הברחת יהלומים ומניעת דיווח על הלבנת הון

חשיבות האמור ברורה לשם הבטחת שקיפות וכדי למנוע פעילות אסורה, בפרט בשים לב לכך שעל פי הוראות חוק איסור הלבנת הון והצווים מכוחו מוטל על הסקטור הפינאנסי תפקיד אקטיבי כ"שומר סף" על מנת להקשות על מלביני הון להטמיע כספים במערכת הפינאנסית ולנצלה, ולהקל על גילוין של עבירות (להרחבה ראו דברי כב' השופט חשין בבש"פ 1542/04 מדינת ישראל נ' טובה אדר , פ"ד נח(3) 613).

כך למשל: ע"פ 7216/20 שמואל קינן קליין נ' מדינת ישראל (18.2.2021) - הנאשם הורשע בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של הברחת טובין, לפי סעיף 211(א)(1) לפקודת המכס [נוסח חדש]; ריבוי עבירות ייבוא יהלומים שלא לפי רישיון בכתב, לפי סעיף 7(א) לפקודת הייבוא והייצוא [נוסח חדש], התשל"ט-1979 וסעיף 2 לצוו הפיקוח על יהלומים, יבואם ויצואם, התשל"ט-1979; עבירה של מניעת דיווח, לפי סעיפים 3(ב) ו-9 לחוק איסור הלבנת הון; וכן ריבוי עבירות שימוש במירמה, ערמה ותחבולה במזיד ובכוונה להיתחמק ממס, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת מס הכנסה").

...

שקלתי האם יש מקום לחלט את הכספים שבחשבונותיו של הנאשם, בהיותם "רכוש שאיפשר ביצוע עבירה", אך לא שוכנעתי כי כך הדבר.

בדרך זו לא ניתן לקבוע שסכומי כסף מושא העבירות "עורבבו" עם סכומי כסף כשרים, השייכים לנאשם, ונטמעו זה בזה והתמזגו זה לתוך זה, מתוך מטרה שלא ניתן יהיה להבחין בין הכסף "הנקי" והכסף "המלוכלך", עד כי הייתה מתבקשת המסקנה לפיה סכום הכסף כולו מהווה "רכוש אסור" אשר ניתן לחלטו.

הנה כי כן, בהינתן שהנכסים בהם בוצעו העבירות, ובין היתר הבית ברמות השבים והדירה בהוד השרון אינם מצויים בידי הנאשם, הנאשם לא הפיק כל רווח או הנאה כלכלית מביצוע העבירות, ובהתחשב במצבו הכלכלי שאינו מהמשופרים כפי שעלה מדבריו ומדברי בני משפחתו, עליו לא חלקה המאשימה, סבורני כי קיימים "נימוקים מיוחדים" המצדיקים להימנע מחילוט כספי הנאשם, וכי די ברכיבי הענישה שיפורטו להלן.

בית משפט השלום בקריית גת בשבתו באשקלון 04 ספטמבר 2019 ה"ת 54777-12-18 בנמו נ' ישראל בפני כב' השופט אבישי כהן משטרת ישראל – מחלק אכ"ל, ימ"ר לכיש ורשות המיסים המבקשת ע"י רס"ב איציק חלויה ומר אייל כהן מיחידת יהלום 1. שי יהושע בנמו 2. אלינור רבקשה בנמו ע"י ב"כ עו"ד חן בן חיים ועו"ד מיכאל כשכאש המשיבים 3. חיים מכלוף ע"י ב"כ עו"ד גל בן דוד החלטה

בבקשה בכתב מפורט כי העילה להארכת צוי החזקה בתפוסים הנה לצורך מניעת הברחת רכוש והבטחת אפשרות מימוש חילוט הרכוש התפוס וזאת במסגרת הוראות החוק לאיסור הלבנת הון ובהתאם להוראות סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי.

המשיב נעצר בשנית ביום 15.7.19 בחשד לבצוע עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, עבירות על פקודת מס הכנסה הכוללות השמטת הכנסה במזיד ואי דיווח על עיסקאות במקרקעין וכן עבירה של סחיטה באיומים.

...

בנקודה זו, נתתי משקל לחלוף הזמן מעת תפיסת הרכוש (תקופה של כ-8 חודשים) ובשים לב להתמשכותו הצפויה של ההליך הפלילי בעניינם, נוכח חובתו של בית המשפט לבחון את מידתיות צו החילוט וצמצום היקפו ככל הניתן, לא מצאתי כי בשלב זה של החקירה ביחס לגידול ההון קיימת תשתית ראייתית מספקת לצורך פוטנציאל חילוט בסך המפורט ולפיכך אין מקום להיעתר לבקשה לחילוט נכסי המקרקעין נוכח הטענה להיקף העבירות.

זאת ועוד, אני סבור כי בשל התעצמות הפגיעה בזכות הקניין נוכח ההימשכות תקופת החילוט ולאור הצהרת נציג המבקשת כי החקירה נמצאת בשלביה האחרונים, אין מקום לקבלת הבקשה להארכת צווי התפיסה למלוא התקופה המבוקשת ויש לקצר התקופה באופן משמעותי.

