הברחת נכסים בין בני משפחה

הנסיבות שבעינן הנאמן והממונה פנו לבית המשפט בבקשה לבטל את צו פתיחת ההליכים מיום 29.6.2020 : בבסיס המחלוקת בתיק זה עומדת הסוגיה האם יש מקום ליתן צו שקום כלכלי (כפי עמדת היחיד), או שמא יש מקום לבטל את ההליך (כפי עמדת הממונה והנאמן) בשל חוסר תום ליבו של היחיד, עקב היתנהלות מרמתית מצידו והברחת נכסים שאותם ירש מאביו בדרכים ערמומיות ונכלוליות.

לכן, אף אם הסעיף אינו נוקב במסגרות זמנים שונות בעת ביצוע העברות של נכסים בין בני מישפחה לאחרים באמצעות ביצוע העברות ללא תמורה או באמצעות הסכמי הלוואה פקטביים הרי שלעניין נטל הראייה יש משמעות לכך שמקבל ההעברה הוא בן מישפחה (ראה : ע"א 8482/01 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סנדובסקי, פ"ד נז(5),776 ; ע"א 1680/03 לוי נ' ברקול, פ"ד נח(6), עמ' 841; פש"ר (מחוזי ירושלים) 6403/09 לוין נ' לוין מיום 2.1.11).

...

כחודשיים לאחר מכן (בתאריך 2.9.2021) הגיש היחיד בקשה למתן ארכה להסדרת חוב הפיגורים עד ליום 30.9.2021, וביום 13.9.2021 נעתר הממונה לבקשתו, אולם חרף זאת היחיד המשיך לצבור פיגורים משמעותיים באופן סדרתי, בנימוק שהסיבה לצבירת המחדלים הינה סירובו של הממונה להיעתר לבקשותיו להפחתת גובה צו התשלומים המקורי (ראה : סעיף 22 לתצהיר היחיד מיום 4.1.2024).

אשר על כן, טענתו של היחיד בשני תצהיריו משנת 2022 ושנת 2024, שלפיה הוא לא היה מודע לתנאי הצוואה ובעיקר לאפשרות למינוי מנהל עיזבון חיצוני, מועלית בחוסר תום לב מתוך ניסיון להתנער מחובותיו כלפי נושיו ולכן גם דינה של טענה זו להידחות (לעניין חזקת הבנת משמעות החתימה על גבי תצהיר/הסכם הסתלקות מעיזבון ראה : ת"ע (משפחה נצרת) ע.ע.י ואח' נ' י.ע.מ.י ואח' מיום 7.2.2018 ; תמ"ש (משפחה תל-אביב) ש.א. נ' ד.ש.פ. ואח' מיום 4.8.2020).

מן המקובץ לעיל עולה כי לא רק שהיחיד צבר חובות בהיקפים משמעותיים ביותר לקופת הנשייה ולא שיתף פעולה עם הנאמן כפי שהתנהל בהליך הקודם, אלא שבד בבד שכבר בשלב יצירת החובות הוא פעל בתחכום רב ובחוסר תום לב, באמצעות הסתייעות בצדדים שלישיים על מנת לסכל כל אפשרות עתידית מימוש זכויותיו בכספי ירושת אביו המנוח, ומשכך הנני מוצא לנכון לקבל את עמדת הנאמן שלפיה יש מקום להורות על ביטול ההליך.

סוף דבר : אני מורה על ביטול צו פתיחת ההליכים; צו עיכוב יציאה מן הארץ יפוג בחלוף 90 ימים מהיום.

בעניינינו, טענת הנתבעת לכריתתו של חוזה למראית עין הנה טענת הגנה שעל הנתבעת לשאת בנטל השיכנוע לביסוסה ולהביא ראיות, שיש בהן להוכיח במאזן ההסתברויות את טענתה לעסקה בדויה ולכריתתו של הסכם המכר במצג מדומה ולצורך הברחת נכסי החייב (ע"א חזן; קדמי, עמוד 1721-1725).

