הגבלה מתונה בתנועות עמוד השדרה

הועדה קבעה 50% נכות זמנית בגין ע"ש צוארי "עקב היותו עדיין מטופל והגבלה בתנועות מתונה עם צפי לשפור". המוסד לביטוח לאומי ערער על קביעת הוועדה מדרג ראשון, בטענה שלא נערך דיון מפורט של קשר סיבתי בין התאונה לפגיעה בע"ש צוארי.

בעיניין עמוד שדרה מותני קבעה הוועדה כי למערער עבר רפואי המתייחס לכאבי גב תחתן טרם התאונה, כולל הגבלת תנועות וטיפל בכדורים.

...

כך קבע: "אני מודה לבית המשפט שהפנה אותי למסמך ממרכז בריאות הנפש מ-9/2/12. לפי מסמך זה היה המערער פעמיים לפחות במרפאה לבריאות הנפש ומטופל בתרופות נוגדות דכאון...". לסיכום קבע שיש להעניק נכות פסיכיאטרית בשיעור 5%.

בהיבט זה בלבד, אנו סבורים שנפלה טעות בהחלטת הועדה.

המשיב ישלם למערער הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

התובע מביא לדוגמא את וועדה מדרג ראשון, אשר הפחיתה בעיניינו 10%, בשל תאונה קודמת משנת 2000 וכן מתייחס לפרוטוקול וועדה מיום 20.01.10, שם צוין, כי בפני הועדה עמדו "תיקי פגיעה קודמים". התובע מתייחס לתעוד שצירפה הנתבעת לבקשתה ומציין, כי אינו סותר את טענתו להחמרת מצב בגין התאונה ואף מחזק טענותיו על הגבלות בתנועות עמוד שדרה צוארי לאחר התאונה נשוא תביעה זו, ולחלופין כי אין רלוואנטיות לפגיעה הנטענת בגין התאונה.

התובע נבדק בבדיקה נוירולוגית תקינה, ובבדיקה אורתופדית מצוין: "עמ"ש צוארי ומותני ללא נפיחות, ללא עוות, ללא כיווץ שרירים, רגישות מתונה בשרירי הצואר, הגבלת הכפיפה, תנועות עמ"ש מתני שמורות, יציבות תקינה, אין דילדול שרירים, אין שינוי טרופי ב- 4 גפיים. הועדה עיינה במכלול המסמכים". הועדה מסכמת: "אין החמרת מצב, מכיוון שאין שינוי בממצאים הקליניים בבדיקה, תיפקוד מוטורי / נורולוגי תקין ומלא". וועדה לעררים על החמרת מצב, מיום 07.03.12: בפני הועדה עמדו המסמכים הבאים: "החמרה תקנה 36", בדיקות EMG מתאריכים 21.11.11 ו-10.01.12, וחוו"ד ד"ר רובינסון מיום 25.01.12.

...

בכל מקרה, נקבע, כי מסקנה מסוג זה ראוי שתתקבל לאחר שיערך בירור בעניין ואין זה רצוי שבית המשפט יגיע למסקנה כאמור על דעת עצמו (רע"א 7666/15 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני (24/1/16) (להלן: "עניין פלוני") וראו גם רעא (מרכז) 8917-07-18 מ.מ נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ (17/7/18) (להלן: "עניין שומרה")).

סוף דבר אחר כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

המומחה בדק את התובעת, עיין בתעוד הרפואי והעריך בחוות דעתו מיום 15.04.21 כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת הגבלה בטווח תנועות עמוד שדרה צוארי, לפי סעיף ליקוי 37 (5)(א) לתקנות הנכות של המל"ל, בשיעור 10%.

לתובעת נותרה נכות מתונה בעמוד השידרה הצוארי ואפשר שתזדקק לעזרה מתונה גם בתקופת העתיד.

...

לאחר ששמעתי את התובעת ועיינתי במסמכים הרפואיים, נחה דעתי כי שיעור הנכות התפקודית הוא כשיעור הנכות הרפואית.

סוף דבר התביעה מתקבלת .

אחר כל האמור, הנתבעת תשלם לתובעת, סכום של 121,152 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% (הסכום כולל מע"מ) וכן החזר אגרה.

בבדיקתה נמצאה נוקשות של שרירי הצוואר משני הצדדים, יותר משמאל, הגבלה מתונה בתנועות הצואר, ורגישות קלה.

התקנה קובעת כי אחוזי הנכות ייקבעו בהתאם להגבלת התנועות, בקטע המתאים של עמוד השידרה, או בהתאם לממצא הנורולוגי.

...

הינה כי כן, התוצאה היא, גם בדרך זו, כי אין נכות אורטופדית בגין התאונה הראשונה נשוא תביעה זו. לסיכום נקודה זו אני קובע כי לא נותרה לתובעת נכות אורטופדית כתוצאה מן התאונות נשוא תביעה זו. ב"כ הנתבעים טוענים כי הנכויות שנקבעו ע"י ד"ר הרינג ופרופ' טיאנו הן חופפות, שהרי שניהם קבעו את הנכות בגין תסמונת בתר חבלתית, ועפ"י אותה תקנה מתקנות המל"ל (34(ב)).

נראה לי לפסוק לתובעת פיצוי בגין עזרת הזולת רק בגין התקופה בה היתה בנכות זמנית של 100%, הואיל וניתן להניח כי בתקופה זו אכן התקשתה בתפקוד, ונזקקה לעזרת הזולת.

לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת פיצויים בגין התאונה הראשונה (מיום 21/4/94) כמפורט להלן: הפסד שכר בעבר 12,700ש"ח אובדן כושר השתכרות בעתיד 50,000ש"ח עזרת הזולת בעבר 3,000ש"ח כאב וסבל 11,778ש"ח סה"כ 77,478ש"ח וזאת בתוספת הוצאות המשפט (לרבות הוצאות התובעת עבור חוו"ד רפואיות – סך 7,573₪) וכן שכ"ט בשיעור 13% ומע"מ, ובתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

אני מחייב את הנתבעות 2, 3 לשלם לתובעת פיצויים בגין התאונה השניה (מיום 7/9/01) כמפורט להלן: הפסדי שכר בעבר 7,300ש"ח אובדן כושר השתכרות בעתיד 50,000ש"ח עזרת הזולת בעבר 1,000ש"ח כאב וסבל 7,885ש"ח סה"כ 66,185 ש"ח וזאת בתוספת הוצאות המשפט (לרבות הוצאות התובעת עבור חוו"ד רפואיות-סך 5,780ש"ח) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ד"ר חורב ציין כי: "…מדובר בגבר בן 65, המרבה בנהיגה מתוקף מקצועו כנהג מונית, ולכן יש לצפות לקיום שינויים קונסטיטוציונאליים בע"ש צווארי ומותני על רקע גילו ועיסוקו, כפי שבאים לידי ביטוי בבדיקות הדמיה. נוכח העדר תעוד רפואי משמעותי קודם לתאונות בהתייחס לע"ש צוארי ומותני….קיים בסיס לייחס חלק מהתסמינים ומהמגבלות בע"ש צוארי ומותני לתאונות הנדונות". ד"ר חורב העריך את נכותו של התובע, בגין שתי התאונות, בשיעור של 5%, בגין כאבים והגבלת תנועה מתונה בעמוד השידרה הצוארי ובשיעור של 5%, בגין כאבים והגבלת תנועה בעמוד השידרה המותני ובסה"כ-10% נכות.

...

אין בידי לקבל טענה זו. ראשית יש לציין כי בחינת הכנסותיו השנתיות של התובע, בחמש השנים שעובר לתאונה, מצביעה על מגמה של ירידה בהכנסות.