הגבלות על עובדים במועצה אזורית לאחר סיום עבודתם

בין הצדדים אין כל הסכם ביחס לזמן הנסיעה האמור ודרישת התובע לתשלום עבור זמן זה אף לא עלתה במהלך העבודה, אלא לראשונה כשנה לאחר סיום עבודתו.

מבחנים נוספים שצוינו בפסיקה נוגעים למיגבלות החלות על העובד במהלך השעות שבמחלוקת והאם "היה חופשי לעשות כרצונו" (דב"ע (ארצי) לג/4-2 אברהם רון - המועצה המקומית מצפה רמון, פד"ע ד' 386 (1973)), תוך שהודגש כי "יכול והעובד יימצא במקום העבודה והשעות לא תהיינה שעות עבודה, ויכול ויימצא בבית והשעות תהיינה שעות עבודה" (דב"ע (ארצי) לד/4-3 רוברט יקואל - אליהו פלד, פד"ע ה' 328 (1974); להלן: עניין יקואל).

בסע"ש (ב"ש) 4549-02-12 ****וב דוד נ' סלפ - פיקס מתכות בע"מ, מיום 19.5.15, לא היה חולק כי המעסיקה "החליטה לוותר על שירותי הסעת עובדים על-ידי גורם חצוני, ופנתה לתובע בבקשה להסיע את העובדים ברכב החברה, כאשר בתמורה יעמוד הרכב גם לשימושו האישי של התובע בסופי שבוע באיזור גוש דן". מדובר איפוא בנסיבות שונות בתכלית.

...

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח ששעות הנסיעה שלו לעבודה וממנה, אף שכללו הסעת עובדים נוספים, הינן שעות עבודה המזכות אותו בשכר עבודה.

לנוכח מסקנה זו אין לנו צורך להידרש למחלוקת בין הצדדים ביחס לשאלה מהו משך הזמן שנוסף לתובע בגין איסוף העובדים האחרים, ביחס לזמן הנסיעה הישיר של התובע.

סוף דבר – התביעה נדחית.

בסעיף 21 (ג) לחוק השויון הוגבלה תחולתו של החוק כדלקמן - "הוראות חוק זה, למעט סעיף 7 לא יחולו על אדם המעסיק פחות משישה עובדים; לענין מנין העובדים לפי סעיף קטן זה, ימנה גם עובד של קבלן כוח אדם המועסק אצל אותו אדם". התובעת העידה שכאשר עבדה אצל הנתבעת, הועסקו במקום שלושה עובדים, ביניהם גם לוינסון (ר' עדות התובעת בעמוד 8 לפרוטוקול, שורות 18 - 19).

זכות זו אינה מוחלטת וכפופה לעקרונות של הגינות, צדק ותום לב (ע"ע (ארצי) 281/07 רשות הדואר - קלפנר (9.4.08): "הפררוגטיבה הניהולית אינה מילת קסם המעניקה למעסיק כוחות בלתי מוגבלים המשוחררים מביקורת. הפררוגטיבה הניהולית הוא כוח אשר יש להפעילו בתום לב, בשום שכל, באיזון ותוך בחינת עניינו של העובד העלול להפגע מן המהלך הנעשה מכוח אותה פררוגטיבה." ור' ע"ע (ארצי) 36614-02-19 פשחור - מועצה אזורית עמק המעיינות, 24.05.2021: "העברת הפעלת הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק תחת ביקורתו השיפוטית של בית הדין אין משמעותה ניהול מקום העבודה על ידי בית הדין. ככל שנימצא כי המעסיק פעל בתום לב ובהגינות, כי החלטתו נובעת משיקולים עינייניים והם אינם מסווים שיקולים זרים או שיקולים פסולים, בית הדין אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של המעסיק, וזאת גם ניתן היה לקבל החלטה אחרת בעיניינו של העובד. לעניין זה נפסק כך, ובהקשר של חוק השויון עליו הסתמך העובד:

בע"ע (ארצי) 10940-10-15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ – רון, 06.09.2018, חזר בית הדין הארצי על הכללים לפסיקות פיצוי כספי בגין פיטורים שלא כדין, תוך הבחנה בין פיצוי על נזק ממוני ונזק שאינו ממוני: "... הפצוי בגין נזק ממוני נועד לפצות את העובד על אובדן הכנסותיו בתקופה שלאחר הפיטורין. הפצוי בגין נזק שאינו ממוני נועד לפצות את העובד על הפגיעה בכבודו ועוגמת הנפש שנגרמה לו. בעיניין פלוני הודגש כי "עגמת הנפש היא סוג של נזק לא ממוני, שככלל אין מניעה לפסוק עבורו פיצוי וזאת במקרים המתאימים, כגון פגיעה בזכויות חוקתיות, ובכלל זה פיטורים על רקע של הפליה, או במקרה של פיטורים בהליך לקוי". פיטורים על יסוד עילה שחל איסור לפטר בגינה (כגון, הפליה אסורה, מימוש זכות חוקתית או חוקית, עקב חשיפת שחיתות, הפרת חובת תום הלב המוטלת על המעסיק לאורך יחסי העבודה לרבות בסיומם, ועוד) – הנם פיטורים שלא כדין, המזכים בפצוי בגין נזק בלתי ממוני, ואף משפיעים על שיעורו.

...

בנסיבות אלה, מצאנו שעל הנתבעת לפצות את התובעת בסך 5,000 ₪.

יתרה מזו, תלושי השכר כוללים תשלום בגין 4 ימי חג (ר' תלוש שכר לחודש 9/2018), תשלום זה מתיישב עם חגי תשרי שחלו בשנה זו. על כן יש לדחות את התביעה ברכיב זה. פיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה לטענת התובעת, לא נמסרה לה הודעה לעובד בדבר תנאי עבודה, ועל כן נתבע פיצוי בסך 15,000 ₪, בהתאם לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן – חוק הודעה לעובד).

סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: תמורת הודעה מוקדמת בסך 1,890 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.10.2018 ועד התשלום בפועל; שכר בגין היעדרות לשם פיקוח רפואי במשך חודשי ההיריון לפי סעיף 7(ה) לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, בסך 280 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.10.2018 ועד התשלום בפועל; פדיון חופשה בסך 419 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.10.2018 ועד התשלום בפועל; פיצויים בגין פיטורים שלא כדין  בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.10.2018 ועד התשלום בפועל; פיצויים לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד  ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 בסך 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.10.2018 ועד התשלום בפועל; לאור הפער בין סכום התביעה (80,356 ₪) ובין תוצאת פסק הדין, אין צו להוצאות.

היחידה פירטה כי היא עובדת כסייעת בגן ילדים במועצה אזורית גולן, שכרה עומד על כ- 7000 ₪ בחודש והיא לקראת סיום לימודי החינוך.

יכול והיחידה הייתה סבורה שתוכל לעבוד בעבודות מזדמנות נוספות ותקבל תוספות ממקום עבודתה כסייעת ואולם הדבר לא הוכח ואינני סבור כי הטיעון יכול להוות בסיס איתן להנחה שתוכל לעמוד בהחזרי הלוואות בשיעור של למעלה מ-100,000 ₪ למספר נושים אותם נטלה במקביל ובפרק זמן קצר יחסית, בשעה שהכנסתה עמדה על 6000 ₪ בחודש.

בעיניין זה חל סעיף 164 לחוק באופן שנכס שיוקנה ליחידה במהלך תקופת התשלומים ייכלל בנכסי קופת הנשייה, למעט נכסים על פי ההתניות הנקובות שם. תחולת ההגבלות – החובות וההגבלות אשר הוטלו על היחידה במסגרת הצוו לפתיחה בהליכים יוסיפו לחול עד לסיום מילוי הוראות הצוו לשקום כלכלי ואולם בתקופת התשלומים על היחידה להגיש דו"חות על הכנסות והוצאות אחת לשישה חודשים בלבד.

הקניית נכסים לקופת הנשייה – כל נכס, כספים וזכויות להם זכאי היחיד מכל מקור שהוא ולא דווחו במהלך הליכי חידלות הפרעון, יועברו לקופת הנשייה מיד עם גילויים בין אם נתגלו לאחר אישור התכנית לשקום כלכלי, לאחר סיום ביצועה או אף לאחר מתן הפטר חלוט.

...

במכלול הנתונים שלפניי אני סבור שיש מקום לקבוע סכום תשלום חודשי בשיעור של 1800 ₪, סכום התואם את נתוניה הנוכחיים ונראה שגם בשנים הקרובות.

אני סבור כי במקרה זה קיימות נסיבות כלכליות מיוחדות המצדיקות את הארכת התקופה ובכך תאוזן זכות הנושים לפירעון חובם ובין הצורך בשיקומה הכלכלי.

בכל הנוגע לטענת הממונה בדבר אופן יצירת חובותיה אני סבור כי בעת שנטלה את ההתחייבויות בסכומים משמעותיים לבנקים וחברות כרטיסי אשראי היא ידעה שבמצבת הכנסותיה לא תוכל לעמוד בהן.

הנתבעים לא זימנו לעדות ולו עד אחד, מהחברים המשותפים ו/או שכנים של המנוח ו/או בני היישוב בו התגוררו, ו/או בלקוחות הפיצרייה, על מנת לתמוך בגירסתם כי הקטנוע היה בחזקתו ושליטתו הבלעדית של המנוח, מעבר לשעות העבודה ו/או בתמיכה לטענתם כי המנוח עשה בו שימושים פרטיים ו/או לקח את הקטנוע לביתו לאחר שעות הפעילות בעבודה.

ובין אם לפי סעיף 9(א)(3)לחוק הפלת"ד ו/או סעיף 9(א)(2) לחוק הנ"ל. בהיותם של צדדי ג'1-2, בזמנים הרלוואנטיים לתביעה, הבעלים של הקטנוע, חלה עליהם החובה והאחריות לדאוג לקיומו של ביטוח חובה תקף המכסה השמוש בקטנוע על ידי המנוח במסגרת עבודתו, ומשלא עמדו בחובה זו, חבים שניהם, יחד ולחוד לשיפויה של הנתבעת 4, קרנית, בכל הסכומים, בהם חויבה לשלם לתובעים על פי פסק הדין.

התובעת 2, אמו, עבדה כשירה ובהמשך כעצמאית (עמ' 27-28 לפרוטוקול) ואביו, התובע 3, עבד במועצה האזורית באר טוביה בתפקיד בכיר (עמ' 39 ש'5), בלא שהציגו התובעים ראיות בדבר מצבם הכלכלי ו/או שיעור השתכרותם ו/או ביסוס לנוהג בדבר תמיכה כלכלית של הבן במשפחתו.

בהתאם לפסיקה, אין די ב"רחשי לב" וב"תקוות" על מנת לבסס טענה לאובדן הישתכרות (ע"א 515/83 עגור נ' איזנברג ), כאשר במקרה שלפנינו, הוכח כי למנוח לא היתה תעודת בגרות מלאה ולא הוכח שפעל להשלמת הבגרויות, אף כשנתיים לאחר סיום לימודיו, ולא שרת בצבא.

