מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הגבלת אחריות אישית של בעלי מניות בחברה בפרוק

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

רקע מקדים נידרש וטענות הצדדים במסגרת התביעה דנן ביום 26.7.2017 (במסגרת בקשה מס' 14) אישר בית המשפט בתיק פר"ק 47183-01-15 (להלן: "תיק הפרוק") למנהלת המיוחדת- עו"ד חיות גרינברג (להלן: "המנהלת המיוחדת") להגיש את התביעה דנן כנגד המשיב מתוקף תפקידו כ-בעל המניות מיעוט (30%), דרקטור יחיד ומנהל בחברה בהתאם לסעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "הפקודה").
בכתב התביעה טוענת המנהלת המיוחדת כי יש לחייב את המשיב באחריות אישית ללא הגבלה בגין חבויותיו שנעשו בין השנים 2007-2013 (להלן: "התקופה המבוקרת") בגין סכומים ששולמו לו ועבורו ביתר, בנגוד להסכמי העסקה שנחתמו עמו, תוך ניהול רשלני של החברה ודילול קופת החברה על חשבון נושיה עד להובלתה לחדלות פרעון.
...
סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת.
המשיב ישלם למבקש את הוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו. להלן הוראותיי לקידום תיק זה- מזמנת את הצדדים הנותרים (התובעת והנתבע) לדיון קדם משפט שיתקיים ביום 19.2.2019 בשעה 10:00.
המזכירות תשגר את החלטתי לצדדים (שולח הודעת צד ג', מקבל ההודעה והמנהלת המיוחדת) ובאי כוחם.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

לדעת המשיבות ניתן ללמוד מהפסיקה העוסקת בסעיף 374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות), שעניינו בהטלת אחריות אישית על נושאי משרה ובעלי תפקיד בחברה שבפרוק, בגין שימוש שלא כהוגן בכסף או בנכס של החברה.
וכפי שהיטיבה לתאר המלומדת א' חביב-סגל בספרה: "בדרך כלל, נקשרה הרמת המסך בבטול עיקרון האישיות הנפרדת ובהטלת אחריות אישית על בעלי המניות לחובותיה של החברה. אלא שהטלת האחריות האישית על בעלי המניות לחובותיה של החברה מעולם לא היתה השמוש היחיד בדוקטרינה של הרמת המסך. הרמת מסך ההיתאגדות אפשרה לבתי-המשפט לסטות מכללי העדיפות החלים בפשיטת־רגל ובפירוקים; להרחיב את חובות הגילוי החלות על חברות מכוח דיני ניירות ערך; להשפיע על תחולתו של חוק הגנת־הדייר; ולעיתים, שימשה הרמת המסך על מנת להתאים את ההכרעה השיפוטית ל'מהות הכלכלית האמיתית' של העסקות הנדונות." (אירית חביב-סגל דיני חברות כרך א' 283-282 (2007) (להלן: חביב-סגל)).
עניין זה מעוגן בדין הישראלי בסעיף 35(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) הקובע כי: "אחריות בעלי המניות לחובות החברה יכול שתהיה לא מוגבלת, והדבר יצוין בתקנון; היתה אחריות בעלי המניות מוגבלת, יפורט אופן ההגבלה בתקנון". יצוין עוד כי מרבית החברות בישראל הן חברות בעירבון מוגבל, בהן חבות בעלי המניות מוגבלת לסכום בו התחייבו לרכוש את מניות החברה (ראו: יוסף גרוס חוק החברות כרך א 105 (מהדורה חמישית, 2016) (להלן: גרוס); אירית חביב-סגל דיני חברות 50, 170 (2007) (להלן: חביב-סגל); ידידיה צ' שטרן "החברה כאישיות משפטית חסרת בעלים: תיאוריה, דין, מציאות" מחקרי משפט כא 245, 283 (2004).
מנגנון זה, המאפשר לבית המשפט להיתעלם מן ההפרדה שיוצר "מסך ההיתאגדות" בין אישיותם המשפטית של בעלי המניות לבין אישיותה של החברה, נולד בעיקר כדי לתת מענה למצבים בהם "נעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, היינו היסתתרות מבעד מסך ההיתאגדות על מנת לחמוק מאחריות" (גרוס, בעמ' 242.
...
במצב דברים זה, אפשר מבחינה מעשית להגיע למסקנה כי החוב לא התיישן, ואילו טענת "הרמת המסך" התיישנה.
כפי שיפורט להלן, המקרה בו עסקינן אומנם שונה במידת מה מן המקרה הטיפוסי של "הרמת מסך" לטובת נושה, ואולם בכך אין כדי לשנות מן המסקנה האמורה: ראשית, התביעה בה עסקינן היא תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו ניתן לבצע "הרמת מסך" נגד המשיבות (בעלות המניות באגרקסקו) ביחס לחובותיה של אגרקסקו חברה לייצוא חקלאי בע"מ (בפירוק) (לעיל להלן: אגרקסקו), ולא תביעה למתן סעד אופרטיבי אשר יחייב את המשיבות לשאת בחוב מסוים של אגרקסקו.
סיכומו של דבר, לאור האמור לעיל, אינני סבור כי העובדה שאגרקסקו נוהלה לאורך שנים רבות באופן מסוים המקים לכאורה עילה ל"הרמת מסך", מקימה למשיבות טענת התיישנות נגד הפעלת המנגנון של "הרמת מסך" ביחס לתביעות חוב שטרם התיישנו, ככל שמתקיימים התנאים המצדיקים "הרמת מסך". לפיכך, שותף אני לעמדת חברי, השופט מינץ, כי לא היה מקום לדחות חלק מהתביעה על הסף מטעמי התיישנות.

