דיון והכרעה
סימן א'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1997 (להלן – "חוק העונשין") שעניינו הבניית שיקול הדעת השפוטי בענישה, כפי שתוקן במסגרת תיקון מס' 113 לחוק זה, קובע, כי בשלב הראשון, טרם ייגזר עונשו של נאשם על בית הדין לקבוע האם המדובר בהרשעה בעבירה אחת או בכמה עבירות.
בקביעת מיתחם הענישה יש להיתחשב לפיכך לא רק "בסוג העבירה שבוצעה, אלא גם בנסיבות שבהן בוצעה (להבדיל מנסיבותיו האישיות של הנאשם שתילקחנה בחשבון רק בשלב הבא – ס.ד.מ) ובמידת אשמו של הנאשם בביצועה..."
הערך החברתי המוגן במסגרת העבירות מושא כתב האישום נגזר מחוק עובדים זרים והוא הבטחת תנאי עבודה הוגנים וראויים לעובדים זרים, בהיותם שייכים לקבוצת עובדים מוחלשת בשוק העבודה הישראלי (עניין חדוות הורים לעיל).
...
נוכח כל האמור ביקשו הנאשמים להקל עמם.
]
לאחר ששקלתי את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירות; מידת הפגיעה בערך זה; מדיניות הענישה הנהוגה; והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובכלל זה כי מחד גיסא, העבירות בוצעו במסגרת משלח ידם של הנאשמים ומאידך גיסא העובדת מושא כתב האישום הועסקה תקופה קצרה יחסית של 3,5 חודשים ולא נטען שזכויותיה הסוציאליות קופחו על ידי הנאשמים – הגעתי למסקנה כי מתחם הענישה ביחס לנאשמים תואם את מתחם הענישה המוצע על ידי המאשימה – 11,000 ₪ בין 20,000 ₪ לנאשמת וקנס בשיעור שבין 5,000 ₪ ל- 10,000 ₪ ביחס לנאשם.