התובעים טוענים כי בהתאם לפסק דין מנחה בבית המשפט העליון, בע"א 149/22 עיזבון המנוח פלוני נ' קרנית חברה לביטוח ואח', נקבע כי תביעת עיזבון לפי הפלת"ד, יש לפסוק לעיזבון פיצויים בהתאם לפקודת הנזיקין, בה לא חלות מיגבלות הנוגעות לתביעה לפי חוק הפיצויים, ולכן, יש לחשב את שכר הבסיס לפי ברוטו ולא נטו, ואין מיגבלה לגובה שכ"ט ויש לפסוק שכ"ט בשיעור 20% כנהוג בתביעות נזיקין ולא ביעור 13%.

...

לאחר שעיינתי בטענות התובעים ובהתייחסות הנתבעים לעניין זה, אין כל בסיס לטענות התובעים באשר לאופן חישוב תביעתם לפי עקרונות פקודת הנזיקין.

אין כל בסיס משפטי לחישוב התובעים עד גיל 70, שכן הנחת היסוד בפסיקה ביחס לחישוב אובדן השתכרות הינה גיל הפרישה המקובל במשק לשכירים, גיל 67, כאשר התובעים לא הציגו כל ראיה המצדיקה סטיה מחישוב זה, ועל ככן, טענתם נדחית.

לאור המפורט לעיל אני מחייב את הנתבעת 4, קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים לשלם לתובעים 2-3, יורשי עזבון המנוח, דוד זבאן ז"ל, פיצוי בסך 1,321,934 ₪, אגרות בית משפט בתביעה העיקרית ובהודעת צד ג' שהוגשה מטעמה, וכן, שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ כחוק.

התובעת הגישה את תביעתה הן כנגד מושב שדה יעקב (להלן: "ועד מקומי שדה יעקב" או "הנתבע 1") והן כנגד המועצה האזורית עמק יזרעאל (להלן: "המועצה" ו/או "הנתבעת 3"), שכן לטענת התובעת במועד הארוע בוצעו עבודות במדרכה על ידי המועצה.

צו האצלת הסמכויות לועד המקומי ניכנס לתוקף רק לאחר סיום העבודות, אולם המועצה לא הוכיחה כי בעת שנפלה התובעת, העבודות הסתיימו ונמסרו לתחזוקת הועד המקומי, שכן לא הוגש פרוטוקול מסירה סופי.

לטענת הנתבעת, בעובדה שהתובעת בחרה להלך דוקא שם, ובאותו מקום בו היה חוסר בבטון, כאשר מספר מטרים בסמוך המדרכה הייתה תקינה, יש כדי להטיל על התובעת את האחריות הבלעדית לקרות התאונה ( ראו עדות התובעת בעמ' 13 לתמליל שורות 13- 27).

בתשובות לשאלות ההבהרה שהופנו אליו ענה ד"ר פריטש כי יד ימין מתפקדת עם מיגבלות קלות והתובעת מוגבלת בעבודה הכרוכה בהרמת משאות ומאמצים עם ידיים פשוטות לפנים ובגובה.

...

לעתים ישנה חפיפה בין הנכות הרפואית לזו התפקודית, אך ייתכנו מקרים בהם בית המשפט יגיע למסקנה כי בשל נסיבות המקרה, עולה הנכות התפקודית על הרפואית, או להיפך (ע"א 526/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690, 700 (1986); ע"א 4919/09 עזאם נ' בר (14.6.2011)).

אני סבורה שנכותה של התובעת אכן מצריכה סיוע במשק הבית, אולם סביר להניח כי התובעת הייתה נזקקת לעזרת עוזרת בית בשלב מסוים בלי קשר לתאונה, כך שאין מקום לחשב חישוב אריתמטי של שעות העזרה עד תום תוחלת החיים של התובעת ונכון יותר ליתן סכום גלובלי בראש נזק זה ולפיכך קובעת סכום של 50,000 ₪ בראש נזק זה. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה- התובעת מבקשת פיצוי בסך גלובלי של 30,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפולים.

התביעה כנגד הנתבעים 1 ו- 2 נדחית ולא מצאתי מקום לאור הנסיבות ליתן צו להוצאות בגין דחיית התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2.