הגבלת בניית גדר כדי לאפשר כניסה לחניה

בכתב התביעה, עתרו התובעים למתן צו שיורה לנתבעים לסלק ידם מהרכוש המשותף להם ולתובעים, על מנת לאפשר להם לנהוג ברכושם מנהג בעלים, ובכלל זה שימוש ראוי בכניסה ויציאה מחניית ביתם.

התובעים מבקשים לכפות על הנתבעים להרוס שער שבנו בתת המיגרש שלהם, על פי הסכם השתוף, המקנה להם זכות לעשות בתת המיגרש כבשלהם, כולל בניה ומכירה ללא הסכמת יתר בעלי הזכויות בחלקה, רק משום שהדבר נחוץ להם על מנת לסובב את רכבם ברווחה, במקום לסובבו בשטח החניה שלהם, שבו הציבו מחסן, ושאר מיטלטלין, אך זכות הקניין של התובעים אינה נעלה מזכות הקניין של הנתבעים.

לסיכום, אדגיש שוב, כי הגדר ניבנתה בשטח שעל פי הסכם השתוף הוקצה לנתבעים לשימוש ייחודי, ללא כל מיגבלה, ובניית הגדר לא הצרה את שביל הגישה אל בית התובעים.

לא הוכח כי בניית הגדר פגעה ביכולת התימרון של התובעים ביציאה מהחניה, אך גם אם אסתפק בעדות התובעים בנושא, אף שהיה מקום להוכיח את הטענה בחוות דעת מומחה, מדובר בפגיעה ביכולת התימרון שניתנת לפיתרון באמצעות פינוי חפצים משטח חניית התובעים.

...

לאור כל האמור, אין עילה לחייב את הנתבעים להסיר את הגגון.

משנדחתה התביעה, מובן כי גם ההודעה לצד ג' נדחית, ולכן על התובעים לשאת בהוצאות המשפט שנגרמו לנתבעים ולצד ג'.

לאור כל האמור, אני דוחה את התביעה ואת ההודעה לצד ג'.

עוד עתר התובע שכנגד לחייב את פרקש להסיר את כל הבנייה הבלתי חוקית ולהחזיר את המצב לקדמותו, לצוות על פרקש למנוע את כניסת חיות המחמד שלהם לחצר קאהן, ליתן צו המחייב את הנתבעים שכנגד להמנע מחסימת הכניסה לחלקה ולמבנה על ידי כלי רכב, הן בתוך החלקה והן מחוצה לה. חוות דעת מומחה בית המשפט בישיבת קדם המשפט שהתנהלה בפני כב' השופט סלאמה, אשר שמע את התיק בשלביו הראשונים, הגיעו הצדדים להסכמה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט.

המומחה חקר ומצא כי רוחב המעבר הקיים מאפשר לתובע שכנגד דרך גישה של מעבר חופשי אל תחום המיגרש שבחזקתו וחנייה ולא מצא כי נגרם לקאהן כל נזק בשל כך. בתשובה לשאלת הבהרה שהועברה למומחה על ידי פרקש, אישר המומחה כי ככל שפרקש יסירו את משטח העלייה לגג אשר ניבנה ללא היתר בנייה, תתאיין הפגיעה שמצא בבית הנתבע ואשר אותה העריך בכ- 47,000 ₪.

מר פרקש הצהיר כי בשל יחסי החברות שהיו בין פרקש לשוב לא נערך הסכם חלוקה או שתוף ואף לא היה גידור בשטח החלקה או הגבלה כלשהיא של צד במיגרש.

מר פרקש טען בעדותו כי קאהן הקים את הגדר רק לאחר שהבריכה ניבנתה בשנת 2001 ולא עם רכישת הקרקע ב 1996 וזאת כדי להגן על ילדיו הצעירים של פרקש (עמ' 13, ש' 1-7).

...

גם טענה זו דינה להידחות.

התביעה העיקרית – שורה תחתונה מן הטעמים שפורטו לעיל, דין התביעה העיקרית להתקבל באופן שהחלקה תחולק בהתאם לתשריט שצורף לחוות דעת המומחה וסומן על ידיו ג' 1 והשטח הכלול במשולש המסומן באותה תכנית יימסר לידי התובעים בתוך 30 ימים מהיום.