מכאן, שיש לבחון את ההיתקשרות שלפניי "...על רקע מאפייניה הייחודיים של העסקה כהסכם בין בני מישפחה קרובים, אשר לאור קירבתם אינם נוקטים באמצעי זהירות סטנדרטיים המקובלים ביחסים משפטיים בין צדדים זרים" (שם).

...

בהקשר זה, ובכל הנוגע לאופן העברת התשלום תמורת הדירה, מקובלת עליי טענת הנתבעת, העוברת כחוט השני בסיכומיה, לתיעוד חסר ולספקות שהתעוררו בקשר להתנהלות התובעים והמוכרים.

אשר על כן, משהנתבעת לא הרימה את הנטל המוגבר הרובץ לפתחה לבסס את טענתה לחתימת הסכם המכר כעסקה מדומה, ולנוכח הסכמת הנתבעת המעוגנת בהוראת הדין כי ככל שהסכם המכר מגלם עסקת מכר אמיתית, יש בהערת האזהרה מכוחו הקודמת בזמן לרישום השעבוד כדי לגבור על השעבוד-הנני מקבל את התובענה שלפניי ומורה על הסרת השעבוד אשר נרשם לטובת המרכז לגביית קנסות על זכויותיו של החייב.

הנתבעת תשלם לתובעים שכר-טרחת עורך-דין והוצאות בסך של 15,000 ש"ח, תוך 90 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

בכל הנוגע לטענת הנאמנת שלפיה היחיד ביצע פעולות מסוג של הברחת נכסים בין החודשים אפריל ועד יוני 2020 בסכום של 91,800 ₪ טוענים היחיד והמשיבים 1 ו – 5 כי הנאמנת היתעלמה מטענות היחיד שלפיהן אין באפשרותו להשיב כספים שאינם מוחזקים ברשותו ומשום שפעולותיו נועדו לסייע מבחינה כלכלית לבתו (המשיבה 2) ותו לא. דיון והכרעה : האם יש מקום להורות על העברת הסך של 45,097 ₪ אשר הועברו למשיב 6 ? כאמור מעלה, המשיב 6 טוען כי יש מקום להורות על סילוק בקשת הנאמנת כנגדו משום שמדובר בחשבון בנק משותף של היחיד ושל רעייתו (המשיבה 1) משום שעל שבפסיקת בית המשפט העליון קיימת חזקה שלפי כספי חשבון בנק משותף מצויים בבעלות משותפת של כלל שותפיו, למעט במקרים שבהם אם מוכח ההפך, ולכן בנסיבות עניין זה לא חלה הוראת סעיף 219 לחוק חידלות פרעון משום שהמשיבה 1 אינה מצויה בהליכי חדלת פרעון.

בית המשפט של חידלות פרעון רשאי להביא בחשבון את תום ליבו של מי שהנכס הועבר אליו כאשר בעיסקאות בין בני מישפחה או במקרה של קרבה עסקית של מקבל ההענקה קיימת חזקה שלפיה אין תום לב בקבלת הנכס, מאחר והקרבה המשפחתית והעסקית של מקבל ההענקה למעניק יוצרת חזקה בדבר ידיעתו על הקשיים הכלכליים של המעניק.

...

בהינתן העמימות הרבה שעולה מתצהיריו של היחיד הנני מקבל את עמדת הנאמנת שלפיה ביצוע משיכות הכספים אשר התבצעו על ידי היחיד ו/או המשיבה 1 לטובת צדדים שלישיים בין התאריכים 1.4.2010 ועד 25.6.2020 ובין התאריכים 4.8.2020 ועד 11.8.2020 מעידים על כך שמדובר בפעולות מסוג הברחת נכסים לטובת צדדים שלישיים מקופת הנשייה ולכן הנני מורה ליחיד ו/או למשיבה 1 להשיב לקופת הנשייה את הסך של 91,900 ₪.

משכך, אין מדובר בהעברת כספים אשר מטרתם הברחת נכסים מנושים או בהעברת כספים לנושים כפי שצוין בסיכומי הנאמנת (ראה : סעיפים 15.3 ו- 15.4 לסיכומים) מה גם משלא ניתן הסבר המניח את הדעת מה נעשה ביתרת הסכום שנמשך הרי שבנסיבות העניין הנני מורה למשיבה 1 להעביר את הסך של 28,050 ₪ לקופת הנשייה.

