הגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה צווארי בתאונה

יחד עם המערער הופיע בא כוחו אשר טען בפני הועדה: "מבקש מהועדה לבדוק MRI עדכני ולהתייחס. קביעת הועדה בנכות כללית קבעה אצל המערער הגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה צוארי. מבקש היתייחסות מפורטת מהועדה להבדל בין קביעת הועדה הרפואית בנכות מהעבודה לבין הועדה לנכות כללית בהיתחשב שאין עבר של כאבי צואר או הגבלה קודמת.

אם הועדה סבורה שישנה הגבלה בתנועות הצואר לקבוע ולנמק האם היא כתוצאה מהתאונה או להפנות לתעוד קודם אם יש. בזמן התאונה היה בעל מסעדה משגשגת ומצליחה.

...

להלן עיקר טענות ב"כ המשיב לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה ועל כן, דין הערעור להידחות.

ככל שהוועדה מגיעה למסקנה כי קיים קשר סיבתי כאמור, יהיה עליה לקבוע אחוזי נכות בגין הצוואר בהתאם.

ככל שהוועדה תגיע למסקנה כי קיים קשר סיבתי בין הליקוי בצוואר לבין התאונה, יהיה עליה לקבוע למערער אחוזי נכות בהתאם.

בנסיבות העניין, המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

בנקל אף אפשר להווכח שהועדה הגיעה לממצאים אורטופדיים שונים מאלה שתיאר ד"ר יחיא בחוות דעתו, אשר ציין הגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה צוארי והגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני.

לפיכך, משקבעה הועדה על פי שיקול דעתה הרפואי, שלא קיימת הגבלה בעמוד שדרה צוארי הנובעת מהתאונה, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

הוועדה הסבירה מסקנה זו בהתבסס על הממצאים הקליניים שמצאה בבדיקתה, ובין היתר ציינה שהמערער עומד זקוף, אך "מכווץ את שרירי הצוואר ומונע כל תנועה בצוואר בטענה לכאב". הוועדה בחנה את ממצאי הבדיקה הקלינית שבוצעה בוועדה הרפואית מדרג ראשון, שם תואר: "תנועות עמ"ש צווארי, מותני וגבי מלאות וחופשיות, ללא כל הגבלה כולל כיפוף, יישור או תנועה סיבובית". כן בחנה הוועדה את התיק הרפואי, בו מופיע רישום משנת 2018 עם "כאבי צוואר תקופה ממושכת עם הגבלות בתנועה, ירידה בתחושה, יישור לורדוזיס עם שינויים ניווניים", וסיכמה שלמערער היסטוריה רפואית ארוכה של כאבי צוואר עם שינויים ניווניים והגבלה בתנועות.

הוועדה סמכה החלטתה על הפגימות שהוכרו על ידי פקיד התביעות, אלא שעל בסיס הבדיקה הקלינית, התיעוד הרפואי בתיק וממצאי הדימות, הגיעה למסקנה רפואית מנומקת ומבוססת שהתאונה לא הותירה למערער נכות צמיתה בעמוד שדרה מותני או צווארי.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

ד"ר רנד, המומחה בתחום האורתופדי, קבע לתובע את הנכויות הבאות: 20% נכות בגין הגבלה בינונית בתנועות עמוד השידרה הצוארי, לפי סעיף ליקוי 37 (5) (ב); 5% נכות בגין שבר בחוליה 4 C, לפי סעיף ליקוי 37 (8) א'; 2.5% נכות בגין נזק שורשי בשורשים הצוואריים משמאל עם ביטוי תחושתי בעצב האולינארי (כאב וירידה בתחושה ביד שמאל), לפי סעיף ליקוי חלקי מותאם 31 (5) ב'; 10% נכות בגין צלקת ניתוחית מכערת, לפי סעיף ליקוי 75 (2) ב'.

בתשובה מיום 25.10.20 לשאלות מטעם התובע, ד"ר רנד מצא שניתן לייחס את נכותו של התובע בעמוד שדרה מותני לתאונה, וקבע נכות נוספת בשיעור של 5% בגין הגבלה קלה מאוד בטווח תנועות עמוד השידרה המותני, לפי סעיף ליקוי 37 (7) א'.