מאחר שהתביעה העיקרית התקבלה במלואה, ואילו התביעה שכנגד התקבלה בחלקה הקטן בלבד אני מחייב את קאהן לשלם לפרקש שכר טרחת עו"ד בסך 40,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

סעיף 156(א) לחוק קובע, כי "לא ישתמש אדם בקרקע חקלאית אלא בהתאם לאמור בתוספת הראשונה". סעיף 7 לתוספת הראשונה לחוק התיכנון והבניה שכותרתו "הגבלות בשימוש בקרקע לא חקלאית" קובע כך: "(א) לא יינתן על ידי מוסד תיכנון היתר לבניה או לשימוש בקרקע חקלאית למטרה לא חקלאית אלא בהתאם לתכנית שנתמלאו בה הדרישות של סעיף 6 או אם הסכימה לכך הוועדה.

שלישית, אין מחלוקת, כי לא נימסרה כל הודעה לרשות הרשוי על הקמת מינהרה חקלאית ורשת צל בהתאם לתקנה זו, על מנת לאפשר לרשות פקוח ובדיקה.

(ב) אם הגדר גדר מרעה, התוחמת שטח מרעה לשם החזקת בעלי חיים בתוך החלקה ומניעת כניסתם של בעלי חיים זרים – גובהה לא יעלה על 1.5 מטרים, והיא תוקם מעמודים ותילים העשויים מתכת".

על העידר הפרוט לגבי הפעילות שראה בעת ביקוריו במקום הסביר "שאני כתבתי בעלת אופי מסחרי זה על סמך מה שראיתי והתמונות שצילמתי. ראיתי קבוצה של ילדים, חניה של אוטובוסים שהגיעו, מכאן הסקתי, כתבתי את זה בכותרת, הייתי צריך לחזק את זה, עובדה שאחרי זה גם הזמנתי אותו ושמעתי ביותר פירוט מה זה האופי המסחרי, איך בא לידי ביטוי, זה בא לידי ביטוי בעדות, בתמונות כאלה ואחרות שחיזקתי את זה" (עמ' 24 שורות 18-21).

...

בחנתי את הדברים ואני סבורה שדי בתשתית הראייתית שהונחה בפניי להוכחת אשמתו של הנאשם מעבר לכל לספק סביר.

סוף דבר המאשימה הוכיחה בראיות מעבר לכל ספק סביר שהנאשם בנה את המבנים כמפורט בכתב האישום (סעיפים א', ב', ד', ח' ו- ט' לעיל) ללא היתר ולכן אני מרשיעה אותו בעבירות של בניה ללא היתר ועבודה אסורה במקרקעין.

משכך, כל השימושים בכתב האישום טעונים היתר, וכזה לא ניתן לנאשם ולכן אני מרשיעה אותו בעבירות של שימוש אסור במקרקעין ושימוש ללא היתר.

משכך, סבורה המבקשת כי המסגרת הטיפולית שמבוקשת הפעלתה במקרקעין, תואמת יותר לשימוש צבורי כבית מרפא למתן שירותים רפואיים דוקא ולא לשימוש מגורים, וככזה יש לבחון הענקת ההיתר במשקפי תיכנון ובניה למבנה שכזה, ובכללם הנחיות שירותי הכבאות, יציאות חרום, הסדרי חניה, הסדרת זריקת פסולת רפואית, נושא אופי הסביבה וכיו"ב. כן טענה המבקשת בבקשתה, כי בשים לב לעובדה כי משרד הבריאות אינו בוחן כלל ועיקר את דיני התיכנון והבניה, ואין בדעתו אף לפנות לרשות התיכנון לקבלת עמדתה בעיניין השמוש המבוקש והתאמתו לייעוד המותר, הרי שקם חשש מיידי לפיו יפעלו המשיבים עם קבלת אישור משרד הבריאות ומבלי שטרחו לפנות קודם אל רשויות התיכנון.

לאחר שנשקלו מכלול השיקולים, ובכללם קיומו של חשד סביר לבצוע עבירה או הכנות לבצוע עבירה, כמו גם סרובו של המשיב מס' 1 לאפשר כניסה למקרקעין בנגוד לצוו הכניסה, נעתר בית המשפט לבקשה במעמד צד אחד, והעניק הסעד המבוקש מכח סעיפים 234 ו- 236 לחוק (להלן: "צו איסור הכנה ושימוש").

המשיבים מבהירים בבקשתם, כי המבקשת פעלה בקדחתנות לטפול בתלונות השכנים המתגוררים בסמוך למקרקעין עת הגישה הבקשה בתיק זה. ואולם בכך לא די, שהרי אותם שכנים אשר התרעמו על כוונת המשיבים להקים בית מאזן במקרקעין, תלו על גדר הבית שלט חוצות בצבע אדום זרחני ובו נכתב באותיות קידוש לבנה כי עתיד להיפתח הוסטל ברחוב היוקרתי ביותר בגבעת טל. בנוסף לשלט זה, הציבו השכנים, לטענת המשיבים, מכולה אשר חוסמת את הכניסה לבית.

