הגבלות על עובדי ציבור לאחר פרישה

לפנינו בקשה לקבוע, כי סעיף 4 לחוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), תשכ"ט-1969 (להלן – החוק) אינו חל על עניינה של המבקשת שבתפקידה האחרון, שימשה כמנהלת מחלקת איכות אויר והתמודדות עם שנויי האקלים במשיב, ואשר מעוניינת להתחיל לעבוד כמנהלת אבטחת איכות בחברת הקורנס מפעלי עופרת בע"מ (להלן – החברה) ולחילופין, לקבוע לה תקופת צינון קצרה ביותר על פי החוק וכן, ככל שתיקבע תקופת צינון, לפסוק לה תשלום פיצוי לפורש בגין תקופת הצינון.

לדבריה, בשל הגבלה על האפשרות לתגמל עובדים בשירות הצבורי, דרך נפוצה לתגמלם הנה באמצעות חתימה על חוזה אישי וקידומה מתפקיד "מנהל" מטעמים ביראוקראטיים ולא מהותיים.

בנוסף נפנה להחלטת הועדה בו"ע 54102-07-22 אורית אוזן נ' נציבות שירות המדינה (9.8.22).

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את עמדות הצדדים אנו סבורים כי הוראת סעיף 4 לחוק חלה בעניינה של המבקשת שכן בתפקידה היו לה סמכויות המלצה בעניינה של החברה, היא נכחה בתפקיד פיקוחי בדיגומים שנעשו לגבי פליטות וזיהום שפכים ממפעלה של החברה וכן נכחה בשימועים שבהם נדונו סנקציות אפשרויות כלפי חריגות בתקני הזיהום על ידי החברה.

במקרה דנן, אנו סבורים כי יש לשקול לחומרא את הקשר הפיקוחי הישיר שהתקיים בין המבקשת לבין החברה שבה היא מבקשת לעבוד בתחום הגנת הסביבה ואת העובדה שהממשק האחרון בנושא זה התקיים לפני כחמישה חודשים.

ממכלול שיקולים אלה, אנו סבורים כי תקופת הצינון שיש לקבוע למבקשת הינה 4 חודשים ממועד פרישתה הפורמאלי מהמשיב.

דיון והכרעה החוק קובע את ההגבלות החלות על עובדי ציבור, ובכללם עובדי המדינה, לאחר הפרישה משירות הציבור.

סעיף 2 לחוק קובע, כי "מי שטיפל, אגב מילוי תפקידו בשירות הציבור, בענין פלוני של אדם פלוני, לא ייצג אחרי פרישתו מהשרות את האדם באותו ענין כלפי המוסד של שירות הציבור שבו שירת". סעיף 3 לחוק, קובע כי "מי שפרש משירות הציבור וערב פרישתו היה נימנה עם סוג עובדים ששר המשפטים, באישור ועדת העבודה של הכנסת, קבע בתקנות לענין חוק זה בהיתחשב עם אופי תפקידם – לא ייצג אדם לפני עובד בשירות הציבור שהיה כפוף לו ערב פרישתו, ולא יבקש ממנו להעניק זכות לו עצמו ולצורך עסקו, בין בהסכם ובין כמעשה של רשות, כשההענקה מסורה לשיקול דעתו של אותו עובד; והוא, כל עוד לא עברה שנה אחת מהיום שבו פסקו יחסי הכפיפות". ממשיך סעיף 4(א) לחוק וקובע, כי "מי שפרש משירות הציבור ובתפקידו בשירות הציבור היה מוסמך להחליט על פי שיקול דעתו על הענקת זכות לאחר, או להמליץ על הענקת זכות כאמור, או שהיה ממונה על עובד אחר בשירות הציבור המוסמך כאמור, לא יקבל זכות מאדם שניזקק במהלך עסקיו להחלטתו בתחום הסמכות האמורה". ההגבלה שבסעיף 4(א) לחוק תקפה במשך שנה ממועד הפרישה, אלא אם ניתן היתר לקבלת אותה זכות או קיצור תקופת הצינון מהועדה למתן היתרים, שהוקמה מכוח סעיף 11 לחוק, כאמור בסעיף 4(ג)(3) לחוק.

...

עמדת המשיבה המשיבה סבורה כי בנסיבות העניין ניתן להיעתר לבקשה מכמה טעמים: נסיבות פרישתה של המבקשת משירות המדינה היו כפויות בעקבות חילופי מנכ"לים ומינוי מחליף לתפקידה.

מן הכלל אל הפרט, ממכלול השיקולים המפורטים בפסקה 10 לעיל, אנו סבורים כי תקופת הצינון בפועל של שישה חודשים שחלפו מאז פרשה המבקשת משירות המדינה, די בה כדי להוות תקופת צינון ראויה במקרה זה. זאת, הן בשל נסיבות הפרישה, הן בשל נסיבות קבלת ההצעה, הן בשל מיהות המכון שהוא למעשה זרוע ביצועית של המדינה (ראו וע' 1030/06 ריגל נ' נציבות שירות המדינה) והן בשל מיהות הסמכויות בפועל והיקף הטיפול המצומצם שהיו למבקשת בתפקידה במשרד ביחס למכון.

המבקשת טוענת כי ההגבלה המוטלת על עובדי ציבור לעבוד בגוף אחר או לקבל ממנו טובת הנאה מוגבלת למקרים בהם הגוף האחר היה בטיפולו של עובד הציבור לפני פרישתו.

דיון והכרעה חוק הצינון קובע את ההגבלות החלות על עובדי ציבור, ובכללם עובדי המדינה, לאחר הפרישה משירות הציבור.

...

על כן ולסיכום מבקשת המבקשת לקבוע תקופת צינון מרבית של 7 חודשים ממועד המפרישה ולא כפי שדורשת המשיבה.

אנו סבורים כי פרקליט בשירות המדינה לא כל שכן פרקליט מחוז בתחום האזרחי המייצג משרד ממשלתי אל מול אדם פרטי או תאגיד מוסמך להעניק או למצער להמליץ על מתן זכות לאותו גורם שכן העמדה המשפטית שהוא מציג בהליך המשפטי היא עמדה מחייבת מבחינת אותו משרד .

לצד זאת, אנו קובעים כי המבקשת לא תוכל לטפל מטעם המשרד בהליכים הקשורים למדינת ישראל לפני חלוף שנה ממועד פרישתה, כלומר לא לפני 1.6.24.

דיון והכרעה התשתית הנורמאטיבית חוק הצינון קובע את ההגבלות החלות על עובדי ציבור, ובכללם עובדי המדינה, לאחר הפרישה משירות הציבור.

סעיף 2 לחוק קובע, כי "מי שטיפל, אגב מילוי תפקידו בשירות הציבור, בענין פלוני של אדם פלוני, לא ייצג אחרי פרישתו מהשרות את האדם באותו ענין כלפי המוסד של שירות הציבור שבו שירת". סעיף 3 לחוק, קובע כי "מי שפרש משירות הציבור וערב פרישתו היה נימנה עם סוג עובדים ששר המשפטים, באישור ועדת העבודה של הכנסת, קבע בתקנות לענין חוק זה בהיתחשב עם אופי תפקידם – לא ייצג אדם לפני עובד בשירות הציבור שהיה כפוף לו ערב פרישתו, ולא יבקש ממנו להעניק זכות לו עצמו ולצורך עסקו, בין בהסכם ובין כמעשה של רשות, כשההענקה מסורה לשיקול דעתו של אותו עובד; והוא, כל עוד לא עברה שנה אחת מהיום שבו פסקו יחסי הכפיפות". ממשיך סעיף 4(א) לחוק וקובע, כי "מי שפרש משירות הציבור ובתפקידו בשירות הציבור היה מוסמך להחליט על פי שיקול דעתו על הענקת זכות לאחר, או להמליץ על הענקת זכות כאמור, או שהיה ממונה על עובד אחר בשירות הציבור המוסמך כאמור, לא יקבל זכות מאדם שניזקק במהלך עסקיו להחלטתו בתחום הסמכות האמורה". ההגבלה שבסעיף 4(א) לחוק תקפה במשך שנה ממועד הפרישה, אלא אם ניתן היתר לקבלת אותה זכות או קיצור תקופת הצינון מהועדה למתן היתרים, שהוקמה מכוח סעיף 11 לחוק, כאמור בסעיף 4(ג)(3) לחוק.

...

לפיכך המשיבה ממליצה להיעתר לבקשה ולקבוע למבקש תקופת צינון של שלושה חודשים מיום פרישתו משירות המדינה.

בהתחשב במכלול נתונים אלה, אנו קובעים כי המבקש יוכל להתחיל בעבודתו במשרד ממועד מתן החלטה זו. ההיתר כפוף לסעיפים 2 ו-3 לחוק.

דיון והכרעה חוק הצינון קובע את ההגבלות החלות על עובדי ציבור, ובכללם עובדי המדינה, לאחר הפרישה משירות הציבור.

סעיף 2 לחוק קובע, כי "מי שטיפל, אגב מילוי תפקידו בשירות הציבור, בעיניין פלוני של אדם פלוני, לא ייצג אחרי פרישתו מהשרות את האדם באותו ענין כלפי המוסד של שירות הציבור שבו שירת". סעיף 3 לחוק, קובע כי "מי שפרש משירות הציבור וערב פרישתו היה נימנה עם סוג עובדים ששר המשפטים, באישור ועדת העבודה של הכנסת, קבע בתקנות לעניין חוק זה בהיתחשב עם אופי תפקידם – לא ייצג אדם לפני עובד בשירות הציבור שהיה כפוף לו ערב פרישתו, ולא יבקש ממנו להעניק זכות לו עצמו ולצורך עסקו, בין בהסכם ובין כמעשה של רשות, כשההענקה מסורה לשיקול דעתו של אותו עובד; והוא, כל עוד לא עברה שנה אחת מהיום שבו פסקו יחסי הכפיפות". ממשיך סעיף 4(א) לחוק וקובע, כי "מי שפרש משירות הציבור ובתפקידו בשירות הציבור היה מוסמך להחליט על פי שיקול דעתו על הענקת זכות לאחר, או להמליץ על הענקת זכות כאמור, או שהיה ממונה על עובד אחר בשירות הציבור המוסמך כאמור, לא יקבל זכות מאדם שניזקק במהלך עסקיו להחלטתו בתחום הסמכות האמורה". ההגבלה שבסעיף 4(א) לחוק תקפה במשך שנה ממועד הפרישה, אלא אם ניתן היתר לקבלת אותה זכות או קיצור תקופת הצינון מהועדה למתן היתרים, שהוקמה מכוח סעיף 11 לחוק, כאמור בסעיף 4(ג)(3) לחוק.

...

מן הכלל אל הפרט, בנסיבות עניינו ומהטעמים המפורטים בבקשה (סעיפים 11 ו-12 לעיל ) ובתגובה (סעיפים 13 ו-14 לעיל ) אין מניעה בנסיבות העניין מלקבוע שחלפו שנתיים ממועד טיפולו האחרון של המבקש בבקשה שהגישה החברה למשיבה לפי סעיף 4(ג)(2) לחוק וכן שמתקיימות נסיבות המצדיקות את קיצור תקופת הצינון לפי סעיף 4(ג)(3) לחוק.

מכיוון שכך, אנו קובעים כי המבקש יוכל להתחיל בעבודתו בחברה ממועד מתן החלטה זאת.