בהליך פירוקים (פר"ק) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

היא הנותנת שאין להתייחס למעמדו של התובע בחברת אריסטון רק באספקלריא של הבעלות על מניות החברה (שבידי אבי התובע) ושל האופן בו מועברת לתובע תמורה עבור תרומתו לפעילות החברה (תלוש משכורת).
  (א)  התברר במהלך פירוקה של חברה שעסק שלה היתנהל תוך כוונה לרמות את נושיה או את נושיו של אדם אחר או לכל מטרת מירמה, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הכונס הרישמי או המפרק או כל נושה או מישתתף של החברה ואם נראה לו נכון לעשות כן, להצהיר שכל דרקטור שלה, שהיה ביודעין שותף בניהול העסק, ישא באחריות אישית ללא הגבלה לחבויותיה של החברה, כולן או מקצתן, כפי שיורה בית המשפט; לענין סעיף זה, "דרקטור" - בין בהווה ובין בעבר, לרבות כל מי שהדירקטורים היו רגילים לפעול לפי הנחיותיו או הוראותיו.
גם בגדר קביעת הסעד ואומדנו, ובכלל זה הנכונות לחייב בפיצויים מעל לגובה הנזק, עשוי בית המשפט להביא בחשבון את מידת השיכנוע הגלומה בראיות העומדות כנגד נושא המשרה" עוד בקשר לתחולת סעיף 373 לפקודה נכתבו הדברים הבאים במסגרת ע"א 4747/93 דומת טקסטיל בע"מ (בפרוק) נ' דוד ביטי, פ"ד נ(2) 027 (1996), המתאימים לענייננו: "יש לציין כי במקרים שבהם חויבו מינהלי חברה לפי סעיף 373 , נעשה הדבר בנסיבות חמורות, כאשר לא היה ספק בכך שמנהלי החברה פעלו על-מנת לקדם אינטרסים אישיים בשעה שהיו מודעים לכך שאין סיכוי ממשי להמשך פעולת הבראה". וכן נקבע במסגרת ע"א 3016/90 פנחס ארנרייך נ' ד"ר יעקב נאמן (5.10.1994) כי: "אין, לדידי, ספק, כי פעולת דרקטור, הרואה כיצד עסקי החברה מתדרדרים והולכים, והנעשית לקידום האנטרס האישי שלו תוך קפוח האינטרסים של נושי החברה, מבטאת לא רק חוסר תום לב אלא עשויה להעיד גם על כוונת מרמה". כאמור, המפרק מבקש להחיל את סעיף 373 על המשיב 2 שהיה בעל המניות היחיד בחברה בעת פירוקה וטוען כי הוכח שינועם היה מודע לחובות ההולכים וטופחים של פעילות החברה ועל חוסר האפשרות להבריא אותה במסגרת החברה.
...
בפסקה 8 נקבע באותה החלטה כך: "בנסיבות אלה, המסקנה היא כי יש לקבל את בקשת המנהל המיוחד ולהצהיר, בהתאם לסעיף 373 לפקודה, כי החייב נושא בחובות חפציבה (אשר היקפם המדויק טרם ידוע נכון להיום). יוער, כי לאור המסקנה אליה הגעתי, אין צורך לדון בשאלה האם יש מקום לעשות שימוש בסעיף 6 לחוק החברות (שעניינו הרמת מסך) במקרה דנן." באותו מקרה, לא ראה בית המשפט בעובדה שהיקף החובות של קבוצת חפציבה טרם נקבע, כמונעת את הטלת האחריות האישית על מי שניהל את הקבוצה.
המסקנה היא כי יהיה על המשיבים לשלם את מלוא חובות החברה כפי שיכריע המפרק בתביעות החוב שהוגשו לפניו.
סוף דבר בהמשך לכל המצוין לעיל, אני קובע כדלקמן: המשיבים 6-1, יחד ולחוד, יחוייבו במלוא חובות החברה, שהיקפם יתברר לאחר הכרעת המפרק בתביעות החוב שהוגשו לו. המשיבים 6-1, יחד ולחוד, יחוייבו בהוצאותיו ובשכר טרחתו של המפרק בגין הבקשה דנן, ובשל ניהול ההליכים באופן שנוהלו ושפורטו לעיל, בסך של 40,000 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 45 ימים ולאחר מועד זה יתווספו אליו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום התשלום בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