מהדורה מס' 3 היא שבתוקף במועד החלטה זו ותקרא להלן: "הנוהל" או "נוהל הבית המאזן".] באתר האנטרנט של משרד הבריאות (צורף כנספח "ט" לבקשה) מוגדר הבית המאזן כך : "בית מאזן הנה מסגרת המספקת שירותי טפול אינטנסיביים לאנשים המצויים במשבר נפשי חריף, אשר טפול במסגרת מרפאתית או במסגרת של "טפול יום" לא הצליחו לייצב את מצבם, ורופא הפסיכיאטר ממליץ על כניסתם לאישפוז פסיכיאטרי, או לחילופין בית מאזן, כדי למנוע את האישפוז.

סעיף 63א לחוק – תכליתו להלן יובא נוסחו של סעיף 63א' לחוק : (א) יועדה בתכנית מיתאר או בתכנית מפורטת קרקע למטרת מגורים, יראו ייעוד כאמור כאילו הוא כולל גם היתר למגורי חוסים שמשרד העבודה והרווחה אישר להם לגור במעון, או למגורי נכי נפש שמשרד הבריאות אישר להם לגור במסגרת מגורים עצמאית או מוגנת, ובילבד שבבנין מגורים מאוכלס לא יגורו יותר מששה חוסים; הגבלה זו לא תחול לגבי בנין מגורים שאינו מאוכלס; אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכותה של ועדה מקומית לכלול בתכנית מיתאר או בתכנית מפורטת, קרקע שיועדה בתכניות כאמור למטרת מוסדות, מעונות או טפול בנזקקים, בכל מספר שהוא.

...

יצוין כי לא הונחו בפני ראיות כלשהן לביסוס טענה לאכיפה סלקטיבית ומכאן, טענה זו נדחית בשלב הזה.

לאור כל האמור לעיל, ואף בהינתן אישור מטעם משרד הבריאות להפעלת בית מאזן במקרקעין, אני קובע כי השימוש הינו שימוש עפ"י היתר למגורי נכי נפש בהתאם לסעיף 63א' לחוק התכנון והבניה התשכ"ה 1965.

משכך, אני דוחה את הבקשה למתן צווים מכח סעיפים 234 ו- 236 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה 1965, ומורה כי הצווים שניתנו בהחלטה מיום 19.02.23 בטלים.

הליך זה עניינו בקשה לביטול צו הריסה מינהלי שהוצא על ידי המשיבה ביום 16.5.2023 כנגד "גדר ברזל בגובה של כ-1.10 מטר ובאורך של כ 300 - מטר אשר תוחמת שטח עפר פתוח" ואשר "ניבנתה על שטח מיועד לדרך בסביבה החופית" אותה הקימה המבקשת במקרקעין הידועים כחלקות 1, 59 ו-63 בגוש 10818 (להלן: "השטח").

הגדר הוקמה על מנת לגדר את השטח אותם רכשה המבקשת, חברה יזמית המקימה בנייני מגורים, כדי למנוע כניסה של כלי רכב כבדים ושל הציבור הרחב.

עוד מוסיפה המבקשת כי המשיבה משקולי תדמית מעוניינת בהריסת הגדר כדי לשוב ולאפשר לתושבי האיזור לחנות שלא כדין בשטח.

דיני התיכנון והבניה מטבעם מטילים הם הגבלות על זכות הקניין של מחזיקי נכסים וקרקעות ועל העבודה או השמוש המותרים בנכסים אלה.

...

האם הקמת הגדר טעונה היתר? בעניין זה, אני מקבל את טענת המשיבה.

איני מקבל טענה זו. ראשית, אציין כי טענה זו מעוררת קושי היות ולשיטת המבקשת עצמה הקמת הגדר נדרשת כדי למנוע מעבר חופשי לציבור.

מה משקל הצורך הביטוחי לגדר את השטח? אני מקבל את עמדת המבקשת כי יש חשיבות לזכותה למנוע כניסת פרטים לשטח פרטי שבבעלותה, בין היתר מפאת חשש מחבות נזיקית בעקבות מפגעים ששם, ואכן המלצתי לצדדים שיבואו בדברים לעניין הקמת גדר חדשה.

לסיכום, אני דוחה את הבקשה מפאת כל הנימוקים דלעיל.