת המבקשת.

במובן זה סבורני, כי הנזק בדמות עיכוב נוסף בהליכים נסוג מפני הנזק אשר עלול להיגרם למבקשת מכך.

סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי מכר נכס המקרקעין עד להכרעה בערעור מתקבלת.

בתאריך 13.4.2015 הגיש הנאשם או מי מטעמו לבית הדין הרבני בקשה לרישום ירושה במסגרתה הגיש את צו הירושה המזויף ואת ייפוי הכוח המזויף וכן כתב בבקשה בכזב פרטים הנחזים לכאורה להיות פרטים של "עורך הדין רוזן" והציג עצמו באמצעות צו הירושה המזויף כיורש החוקי של הקרקע.

בטיעוניה הפניתה לתיכנון המוקפד שקדם לבצוע העבירות, לבצוע שכלל מספר שלבים, לנועזות שבמעשי הנאשם ולתחכום שנילווה לזיוף המסמכים ומצגי השוא השונים – הכול למען מטרה של גזלת נכס יקר והשגת סכום כסף גדול באמצעותו, תוך שהנאשם מותיר אחריו מספר נפגעים- היורשים החוקיים, המדינה, בית הדין הרבני, רשם המקרקעין וחברת צים.

עוד נטען כי בקשות הדחיה בתיק הוגשו ברובן על ידי ההגנה.

אשר לחלוף הזמן, ב"כ הנאשם טען כי המאשימה השתהתה בהגשת כתב האישום והדגיש כי אין כל פסול ביציאת הנאשם את הארץ, שכן לא הוטלה עליו כל מיגבלה.

...

נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן, נע בין 35 חודשים ל- 5 שנות מאסר בפועל לצד מאסר על תנאי וקנס.

התוצאה היא שאני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 42 חודשים בניכוי ימי מעצרו בתיק זה בהתאם לרישומי שב"ס. מאסר מותנה למשך 7 חודשים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירת רכוש מסוג פשע למשך 3 שנים מסיום ריצוי מאסרו.