הבקשה כוללת רשימת מקצועות עם סיכון לניוון צווארי

וכך השיב ד"ר אנג'ל לשאלות שהופנו אליו – ש. מהו ליקויו של התובע? התובע סבל מכאבים בצואר על רקע בלטי דיסק ושינויים ניוונים בחוליות הצואר.

ש. לאור עובדות המקרה שהונחו בפניך, לפיהן למעשה פורק התובע ביום עבודה רגיל משקלים עצומים המגיעים לסך כולל של בין 5,000 ק"ג – 15,000 ק"ג ואף יותר וכן כפי שציינת בסעיף י' לתשובתך, האם אין לומר שגורם הסיכון היתממש במקרה של התובע? הסברתי מדוע אין לדעתי להכיר באחריות העבודה לנזקים בצואר.

ש. האם לאור החומר הרפואי והעובדות המוסכמות, היתקיימו בתובע התנאים להכיר במחלתו כמחלת מיקצוע, ולו על דרך של החמרה, בהתאם לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד -1954, ואם כן לאיזו מחלת מיקצוע מתאים מצבו? כאבי גב וצוואר אינם מופיעים ברשימת מחלות מיקצוע.

משכך, מצאנו לנכון לאמץ 'ככתבה וכלשונה' את חוות הדעת הרפואית המיטיבה בעיניינו של התובע ולא לסטות הימנה - לא בהתאם לדרישת התובע בפנינו, שבקש כי נקבע קשר של גרימה בין הליקויים בצואר לתנאי העבודה ואף כי נקבע כי קיימים ליקויים נוספים שנגרמו בעקבות תנאי העבודה (חוליות 6-7) ואף לא בהתאם לדרישת הנתבע, שבקש כי לא נאמץ את מסקנת המומחה לפיה ליקויו של התובע בצואר הוחמר בשל תנאי העסקתו.

...

שעה שמדובר בנושא רפואי מובהק, לא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית לסטות מקביעה זו. לאור האמור, ומשד"ר פעילן קבע כי לתנאי עבודתו של התובע השפעה של מתחת ל-50% אך למעלה מ-20% על בקע ובלט הדיסק (ר' תשובתו לשאלה ה' לשאלות בית הדין בחוות דעתו מיום 3.6.2020) המסקנה היא כי דין התביעה להתקבל במובן זה, לפיו יש להכיר בפגימה ממנה סובל התובע בצווארו על דרך ההחמרה.

משכך, מצאנו לנכון לאמץ 'ככתבה וכלשונה' את חוות הדעת הרפואית המיטיבה בעניינו של התובע ולא לסטות הימנה - לא בהתאם לדרישת התובע בפנינו, שביקש כי נקבע קשר של גרימה בין הליקויים בצוואר לתנאי העבודה ואף כי נקבע כי קיימים ליקויים נוספים שנגרמו בעקבות תנאי העבודה (חוליות 6-7) ואף לא בהתאם לדרישת הנתבע, שביקש כי לא נאמץ את מסקנת המומחה לפיה ליקויו של התובע בצוואר הוחמר בשל תנאי העסקתו.

סוף דבר בהתאם לחוות דעתו של ד"ר פעילן, שאומצה על ידינו, תביעת התובע להכיר בפגיעתו בצוואר כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה, מתקבלת על דרך ההחמרה.

לעניין הגב והצואר ציין ד"ר לב-אל כי המערער סובל ככל הנראה ממחלה ניוונית של הדיסקות הבין חוליתיות (האיבחון אינו ודאי שכן הוא מתבסס על שתי בדיקות דימות בלבד), כאשר "שבתי ועיינתי גם בסרט הוידאו המתאר את עבודתו של התובע... מדובר בתנוחה שאינה קיצונית אינה מאולצת ואינה מאומצת. תנאי עבודה אלו אינם נכללים במסגרת מצבי הסיכון ללקות במחלה הנ"ל ולכן לא ניתן לקבוע כאן כי יש קשר סיבתי בין מחושיו בצואר ובגב העליון לבין תנאי עבודתו". ד"ר לב-אל לא היתייחס בחוות דעתו לפגימתו של המערער במרפק שמאל (אלא במרפק ימין בלבד) ולכן מונה מומחה רפואי נוסף - פרופ' גרשון וולפין - על מנת להתייחס לפגימה זו. פרופ' וולפין קבע כי קיימת סבירות העולה על 50% כי הבעיה העצבית האולנרית במרפק שמאל היא תוצאה של אירועים חוזרים של לחץ מקומי (השענות המרפק על מגירה בצדי השולחן), וחזר על עמדתו זו גם בתשובות לשאלות הבהרה במסגרתן התבקש להתייחס להשפעת מחלת הסוכרת ממנה סובל המערער.