סוף דבר : בקשת הנאמנת כנגד המשיבים 5 ו - 6 נדחית.

הוכחת כוונתו הסובייקטיבית של החייב להברחת הנכסים כרוכה בקשיים ראייתיים לא פשוטים ולכן נקבע בפסיקת בית המשפט העליון כי די בכך שהנאמן ו/או הנושה, שהנם חצוניים לעובדות, יוכיחו באמצעות ראיות נסיבתיות קיומם של אותות מירמה שבהתקיימם נטל ההוכחה יעבור אל מקבל הנכס (ראה: ע"א 7575/12 יחזקאל עודי יפת נ' חנן זלצמן ואח' מיום 4.8.2014).

בית המשפט של חידלות פרעון רשאי להביא בחשבון את תום ליבו של מי שהנכס הועבר אליו, כאשר בעיסקאות בין בני מישפחה או במקרה של קרבה עסקית של מקבל ההענקה, קיימת חזקה שלפיה אין תום לב בקבלת הנכס, משום שהקרבה המשפחתית והעסקית של מקבל ההענקה למעניק יוצרת חזקה כשלעצמה.

...

כך שהיחיד לא יכול היה לשלם חובותיו כבר בעת ההסתלקות ועל כן יש לקבל את הבקשה".

אשר על כן, הנני מורה על ביטול פעולת הסתלקותו של היחיד מחלקו היחסי בעיזבון אביו המנוח.

סוף דבר : בקשת הנאמן מתקבלת במלואה ומשכך הסתלקותו של היחיד מהעיזבון מיום 16.6.2016, אשר נרשמה בצו הירושה מיום 31.7.2016, מבוטלת.

בית המשפט של חידלות פרעון רשאי להביא בחשבון את תום ליבו של מי שהנכס הועבר אליו כאשר בעיסקאות בין בני מישפחה או במקרה של קרבה עסקית של מקבל ההענקה קיימת חזקה שלפיה אין תום לב בקבלת הנכס, מאחר והקרבה המשפחתית והעסקית של מקבל ההענקה למעניק יוצרת חזקה בדבר ידיעתו על הקשיים הכלכליים של המעניק.

בהנתן העובדה שהעברת הסך של 170,000 ₪ התבצעה כארבעה חודשים לפני הגשת בקשתו של היחיד למתן צו פתיחת ההליכים, ובהיתחשב בכך שמדובר בקרוב מישפחה בדרגה ראשונה של היחיד ושל המשיבה 2, ובכך שמדובר באותה חברה אשר הייתה מצויה קודם לכן בשליטת היחיד, הרי שיש לקבוע כי מדובר אשר מטרתה הברחת נכסים מקופת הנשייה או לגריעת נכסים מקופת הנשייה ומשכך הנני מוצא לנכון להורות למשיבים 3 ו – 4 להשיב את הסך של 170,000 ₪ לקופת הנשייה.

...

המסקנה הינה, שהמשכון אשר נרשם על זכויות היחיד, נרשם כאשר היחיד מצוי בחדלות פירעון, וכאשר לא נרשמה משכנתא (ומכאן קיום המשכון הוסתר ולא הובא לידיעת נושים מובטחים אחרים); עוד יש לציין כי ניסוחו של הסכם המכר היה חריג ויוצא דופן, באשר הכיל הפרדה מהותית בין היחיד לבין אשתו, בעודם נשואים, בחלק מאותם "אותות מרמה" המצביעים על כוונת מכוון באופן ניסוח ההסכם, אשר על כן, יש לקבל את עמדת הנאמן ולקבוע כי מדובר בהענקה בטלה המיועדת למלט כספים מנושי היחיד, ולהורות על ביטול רישום המשכון מיום 13.4.2018 ועל השבת הסך של 1,375,000 ₪ לקופת הנשייה.

סוף דבר : בקשותיו של הנאמן מיום 7.6.2021 מתקבלות.