הגבלות על עברייני מין ללא צו מעקב

בהמלצת היחידה לפיקוח על עברייני מין נאמר, בין היתר, כי: "איסור היתחברות לקטינות בכל אמצעי לרבות באמצעות מחשב דרך אתרי צ'ט, איסור עבודה עם קטינות, מיגבלה ביחס לפורנוגרפיה לאור היותו מוצף מינית סביב גלישה באתרי סקס או אתרים בעלי תוכן מיני כפי שהעיד הנידון [העורר] בעצמו, שת"פ עם קצין הפיקוח הינם תנאים מידתיים שאין בהם ממש כדי לפגוע באורחותיו, באשר לעבודה יובהר כי נוכח רמת המסוכנות הגבולית מופעל שיקול דעת מטעם יחידת הפיקוח ביחס למקום העבודה כך שרק מקומות בהם ניכרת סכנה ישללו". ביום 13.9.2016, היתקיים בבית המשפט המחוזי דיון שני בבקשת המשיבה להוצאת צו פקוח ומעקב בעיניינו של העורר.

עו"ד הבר טען, כי העורר "מסתובב ללא פקוח" מזה כ-3 שנים, ואילו "המדינה נימצאת במצב סטאטי ומתעקשת על דברים כאשר המצע והתשתית שונים". עו"ד תומר סגלוביץ', אשר טען מטעם המשיבה, הפנה את תשומת הלב לחומרתו של כתב האישום שהוגש כנגד העורר, וציין כי העונש שהושת עליו הנו, בסופו של יום, "עונש חריג ביחס למעשים שנעשו". עו"ד סגלוביץ' הדגיש, כי העורר מצוי כעת במהלכו של הליך שקומי, ברם "אי אפשר לומר כי הבעיה נפתרה ואין צורך לפקח עליו". אשר למקום עבודתו של העורר, טען עו"ד סגלוביץ' כי "החנות היא של אחי העורר", ומשכך "התנאים יכולים להיות מיושמים יחסית בקלות". דיון והכרעה חוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין, אשר ניכנס לתוקפו ביום 1.1.2006, מצטרף לשורה ארוכה של דברי חקיקה אשר מסדירים את נושא הטיפול בעברייני מין, במהלכו ובסיומו של ההליך הפלילי בעיניינם (ראו, למשל: חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים, התשס"א-2001; חוק מיגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"א-2004).

...

סבורני, כי מכלול נסיבות המקרה דנן מחייב שלא לשים מכשול בפני עיוור, ושלא להעמיד את העורר, בעיצומו של הליך טיפולי שהלה עובר, בפני סיטואציה שגרמה לו לנהוג בעבר, כפי שנהג.

לאור האמור, הערר נדחה.

בהתייחס לשלושת החוקים, העוסקים אך בעברייני מין ובכך יוצרים איבחנה בין עבריין מין לעבריין שהורשע בעבירות אחרות, יפים דבריו של השופט י' עמית (בש"פ 8763/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (23.12.2012)(להלן: בש"פ 8763/12)): "ואם יתמה הקורא מה מותר עבריין המין מעבריינים אחרים, נשיב כי עבירות המין מתייחדות באלה: פגיעתן רעה במיוחד בקרבנות העבירה (שלעיתים קרובות הם קטינים או בני מישפחה או חסרי ישע); החשש לרצידיביזם של עברייני מין גבוה במיוחד; שכיחותה של התופעה; והקושי להיתמודד עימה. לנוכח האמור, סבר המחוקק כי ראוי להמשיך לפקח על עברייני מין ולהטיל עליהם מיגבלות שונות גם לאחר שסיימו לרצות את עונשם." עקב הרלוואנטיות של צו הפיקוח שהוצא למשיב מכוח חוק ההגנה לדיון בעניינינו, אתייחס בקצרה לחוק ההגנה ולפרק הפיקוח והמעקב שבו.

יודגש כי מסוכנותו של עבריין המין איננה מעניינו של חוק זה ולא נידרשת כלל הערכת מסוכנות במסגרת בקשה לצוו מיגבלות.

...

מהו האיזון הראוי בין הפגיעה בזכויותיו של אדם, עבריין מין, שנשפט, הורשע, ריצה את עונשו במלואו, ומבקש כעת לבנות לו חיים חדשים ביישוב שבו התגורר בעבר; לבין הנזק הנפשי הממשי הנוסף שעלול להיגרם לקורבן העבירה, בתו של העבריין המורשע, שאביה ביצע בה עבירות אינוס בנסיבות מחמירות בתדירות גבוהה ולאורך שנים ולאחר שחרורו חזר להתגורר בקרבתה.

בנסיבות המקרה שוכנעתי כי מתן אפשרות למשיב להתגורר או לעבוד ביישוב לא רק שיערער את מצבה הנפשי של העוררת, אלא שלא מן הנמנע שאם הבקשה לא תיענה תיאלץ העוררת, שגרה ביישוב מילדותה ומגדלת שם את ילדיה, לעקור מן המקום; ואביה ששב ליישוב אך לאחרונה, יזכה בהזדמנות לבנות שם את חייו, על הריסות חייה.

התוצאה היא שהערר מתקבל.

בהתאם להוראת סעיף 3(ד) לחוק המגבלות, אני מורה כי ייאסר על המשיב להתגורר או לעבוד ביישוב.

תכלית זו מתממשת, בין היתר, באמצעות פקוח ומעקב שנועדו למנוע הישנותן של עבירות מין (ס' 1 לחוק ההגנה על הציבור; עוד ראו מבין רבים: בש"פ 9587/17 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם בנבו, 22.01.18), בפס' 8).

בחינת נסיבות ביצוע העבירה מובילה למסקנה כי הפגיעה בערך המוגן הנה ברף הנמוך; אכן, כמתואר לעיל, בעצם הפרת צו הפיקוח על ידי הנאשם ישנו אלמנט המגביר את הסיכון לשלום הציבור ולבצוע חוזר של עבירות מין מצידו, שהרי אם לא כן לא היו מושתות ההגבלות האמורות על הנאשם מלכתחילה (על הצורך בקיומו של קשר בין המיגבלה המוטלת על עבריין מין לבין הסיכון הנשקף ממנו ראו: בש"פ 5670/19 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.09.19), בפס' 4).

העונש המתאים דומה כי אין צורך להכביר מילים בדבר הצורך לקיים אחר הוראת צו הפיקוח ככתבו וכלשונו.

...

בשים לב לכלל האמור לעיל, אני סבורה כי על מתחם העונש ההולם לנוע בין 2 ל-12 חודשי מאסר בפועל.

בהינתן כלל האמור לעיל, בשים לב לצורך ליתן משקל לשיקולי הרתעה והגנה על הציבור מחד, ובשים לב לעובדה כי המדובר בהפרה ראשונה של הנאשם את צו הפיקוח ונטילת האחריות מצדו, אני סבורה כי יש למקמו בחלקו התחתון של מתחם העונש ההולם אך לא בתחתיתו.

אני גוזרת אפוא על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר למשך 3.5 חודשים, בניכוי ימי מעצרו.

ביום 10.8.2020 קבע בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הנשיא א' אברהם) כי לשון החוק מלמדת שבית המשפט מוסמך להטיל מיגבלות על "מגורים, עבודה או לימודים של עבריין המין". משכך, נקבע כי אין בידי בית המשפט להטיל מיגבלה אחרת כגון איסור כניסה ליישוב.

ביום 10.8.2020 נתן בית המשפט המחוזי בנצרת צו פקוח ומעקב על המשיב למשך 18 חודשים.

עם זאת, דומה כי נפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי, מאחר שבקשת העוררת לא כוונה להארכת הצוו, אלא לקבוע מיגבלה שלא נקבעה בו. כפי שציינה העוררת, בהחלטתו המקורית ליתן את צו המיגבלות, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת העוררת ליתן צו שירחיק את המשיב מעיר המגורים, וזאת משסבר שאין בסמכותו לעשות כן. ואולם, בבש"פ 5591/21 נקבע – בנסיבות המקרה שם – כי אין לשונו של חוק המיגבלות מונעת מתן צו הרחקה שיחול על היישוב כולו (שם, פסקה 8).

...

לאחר שעיינתי בערר ובצרופותיו, ושמעתי את טענות הצדדים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על השבת הבקשה לעיון חוזר לדיון לפני בית המשפט המחוזי.

לכל האמור לעיל יש להוסיף כי בית המשפט המחוזי לא דן גם בבקשה החלופית של העוררת, לדון בבקשתה לפי סעיף 3(ג)(3) לחוק המגבלות ולהטיל על המשיב מגבלות בשים לב לתום תקופת הפיקוח לפי צו הפיקוח.

סוף דבר: התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי שיכריע בבקשת העוררת לעיון מחדש (וככל שיידרש, גם בבקשתה החלופית).

ברקע לאישומים נגד הנאשם, צו פקוח ומעקב (להלן- הצוו) שניתן ביום 1.9.19 למשך 4 שנים במסגרת תיק פע"מ 4748-06-19 והכולל שורה של הגבלות ותנאי פקוח ובהם איסור על החזקה וצפייה בחומרים פורנוגראפיים, בכל אמצעי לרבות מחשב, טפלון נייד, טלויזיה חכמה וכל ספק אינטרנט; איסור על החזקת ושימוש במכשיר בעל אפשרויות גלישה באנטרנט ללא חסם מתאים; ואיסור על צריכת אלכוהול עד לרמה הקבעה בפקודת התעבורה ותקנותיה לעניין נהיגה בשיכרות.

אכן, בעצם הפרת צו הפיקוח על ידי הנאשם ישנו אלמנט המגביר את הסיכון לשלום הציבור ולבצוע חוזר של עבירות מין מצידו, שהרי אם לא כן לא היו מושתות ההגבלות האמורות על הנאשם לכתחילה (על הצורך בקיומו של קשר בין המיגבלה המוטלת על עבריין מין לבין הסיכון הנשקף ממנו ראו: בש"פ 5670/19 פלוני נ' מדינת ישראל (10.9.2019), בפס' 4; בש"פ 7063/20 פלוני נ' מדינת ישראל (12.11.2020), פס' 8).

העונש המתאים דומה שאין צורך להכביר מילים בדבר הצורך לקיים אחר הוראת צו הפיקוח ככתבו וכלשונו.

...

עוד מצאתי ליתן משקל לחלוף הזמן, לעובדה שממועד ההפרה האחרונה לא נרשמו הפרות נוספות, ובפרט לעובדה שהתנהלותו של הנאשם התייצבה והוא כיום בקשר רציף עם קצין הפיקוח מיחידת "צור". בשים לב למכלול השיקולים, למידת פגיעתו של הנאשם בערכים המוגנים, מדיניות הענישה הנוהגת ונסיבות ביצוע העבירות, אני קובעת שמתחם העונש ההולם צריך לנוע בין מאסר צופה פני עתיד ועד מאסר קצר בפועל.

בהינתן כלל האמור לעיל, בשים לב לצורך ליתן משקל מסוים לשיקולי הרתעה והגנה על הציבור והרתעה אישית, כמו גם העובדה שלא מצאתי טעמים המצדיקים סטייה מהמתחם לחומרא או לקולא, אני סבורה שיש למקם את הנאשם בחלק התחתון של המתחם.

נוכח האמור לעיל אני גוזרת על הנאשם מאסר למשך 4 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי שלא יעבור הנאשם עבירה לפי סעיף 22 לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006.