נפסק כי גם אם המחאות החברה אותן נתן הנתבע, מנהל ובעל מניות יחיד בחברה, לתובע, חוללו – אם לא הונחה תשתית ראייתית כי הנתבע ידע או צריך היה לדעת כי ההמחאות לא יפרעו במועדן, ואם לא הוצגו ראיות כלשהן ובכלל זה מיסמכי חשבון בנק של החברה - אין מקום לחיוב אישי של בעל המניות (ת"א (של' נת') 22326-06-13 נאצר עאזם נ' אריק ליביו חיימוביץ (27.04.2015)‏‏, פסקה 49 – 50 לפסה"ד).
דעת המיעוט סברה כי אין להגביל הטלת אחריות אישית על נושא משרה בתאגיד למצב שיש בו סממנים של הטעה או מירמה, אלא גם במצבים של הפרה קיצונית של חובת תום הלב (ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד שאוזכר לעיל, פסקות 62 – 66 לפסה"ד).
התובעת לא הציגה נסיונות גביה מחברת ליאב פ"פ, זאת למרות שלפי דוח החוקר, רק חברת ליאב ע"ע נימצאת בהליכי פירוק, כאשר חברת ליאב פ"פ עדיין פעילה ועל פניו מדוח החוקר עולה כי יש בבעלותה כלי רכב.
...
סיכומו של דבר לנוכח כל האמור לעיל, עם כל הצער, ולמרות התנהלותו המתמיהה של הנתבע שפתח ארבע חברות שונות, הרי שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי מדובר באותם מקרים חריגים ונדירים בהם הוכחה מרמה או הטעייה המאפשרים להרים את מסך ההתאגדות.
אשר על כן, התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום אשדוד נפסק כדקלמן:

פירוק הציוד, הובלתו למחסן ואחסונו עד לקבלת תמורה גבוהה יותר היו יקרים יותר מהאפשרות שנבחרה - מכירת הציוד לנתבעת 3.
דיון והכרעה הראציונאל העומד בבסיס האישיות המשפטית הנפרדת של החברה הוא ההכרה בעצמאותה של החברה אל מול האורגנים ובעלי המניות המשמשים בה. על מנת להגביל את האפשרות לעשות שימוש לרעה תחת כסות החברה, נקבע בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), כי: "6.(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השמוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
" לצד האחריות העשויה להיות מוטלת על בעל מניות של חברה בדרך של הרמת מסך ההיתאגדות מכח סעיף 6 לחוק החברות, קיימת אפשרות להטיל אחריות אישית על אורגן החברה עקב מעשיו, מכח סעיף 54 לחוק החברות, הקובע כי "אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אלולא אותו ייחוס". בית המשפט העליון עמד על ההבדלים שבין דוקטרינת הרמת מסך לבין מודל האחריות האישית של אורגן החברה, תוך שנקבע בהקשר זה כדלקמן: "אחריות אישית הנה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההיתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. ענייננו באחריות אישית בדיני הנזיקין. פירושה בעניינינו הוא איפוא הטלת אחריות אישית על אורגן בגין עוולה שאותה הוא ביצע. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה – היתעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה.
...
סיכומם של דברים הינו כי שוכנעתי שהנתבע, כבעלים ומנהל יחיד של החברה, שידע בדיוק בכל רגע נתון את מצבה הקשה של החברה, הזמין מהתובעת סחורה בהיקפים שהיה חשש משמעותי שלא תוכל לשלם עבורה, לא יידע את התובעת בדבר מצבה הקשה של החברה, לא בעת שמסר לתובעת את שלושת ההמחאות, ולא לאחר מכן כשהוגבל חשבון החברה.
הגם שהתובעת ידעה על קשיים מסוימים שיש לחברה והסכימה לדחות את מועד הפקדת ההמחאות, שוכנעתי כי הנתבע הסתיר מהתובעת את מצבה של החברה לאשורו ואת דבר הגבלת החשבון, וחרף ידיעתו על הגבלת החשבון ביקש פעם אחר פעם לדחות את מועד פרעונן של ההמחאות.
בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 28,000 ₪ בגין ההליך שהמשיך נגדו.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו