הגבלה מינימלית בתנועות עמוד השדרה המותני

" מספר ימים לאחר התאונה, ד"ר טולפין 12/3/2020 "טווחי תנועה בצואר מלאים אך מלווים בכאבים מימין. הגבלה בהרמת יד ימין..." ד"ר יואלי 23/4/2020"... כעת טווח תנועה בעמ"ש מותני מלא ללא כאבים ללא רגישות... מנח כתפיים שווה... טווח תנועות אבדוקציה עד 160 מעלות מעט כאב בקשת התנועה. סבוב חצוני 40 מעלות סבוב פנימי תקין. כוח גס שמור" הופנה לטפול במסגרת פיזיותראפיה וסיים את הטיפול ב 10/5/2020 כחודשיים לאחר התאונה.

"כחלק מהבדיקה השגרתית במיון, לאחר תאונת דרכים, תועד שאין הגבלה או רגישות בגב התחתון. ה CT שבוצע מדגים בלט דיסק אחורי מינימאלי L5-S1. ממצא כזה, לו היה נגרם בשל התאונה, הייתי מצפה לכאב עז בגב והגבלה מידית בתנועות, מה שלא תועד. מדובר במימצא שכיח לגילו... כאבי גב תחתון בעקבות התאונה יכולים להופיע... מדובר בבעיה של שרירים שחולפת... לסיכום בדומה לצואר, ישנה נכות זמנית בלבד בגין גב תחתון. אין נכות קבוע בגין גב תחתון." לסיכום קבע המומחה, שלתובע לא נותרה נכות קבועה בגין גב תחתון או עמ"ש צוארי.

מבחן שובר מה שעושים זה מסמנים שתי נקודות במרווח מדוד בעמוד שדרה מותני, בעמידה ומבקשים מהנבדק להתכופף וצריכה להיות פתיחה של המרווח הזה המראה את היתרחבות.

...

ביום 20.12.2021 קבעתי כי "לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בעניין השלמת חוות הדעת נוכח טענת התובע להחמרת מצבו, אני סבור שיש לאפשר למומחה לעיין בתיעוד הנוסף והמאוחר לבדיקתו, לשקול האם יש צורך בבדיקה נוספת של התובע אם לאו או האם יש בכך כדי לשנות מחוות דעתו." מעבר לכך, ציינתי שאיני רואה בחוות דעתו של המומחה "סוף פסוק", מאחר שהמומחה זומן לחקירה.

לאור האמור אני קובע לתובע פיצוי מלא עבור 3 חודשים.

בעניין זה אני סבור שיש לתת לכך ביטוי גם אם אין ירידה בהשתכרות התובע, בנוסף, יש לזכור שמדובר בעבודה במגזר הפרטי, שבו הקביעות אינה מובטחת (על אף הוותק הרב שיש לתובע במקום העבודה) ותמיד קיים החשש שבשל שינויי העיתים והנסיבות, יאלץ התובע לחפש מקום עבודה חדש, שידרוש מהתובע לבצע פעולות פיזיות שהוא מתקשה לבצע.

לאור כל האמור, אני סבור שפיצוי שיש לפסוק לתובע הוא רק 60% מהסכום שהתקבל בתחשיב האקטוארי המלא, 72,145 *60% = 43,287 ₪.

אני מעריך את נכותה האורתופדית הצמיתה של גב' אמרנט אהובה בגין התאונה מתאריך 16.5.2012 כדלקמן: · בשיעור של 10% לפי סעיף 35(1) ב' בהתאמה, בשל מצב לאחר שבר בברך שמאל שמתבטא בכאב, רגישות, הגבלה מינימאלית בתנועה ואי יציבות צדדית קלה.

בשנת 2005 התלוננה על כאבי גב וכאבים ברגליים ללא קשר להליכה (בצקות בסוף היום), בשנת 2006 בהדמיה ניצפה תמט חלקי של חוליית עמוד שדרה מותני L1, בשנת 2010- נפלה ונגרם לה שבר בזרוע ושבר בשורש כף יד ימין.

...

בשים לב לאמור לעיל, אני סבור כי ככלל קיים קושי ראייתי "לנבא" מה היה המשך מהלך חייה של התובעת לולא התאונה, אשר שיבשה וקטעה את שגרת חייה בגילה המתקדם, בשים לב לכך שככל הנראה התאונה אכן לא הייתה "קשה" מבחינה אורתופדית, עם זאת, עסקינן בתובעת מבוגרת אשר התאונה הותירה בה הגבלה ניכרת בתפקודה בחיי היום יום – בבחינת "גולגולת דקה". אמנם, לא ניתן לשלול כי התובעת ממילא הייתה נזקקת לעזרה סיעודית בגיל מתקדם יותר, אלא שלא ניתן לקבוע, מתי אם בכלל היה קורה הדבר, במיוחד בהינתן שהתובעת, חרף גילה ועברה הרפואי לא הייתה במצב סיעודי כלל, אלא הייתה עצמאית יחסית לגילה ומצבה החמיר בהכרח לאחר התאונה ובעקבותיה.

עם זאת, אני סבור כי לא יהיה זה ראוי לשלול מן התובעת את האפשרות לצאת ולנסוע חרף מגבלותיה.

לפי חישוב שלי מדובר ב-27,192 ₪ לפני שערוך) לאחר שערוך יש לנכות סך כולל של 28,082 ש"ח. סוף דבר: הנתבעות תשלמנה לתובעת באמצעות בא כוחה סך של 515,918 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ בסך כולל של 78,470 ש"ח. כמו כן תשלמנה הוצאות אגרה בסך 686 ש"ח, וזאת בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

בשל המשכות הכאבים היא היתה במעקב, עברה ברור CT שהדגים שינויים בעמוד שדרה מותני וטופלה בפיזיותרפיה.

אשר לקרסול שמאל, לתובעת נכות בשיעור של 5% בשל קרע אנכי אורכי שמתבטא בכאב, נפיחות, רגישות והגבלה מינימאלית בתנועות.

...

למסקנה זו הגיע משום שלמרות שישנן ראיות בתיעוד הרפואי כי היא הפסיקה לעבוד כשנה לאחר התאונה בשל מצבה הנפשי (ראו סיכום במסמך 97) - היא עצמה אינה מכירה בכך והודפת תיאוריה זו, גם לאחר שנשאלה מפורשות על כך על ידו (עמ' 15 שו' 29-33).

איני מקבלת את טענתה כי היא לא רוכשת תרופות מאחר שהיא מקבלת אותן מחמיה הנכים המקבלים את התרופות ללא תשלום (עמ' 32 שו' 17-18).

סיכום הפיצויים הוא כדלקמן: א. הפסדי השתכרות בעבר 34,200 ₪ הפסד כושר השתכרות 145,500 ₪ פנסיה 22,500 ₪ עזרת הזולת (עבר ועתיד) 15,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 10,000 ₪ נזק לא ממוני 27,400 ₪ בניכוי תגמולי מל"ל (29,200 ₪) סה"כ ביניים 225,400 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד (13% ומע"מ) 34,285 ₪ סה"כ 260,000 ₪ (במעוגל) סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 260,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט, כשהם צמודים ונושאי ריבית מיום ההוצאה ועד למועד פסק הדין.

הועדה הרפואית לעררים היתכנסה על פי פסק דין של בית דין זה מיום 24.4.17, שניתן בהסכמת הצדדים, כדלהלן: "הגענו להסכמה לפיה עניינה של המערערת יחוזר לועדה הרפואית לעררים בתחום האורתופדי על מנת שתשקול את עמדתה מחדש לעניין הגב התחתון. בהקשר זה, תשומת לב הועדה כי בבואה לנכות מצב קודם עליה להתבסס על ממצאים מוכחים ולכאורה לא די בתלונות בלבד, תשומת לב הועדה למסמך מיום 17.01.10 המציין את קיומה של הגבלת תנועה מינימאלית. הועדה תשקול את הרלוואנטיות של מיסמך זה". (להלן: "פסק הדין").

בעניינינו, הנכות שהוכרה למערערת הנה בגין הגבלת תנועות בעמוד השידרה המותני לפי סעיף 37(7)(1) לרשימת הליקויים.

...

בהתאם לכך, בית הדין סבור כי דין הערעור להתקבל.

הערעור מתקבל איפוא.

המשיב ישלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪.

בית משפט קמא קיבל את בקשת המשיבה 1 וזאת אחר שסבר כי ועדת המל"ל לא נימקה את קביעתה ולא ניתן להבין מדוע ייחסה את הנכות דוקא לתאונה הראשונה ולא לזו שבאה אחריה, ובלשונו – "עיון בפרוטוקולים של המל"ל אינו מאפשר להבין מדוע ייחס המל"ל את הנכות לתאונה הראשונה דוקא ולא לתאונה השנייה או אף לא לשתי התאונות יחד". בית המשפט יצא מתוך הנחה שבדיקת הCT שנערכה למבקש נערכה לאחר שתי התאונות גם יחד ומתוך שכך סבר כי בהיעדר הסבר ולו בתמצית בפרוטוקול הועדה לא ניתן לעמוד על הטעמים שבבסיס קביעת המל"ל ומכאן שקם ספק המצדיק מתן היתר לסתור את קביעת המל"ל בנוגע לעמוד השידרה המותני ביחס לשתי התאונות.

הבדיקה נערכה ב4.8.19 לאחר התאונה הראשונה וקודם לתאונה השנייה (אומנם תוצאות הבדיקה נימסרו רק ביום 15.8.19 ואפשר שבשל כך טעה בית שמפט קמא לחשוב כי בדיקתה CT נערכה לאחר שתי התאונות), בבדיקה נמצא בלט דיסק מותני והוועדה סברה כי בכך יש להסביר את הגבלת התנועות המינימאלית ממנה סובל המבקש בעמ"ש מותני.

...

דין הערעור להתקבל.

אף שעל דרך הכלל ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות הועדה לעררים המורות על מתן היתר להבאת ראיות לסתור (בר"ע 7676/13 ספנייב רבו נ. הראל חברה לביטוח (2013); רעא 796/19 - פלוני נ' הפול- המאגר הישראלי לביטוחי רכב, (2019); ע"א 7295/16 פלוני נ' הפניקס החברה לביטוח בע"מ (2016)), דומה כי בנדון אין מנוס מלהתערב בהחלטת בית משפט קמא שכן בנדון, כפי שיובהר להלן, אין בנמצא כל טעם ממשי לחרוג מן הכלל האחר המורה כי מתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל יעשה על דרך הצמצום ובמקרים חריגים בלבד (רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי (8.4.2013); בר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם" - חברה לביטוח בע"מ) 1985)).

סוף דבר הבקשה מתקבלת.