לא מצאתי בסקירת ספרות דרך PUBMED מאמרים רפואיים עם תיאורים של התפתחות CTS או שינויים נווניים צואריים לעבודה בשיבוץ יהלומים או אבני חן בתכשיטים, ולא מצאתי באנטרנט רישום על קשר כזה לפי מחלות המיקצוע המוכרות על ידי המוסד לביטוח לאומי".

הדיון בעירעור וטענות הצדדים במסגרתו המערער טוען כי לא ניתן היה להסתמך על חוות דעתו של פרופ' וולפין לצורך דחיית תביעתו, וזאת מהטעמים הבאים: המומחה משמש כמומחה בועדות רפואיות מטעם המוסד ולכן תלוי במוסד לפרנסתו; המומחה "אינו מומחה לעצבים"; לא ייתכן כי המומחה יתבסס בתשובותיו על חפוש באנטרנט; אין רלוואנטיות לכך שהפגימה אינה כלולה ברשימת מחלות המיקצוע; תשובתו של המומחה לפיה פציעות ודקירות אינסופיות לא יגרמו לנזק לעצבי הידיים אינה סבירה; ובנוסף לכך תשובתו בעיניין הפציעות והדקירות מנוגדת לאמירה בחוות דעתו הקודמת (במסגרתה הכיר בבעיה העצבית במרפק שמאל) בה ציין כי "הפגיעות במחלת הסכרת באות לידי ביטוי כ - 10-15 שנה לאחר המחלה, ומתבטאות בפגיעות עצביות...". המערער סבור כי גם על חוות דעתו של ד"ר לב-אל לא ניתן להתבסס, בין היתר בשל הבלבול שחל בחוות הדעת מטעמו לעניין מרפק ימין ומרפק שמאל, וכאשר גם ד"ר לב-אל אינו נורולוג.

...

דיון והכרעה לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, לפסק דינו של בית הדין האזורי, לחוות הדעת השונות של המומחים הרפואיים ולכל חומר התיק - הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות וכי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991.

סוף דבר - לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

תשובה: "כן, כמצב של גרימה." שאלה: האם המחלה ממנה סובל התובע נכללת בגדר פריט 26 לרשימת מחלות המיקצוע בתוספת השניה לתקנות המל"ל (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) המתייחס ל-"דלקת של גידים ותיקיהם או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, הכל בכף היד או במרפק" ("עבודות המחייבות תנועות חד-גווניות של האצבעות, כף יד או מפרק, לפי העניין, החוזרות ונישנות ברציפות" ו/או בגדר פריט 13 לרשימה המתייחס ל-"שיתוקים של עצבים פריפריים הנגרמים על ידי לחץ ממושך" ("עבודה הכרוכה בלחץ ממושך על העצב")? תשובה: "הסעיף הדומה המתאים ביותר לדעתי - הנו חלק ב', סעיף 14." שאלה: ככל שהתשובה חיובית, האם סביר יותר לקבוע שאין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין המחלה ממנה הוא סובל בכתפיו? כלומר, האם הנך יכול לשלול בסבירות של מעל 50 אחוז שתנאי העבודה השפיעו במידה זו או אחרת על התפתחות הליקוי או החמרתו? תשובה: "בתעוד הרפואי שהובא לעיוני - אין כל היתייחסות לעברו הרפואי.

" שאלה: האם תסכים כי בהתאם לספרות הרפואית ופט ופיזיולוגיה, הסיכון לחלות במחלה ניוונית של הפרקים עולה עם הגיל? אנא נמק תשובתך.

האם תסכים כי חישוב AR (attributable risk) מתבצע לפי הנוסחה המתמטית: RR / (RR-1) = Single AR (relative risk = RR) (גורם 1 – עבודה, גורם 2 – גיל, גורם 3 – מחלת מפרקים ניוונית הכוללת עמוד שדרה צוארי וכתפיים)? אנא נמק תשובתך.

בנוסף, שינויים נווניים של גידי RC נגרמת כתוצאה משפשוף הגידים, חוזר ונשנה ולאורך שנים בקשת הסובאכרומיאלית, עם הווצרות דלקת בכרונית בגיד, פגיעה באספקת הדם עקב הלחץ המקומי ובהמשך לקרע הדרגתי של הגיד/ים (SSP-ISP-SBSC-TM), בהתאם לכיוון התנועה והעומס העקריים.

...

אין דינן של מילים אלו כדין "יתכן", "עלול" ואין בכך כלל כדי לשלול קשר סיבתי כך שדינה של טענת הנתבע זו להידחות.

נוכח כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל.

התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

ניהול ההליך וחוות דעת המומחה ביום 15.1.2018 נדחתה תביעתו של התובע, אשר ביקש כי פגימתו בצואר תוכר כפגיעה בעבודה בגין ארוע תאונתי שאירע לו/ על דרך של תורת המקרוטראומה.

ש. האם לאור החומר הרפואי והעובדות המוסכמות, היתקיימו בתובע התנאים להכיר במחלתו כמחלת מיקצוע, ולו על דרך של החמרה, בהתאם לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד -1954, ואם כן לאיזו מחלת מיקצוע מתאים מצבה? אין ברשימת מחלות המקצוי פריט שיתאים למחלתו.

ש. לאור עובדות המקרה שהונחו בפניך, לפיהן למעשה פורק התובע ביום עבודה רגיל משקלים עצומים המגיעים לסך כולל של בין 5,000 ק"ג – 15,000 ק"ג ואף יותר וכן כפי שציינת בסעיף י' לתשובתך, האם אין לומר שגורם הסיכון היתממש במקרה של התובע? הסברתי מדוע אין לדעתי להכיר באחריות העבודה לנזקים בצואר.

המומחה קבע כי התובע סובל מכאבים בצואר על רקע בלטי דיסק ושינויים נווניים בחוליות הצואר וכי לא ניתן לקבוע בסבירות של 50% קשר סיבתי בין עבודתו לליקויים שנמצאו בצואר.

...

לטעמנו, אין להקיש מעניין גנון, כאשר המומחה שם ייחס את הפגימה להתכווצות שרירים שנגמרת מעבודה מאומצת, הכוללת שינוי מצב תנוחה וכן ביצוע פעולות שונות מאלו שביצע התובע בהליך זה, כאמור לעיל.

סוף דבר חוות דעת המומחה היא ברורה וחד משמעית ולפיה אין קשר סיבתי בין תנאי עבודת התובע לבין הליקוי בצוואר ממנו הוא סובל.

נוכח חוות הדעת, יש לדחות את התביעה וכך אנו מורים.

הביטוי הקליני של המחלה הינו מיגוון מאד וכולל כאב גב, כאב צואר, עם או בלי קרינת כאב לגפיים, פגיעה נוירולוגית כמו חולשת שרירים בגפיים והפרעות בתחושה ועוד.

הביטוי הדימותי של מנ"ד כולל שינויים בצורת בלט של דסקה או פריצה, שינויים בגופי החוליות עצמן (שינויים על שם "מודיק"), צמיחת זיזי עצם המתבלטים מגופי החוליות, שינויים נווניים במפרקים הבין חולייתיים האחוריים של החוליות עם התעבות שלהם וצמיחת אוסטאופיטים המיצרים את מוצא שרשי העצבים, היפרטרופיה של הקישור הצהוב ושל ההקישור האחורי הארוך ועוד.

שאלה האם המחלה ממנה סובל התובע נכללת ברשימת מחלות המיקצוע בתוספת השניה לתקנות המל"ל (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) ואם כן, לאיזה פריט מתאים מצבו? תשובה מחלתו של התובע אינה נכללת ברשימת מחלות המיקצוע שבתוספת השניה לתקנות המל"ל (ביטוח מפני פגיעה בעבודה).

שאלה ציינת בעמ' 2 לחוות דעתך כי "הגורם הגנטי: גורם זה חשיבותו עולה על חשיבות כל גורם סיכון אחרים." לאור קביעה זו, האם תסכים כי שינויים נווניים ודיסקאליים בעמוד השידרה שכיחים בקרב האוכלוסייה הכללית בגילו של התובע, כך שליקויו של התובע עשוי להיות קשור לגנטיקה וגיל בלבד ללא קשר לעבודתו? אנא בסס תשובתך על מאמר מקצועי מקובל.

הלכה פסוקה היא כי בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (דב"ע (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס – המוסד לביטוח לאומי (2.11.1999)).

...

הכרעה לאחר שעיינו בחוות הדעת שמונחות בפנינו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

נוכח ההלכה כי בעת שמונחות 2 חוות דעתו בפני ביה"ד יש להעדיף את חוות הדעת המיטיבה (עב"ל (ארצי) 213/98 שרלוט וינמן - המוסד לביטוח לאומי, לח (2003) 558), דין התביעה להתקבל.

הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.