...

טענת הנתבעים מבוססת על כך שהתובע "הסתפק" בנכות האורתופדית כפי שנקבעה במוסד לביטוח לאומי, החריש ולא עשה דבר אף שלא זומן בסופו של דבר לייעוץ בתחום הפסיכיאטרי /נוירולוגי ולא נקבעו לו נכויות בתחומים אלו.

כל דרך הסתכלות קורלטיבית להתייחסות לנושא הנזק: בדרך ההסתכלות הראשונה התוצאה היא שהנזק מופחת, שכן לנכות בתחום הנפשי אין השפעה של ממש.

לסיכום, יופחתו התגמולים שהתובע קיבל בפועל מהמוסד לביטוח לאומי.

נמצא, איפוא, שהחלטת הועדה לבטל את הנכות בגין הפרעת תחושה בפנים מבוססת על הממצאים הקליניים בבדיקתה, הרישומים הרפואיים שתועדו סמוך לאחר התאונה והתיק הרפואי שלפיו "כאבי הפנים של המערערת שמדווחת לאחר התאונה אינם קשורים לתאונה הנדונה ולמעשה החלו כ-10 שנים לפני התאונה". נדחית טענת המערערת שהתלוננה על ירידה בתחושה, ואילו המסמך משנת 2010 מתייחס לחוסר תחושה.

המומחה מטעם המערערת ציין ש"בבדיקה הגבלה בהנעת הצואר", והמליץ על נכות בשיעור 20% בגין הגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה צוארי, לפי פריט ליקוי 37(5)(ב).

...

הוועדה קבעה למערערת את הנכויות הזמניות הבאות: 35% נכות זמנית מיום 14.6.2019 ועד 30.9.2019 15% נכות זמנית מיום 1.10.2019 ועד 31.12.2021 דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור ובכתב התשובה, בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי, ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות ואין הצדקה להתערבות בית הדין בהחלטת הוועדה.

דין טענות המערערת להידחות.

לטענת המשיב, הוועדה התייחסה לתלונה וקבעה שאומנם היא צוינה בחוות הדעת של ד"ר פורשנר, אך המערערת לא העלתה טענה לכאבי ראש תעוקתיים וכאבי פנים עצביים, ואף לא הוצגו לה מסמכים התומכים בתלונה זו. דין טענת המערערת להידחות.

לפיכך, הטענה נדחית.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

ועדת העררים מטעם המל"ל היתכנסה בעיניינה של התובעת ביום 9/6/21 קרי, כשלושה חודשים לערך לאחר הועדה הראשונה, ומצאה לקבל את ערר התובעת כך ששעור הנכות הזמנית הועלה מ- 20% ל- 40% (לאותה התקופה בשנה הסמוכה לאחר התאונה) ובאשר לפגיעה בע"ש צואר, הוסיפה ועדת הערר והעמידה את הנכות הצמיתה על 20% בגין הגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה צוארי לפי תקנה 37(5)ב' לתקנות המל"ל. יוצא, אפוא, כי ועדת הערר העמידה נכותה הרפואית הצמיתה המשוקללת של התובעת החל מיום 1/1/21 בשיעור 28% בגין פגיעה אורטופדית בגב ובצואר.

...

דברים אלו מביאים למסקנה של אחת משתיים: או שתיקה הרפואי המלא של התובעת לא עמד לפני ועדות המל"ל טרם סיכמה מסקנותיה או שאם עמדו לנגד עיניה, הועדה התעלמה מהם וגם זה כשלעצמו מצדיק היעתרות לבקשה להבאת ראיות לסתור.

אין בידי לקבל טענה זו. עסקינן בטענה שבמומחיות רפואית שאינה בידיעת התובעת ומשקלה הראייתי שואף לאפס.

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל וכי יש מקום במקרה דנן להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל באמצעות מינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי מטעם בית המשפט אשר בשכרו תישא הנתבעת לבדה.