סוף דבר על מנת לאפשר סיום החקירה תוך הבטחת מימוש תכלית החילוט וזכויותיהם הקנייניות של המשיבים אני מורה על הארכת תוקף צווי התפיסה בהתאם להסכמות הצדדים מיום 17.1.19 בנוגע לכספים במזומן וכן ביחס לתפיסת הרכב מסוג ריינג רובר מ.ר. 907-06-501 ולרבות הארכת צווי התפיסה של כספים נוספים שנתפסו במהלך חקירת המשיבים וזאת לתקופה של 90 יום מהיום.

על-פי האישום הראשון שכותרתו "הברחה ומניעת דיווח", בתאריך 6.7.14 (להלן: "יום התפיסה"), ניכנס הנאשם לישראל דרך נתב"ג כשבאמתחתו יהלומים בשווי של לכל הפחות 1,282,436 דולר ארה"ב (להלן: "היהלומים התפוסים") מבלי שהיה לו רישיון לכך.

הנאשם לא הוציא תעוד חשבונאי בגין פעילות בהברחת יהלומים, ולא כלל את הכנסותיו מפעילות זו בספרי הנהלת חשבונות, ולא דיווח על כנסותיו בכל אחת משנות המס.

קביעת המיתחם בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), ותוך היתייחסות למכלול העבירות שבהן הורשע הנאשם (מס הכנסה, מכס, פקודת היבוא ומניעת דיווח לפי חוק איסור הלבנת הון), וכן לסוגיית ההגנה מן הצדק, אני קובע כי מיתחם העונש ההולם הוא החל מ-12 ועד ל-36 חודשי מאסר בפועל.

...

קביעת המתחם בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), ותוך התייחסות למכלול העבירות שבהן הורשע הנאשם (מס הכנסה, מכס, פקודת היבוא ומניעת דיווח לפי חוק איסור הלבנת הון), וכן לסוגיית ההגנה מן הצדק, אני קובע כי מתחם העונש ההולם הוא החל מ-12 ועד ל-36 חודשי מאסר בפועל.

באיזון בין השיקולים השונים, חומרת העבירה, משכה, והיקפה לצד התרשמות שירות המבחן והמלצתו להטיל על הנאשם ענישה מוחשית בדמות מאסר בפועל, ומנגד נסיבותיו האישיות וחלוף הזמן, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל ברף התחתון של מתחם העונש ועונש מאסר מותנה.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל.

בגין מעשים אלו, יוחסו למערער ריבוי עבירות הברחת טובין, לפי סעיף 211(א)(1) לפקודת המכס [נוסח חדש]; ריבוי עבירות ייבוא יהלומים שלא לפי רישיון בכתב, לפי סעיף 7(א) לפקודת הייבוא והייצוא [נוסח חדש], התשל"ט–1979 וסעיף 2 לצוו הפיקוח על יהלומים, יבואם ויצואם, התשל"ט–1979; עבירה של מניעת דיווח, לפי סעיפים 3(ב) ו-9 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס–2000; וכן ריבוי עבירות שימוש במירמה, ערמה ותחבולה במזיד ובכוונה להיתחמק ממס, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה).

...

יוצא אפוא כי בית המשפט המחוזי הקל מאוד עם המערער, על אף החומרה הרבה שבמעשיו, וזאת לנוכח נסיבותיו האישיות, לרבות הסדרת חובותיו למס הכנסה, היעדר עבר פלילי וכן נטילת האחריות על מעשיו.

על כן, לא מצאנו כי יש מקום להקלה נוספת בעונשו של המערער.

ואולם, למרות התמשכות ההליכים בנסיבות המקרה דנן ובייחוד לנוכח חומרת העבירות שביצע המערער ובשים לב לכברת הדרך שעשה בית המשפט המחוזי עמו, לא מצאנו כי יש בנתון זה כדי להצדיק התערבות בחומרת העונש.

אשר על כן, הערעור נדחה.

במקרה זה הורשע הנאשם בעבירות שעיקרן ריבוי מעשי הברחת יהלומים (29 פעמים) והשמטת הכנסה במשך 6 שנים, בנוסף הורשע בעבירת מניעת דיווח על פי חוק איסור הלבנת הון.

...

בהתחשב בגילו (67), היעדר עבר, תרומתו לקהילה במהלך השנים, הסדרת תשלומים לרשויות המס עוד בטרם הוגש כתב האישום ושיהוי בהגשתו, נדון למאסר בן 12 חודשים, ערעורו נדחה.

לאחר שבחנתי את מכלול הנתונים, תוך מתן משקל לנסיבות מעשי העבירה ופגיעתם בערכים המוגנים ובהתאם לעקרון אחידות הענישה, אני קובעת מתחם ענישה הנע בין 36-12 חודשי מאסר בפועל וזאת לצד ענישה נלווית הכוללת סנקציות כלכליות.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל.